פסק-דין בתיק עאח 98/05

הנשיא סטיב אדלר:

     ערעור זה עניינו סעיף 26(א)(1) ל חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: החוק).

     המשיבה, חברת ס.א.ר. אראל בע"מ, העסיקה עובדים והפרישה כספים לקופת פיצויים של המשיב הפורמאלי, בנק המזרחי המאוחד בע"מ. המשיבה מסרה לחברת אלמוג מערכות מודולרות בע"מ המחאה בסך 20,000 ש"ח. חברת אלמוג העבירה את ההמחאה ל מערער, עו"ד שלמה רביד, כתשלום עבור שכר טרחתו. אולם, זו לא כובדה עקב הגבלות על חשבון הבנק של המשיבה.

     על כן, פנה עו"ד רביד להוצאה לפועל בבקשה להטיל עיקול על הכספים שהפרישה המשיבה בחשבון קופת פיצויי הפיטורים שבבנק המזרחי. בהליך הוצאה לפועל (תיק מספר 01-85458-04-7) החליט ראש הוצאה לפועל כי על הבנק " 'לשבור', טרם מועד פרעונו, את חשבונו של החייב, בכפוף להוראות כל דין, ולהעביר את הכספים המעוקלים ללשכת ההוצל"פ ת"א באופן מיידי. המוציא לפועל יעביר את הכספים שיתקבלו, לתיקי ההוצל"פ השונים שבהם הוטל עיקול על חשבון הנ"ל לפי יחס סכומי החוב בכל תיק ותיק" . אולם, בדין הודיע הבנק, כי על פי סעיף 26(א)(1) ל חוק פיצויי פיטורים לא ניתן להטיל עיקול על כספים המופקדים בחשבון קופת פיצויי פיצויים, והפנה את המערער לקבלת החלטה בעניין מבית הדין לעבודה.

    על סמך הודעה זו, פנה עו"ד רביד לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (הרשמת עדי ריכטמן, בשא 8680/05) ב" בקשה לעיקול, מימוש והעברת כספי המשיבה המופקדים אצל המשיב הפורמאלי [הבנק, ס.א.] ללשכת הוצאה לפועל ". בו ביום דחתה הרשמת את הבקשה בנימוק של חוסר סמכות. על כך הוגש הערעור שבפנינו.

[2] הוראת החוק החלה על מקרה דנן היא סעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים, שזה לשונו:

"26. סכומים משוריינים

(א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21 או ששולמו לתשלום פיצויי פיטורים או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה -

 (1)      אינם ניתנים להחזרה, להעברה, לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבנתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה;

 (2)      אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו ...".

     תכליתו של סעיף זה היא לשריין כספים המגיעים לעובדים כפיצויי פיטורים ולהוציא אותם לחלוטין מהישג ידם של נושים אחרים במקרה של פשיטת רגל או פירוק המעביד, היינו - להבטיח כי עובד או שאיריו יקבלו את פיצויי הפיטורים המגיעים להם (ראו למשל: פשר (ת"א) 1504/00 (בשא 8791/01) בעניין לבידי אשקלון בע"מ (בפירוק ובכינוס) לא פורסם; דב"ע נג/5-6 תפזול תעשיות כימיות בע"מ - הקופה המרכזית לפיצויים, פד"ע כו 244).

[3] על אף ההגנות שבסעיף 26(א)(1) לחוק על כספים המיועדים לתשלום פיצויי פיטורים רשאי בעל החשבון, היינו - המעסיק, להגיש תובענה לבית הדין ולהוכיח, כי אין לו, ולא יכול להיות לו, כל חוב לעובדיו עבור פיצויי פיטורים, ועל כן הוא זכאי לקבל את הסכומים המופקדים בחשבון קופת פיצויי הפיטורים. עוד רשאי המעסיק להוכיח כי הכספים המופקדים בחשבון קופת פיצויי הפיטורים עולים בהרבה על חוב פיצויי הפיטורים לעובדיו, ועל כן ניתן לשחרר לזכותו את הסכום העודף.

     דרך כלל, מוגשות תובענות מסוג זה על ידי המעסיק, שהוא בעל חשבון קופת פיצויי פיטורים. במקרים רבים לא מציין המעסיק בתביעתו כל נתבע, בטענה שאין לו עובדים או אין לו חובות לעובדים. בית הדין אינו מסתפק בדברי המעסיק ודורש הוכחה לכך. כמו כן, מחייב בית הדין את המעסיק לצרף את עובדיו בהווה ובעבר ו/או נציג מטעם ארגון עובדים, ככל שארגון כזה היה קיים במקום העבודה, על מנת לברר היטב וביסודיות אם אין טענות בדבר חוב כלשהו לפיצויי פיטורים. לעניין זה נפסק, כי דרכי ההוכחה שהכספים בקופת הגמל עולים על חבות פיצויי הפיטורים שחב המעביד לעובדיו, הן רבות ומגוונות. מקום בו רואה חשבון מאשר את יתרת החוב בגין פיצויי פיטורים ונציגות העובדים נותנת אישור לדבר, דרך כלל יהא די בכך על מנת להחזיר את הסכום הנותר בקופה למעביד (דב"ע נג/5-6 תפזול תעשיות כימיות בע"מ - הקופה המרכזית לפיצויים, פד"ע כו 244).

.

    על אף שהתביעה הרגילה בסוגיה זאת מוגשת על ידי המעסיק, הצענו לעו"ד רביד, הטוען להיות נושה של המעסיק, לחזור לבית הדין האזורי, תוך הזמנת חברת ס.א.ר. אראל בע"מ ועובדיה בעבר ובהווה כצד לתביעה. אמנם, הוגש מכתב מאת רואה חשבון, המופנה לחברת ס.א.ר. אראל בע"מ, בו נאמר שעל פי המסמכים שנמסרו לו אין לחברה חובות מעסיקים בגין יחסי עובד-מעסיק. בכך בלבד אין די ועל התובע בבית הדין האזורי להגיש את המסמכים הללו, על מנת לאפשר לו לבחון את הראיות וליתן את בקשתו בעתירה.

[4] אשר לסמכות בית הדין לעבודה - בסעיף 26(א)(1) ל חוק נקבע שריון הסכומים המופקדים בחשבון קופת פיצויי פיטורים של מעסיק. השריון בא במסגרת חוק פיצויי פיטורים על מנת להגן על כספים המיועדים לפיצויים. אין ספק, כי לבית הדין לעבודה הסמכות העניינית לדון בתביעת מעסיק לשחרר כספים אלו. במקרה דנן, הנושה, עו"ד רביד, מבקש את שחרור הכספים המופקדים בקופת פיצויי פיטורים. השיקולים והמדיניות בנושא זה נוגעים ליחסי עובד-מעסיק, וככאלו דינם להיקבע בבית הדין המתמחה ביחסי עובד-מעסיק. תביעתו של הנושה מוגשת במקום בעל החוב, שהוא המעסיק. למעשה יש כאן שלושה צדדים לעתירה - החייב (המעסיק), נושה והזכאי הפוטנציאלי - הם עובדיו של המעסיק החייב. מכיוון שעיקר עתירתו בעניין קופת פיצויי הפיטורים נוגעת ליחסי עובד-מעסיק, דינה להישמע בבית הדין לעבודה. יתרה מזו, אין מקום להשאיר את הנושה ללא כל ערכאה לשמיעת טענותיו.

     על כן, לאחר בחינת הסוגיה מחדש הגענו למסקנה, כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בעתירתו של הנושה, עו"ד רביד, ואנו מקבלים את הערעור.

[5] עו"ד רביד קיבל את המלצת בית הדין, כי בתביעתו שתתברר בבית הדין קמא, יזמין כצד נתבע את נציגי חברת ס.א.ר. אראל בע"מ ועובדיה, בעבר ובהווה.

      כמו כן, אנו מצפים מבית הדין קמא לחייב את החברה הנתבעת להציג לפניו את המסמכים שמסרה לרואה החשבון; או להזמין את רואה החשבון כעד להצגת אותם מסמכים. כמו כן, ניתן לשמוע את דברי בא כוחה של חברת ס.א.ר. אראל בע"מ בעניין חובות החברה במסגרת יחסי עובד-מעסיק. נעיר עוד, כי במקרים מסוימים מוזמן להעיד גם נציג ההסתדרות האחראי על האזור בו ממוקם המפעל המעסיק. בית הדין רשאי לשחרר את הכספים רק לאחר שישוכנע מעל לכל ספק סביר, כי אין חובות לחברת ס.א.ר. אראל בע"מ כלפי עובדיו בהווה ובעבר.