פסק-דין בתיק עב' 1811/09

1.       לפנינו תביעה בה עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו זכויות שונות בגין תקופת העבודה בנתבעות 1 ו- 2 וסיומה .

2.       התובע תמך את גרסתו בתצהירו ובתצהיר רו"ח מטעמו. תצהיריהם הוגשו ביום 6.12.09. הנתבעים מאידך לא הגישו תצהירים מטעמם חרף אורכות רבות שניתנו להם. לדיון בפנינו ביום 25.1.11 התייצבה ב"כ הנתבעים וחזרה וביקשה אורכה להגשת תצהירי ההגנה - בקשתה נדחתה. עדי התביעה עלו להעיד אך הנתבעים בחרו שלא לחקור אותם נגדית, ולכך משמעות ראייתית. לפיכך, הממצאים העובדתיים יקבעו כעקרון על יסוד ראיות התביעה.

3.       בגמר הדיון האמור סיכם ב"כ התובע את טענותיו. לבקשת ב"כ הנתבעים ניתנה לה האפשרות להגיש את סיכומי הנתבעים בכתב. אלה הוגשו ביום 16.2.11 (באיחור וללא נטילת רשות). התובע הגיש סיכומי תשובה ביום 3.3.11.

המסגרת העובדתית

4.       התובע השתחרר מצה"ל בשנת 1978 בדרגת סא"ל לאחר 22 שנות שירות. לאחר שחרור החל לעבוד בעיריית רמת גן בתפקידים בכירים שונים. בהמשך - בשלהי שנת 1979, קיבל על עצמו התובע את ניהול פרוייקט שיקום השכונות רחב ההיקף בעיר בו רכש ניסיון וידע רב בתחום.

5.       הנתבעות 1 ו-2 (להלן ביחד - הנתבעות) הינן חברות רשומות העוסקות ביזמות בתחום הנדל"ן, ובין היתר ניהלו פרוייקטים של פינוי-בינוי בתחום העיר רמת גן. הנתבעים 3 ו-4 הינם בעלים ו/או מנהלים של הנתבעות.

6.       בשנת 1980 נענה התובע להצעת הנתבע 4 והחל לעבוד עבור הנתבעים בפרוייקטים שונים של פינוי-בינוי המנוהלים על ידם. בשנת 1994 הופסקה העסקתו של התובע ביזמת הנתבע 4, תוך שהתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות כספיים אליהם נידרש בהמשך (להלן - תקופת ההעסקה הראשונה).

7.       בחודש מרץ 1995 שב והציע הנתבע 4 לתובע לשוב ולעבוד עבור הנתבעות בניהול פרוייקטים של פינוי - בינוי. תנאי 'חזרתו' של התובע לעבודה סוכמו - ולכך נדרש בהמשך, ובין היתר הוסדר חוזה עבודה שבין התובע לבין הנתבעות (נספח ב' לתצהיר התובע) (להלן - הסכם העבודה).

8.       בתקופה השניה - התקופה נשוא התביעה, עבד התובע מיום 1.5.95 ועד ליום 1.10.2008. סיום העבודה בתקופה השניה בא לאחר התפטרותו של התובע על רקע של הפרות הסכם ופגיעות בתובע.

9.       להלן נדון ברכיבי התביעה השונים, ובהמשך בשאלת האחריות של הנתבעים 3 ו- 4. נציין כי הנתבעים טענו כי כנגד הנתבעת 2 ניתן צו פירוק בשנת 2007, אלא שלא הובאה לכך כל ראיה או שמץ ראיה, ולפיכך אנו דוחים טענה זו.

התביעה להפרשי שכר עבודה

10.   לבקשת הנתבע 3 הסכים התובע בפברואר 2006 להפחתה זמנית ומשמעותית של השכר, ללא צמצום היקף העבודה, וזאת לאור מצבן של הנתבעות. ביום 20.3.2006 העלו הצדדים את הסיכום על הכתב (נספח ו' לתצהיר התובע). לפי המוסכם ההפחתה תהיה למשך 10 חודשים ובתקופת ההפחתה לא תיפגענה זכויות נוספות השמורות לתובע בהסכם ההעסקה.

11.   ביום 1.11.2006 השכר ברוטו לא שב לקדמותו. לטענת התובע, הוא פנה בענין זה שוב ושוב אל הנתבעות ואל הנתבע 3, אך פניו הושבו ריקם. לתצהיר התובע אף צורף מכתב מיום 22.1.07. לטענת התובע אי החזרת השכר לרמתו ערב ההפחתה היתה בין הגורמים שהביאו להתפטרותו בהמשך.

12.   משלא נסתרה טענת התובע כי לאחר תום התקופה הזמנית להפחתת השכר הוא לא הסכים להמשך ההפחתה בשכר הוא זכאי להפרשי השכר בגין החודשים 11/06 - 6/08 . כעולה מחוות דעת רואה החשבון, שלא נסתרה, בגין רכיב זה זכאי התובע להפרשי שכר עבודה בסך של 196,258 ש"ח .

13.   הנתבעים טענו כי התובע כמעט שלא עבד החל משנת 2006 וכי היה מגיע אחת לחודש למשרדים לקבל את תלוש השכר, ללא כל פיקוח. התובע חולק על טענה זו. משלא הוכחה הטענה דינה להדחות.

14.   לפיכך, אנו קובעים כי התובע זכאי להפרשי שכר עבודה שהופחת בסך של 196,258 ש"ח.

15.   נוכח הזמן שחלף מאז ההפחתה ממילא מרבית התביעה לפיצויי הלנת שכר התיישנה ובכל מקרה איננו סבורים כי יש לפסוק פיצויי הלנת שכר כשיעורם בחוק ויש להפחיתם לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום העבודה - 1.10.08 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה לתוספת יוקר

16.   על פי הסכם העבודה (ס' 6.6 להסכם) היה התובע אמור לקבל תוספות יוקר בתוקף הוראות צו ההרחבה הכללי בעניין תוספת יוקר. לטענת התובע החל משנת 1999 חדלו הנתבעות מלעדכן את שכרו בתוספת היוקר ושכרו לא השתנה (למעט ההפחתה הנ"ל).