פסק-דין בתיק עאח 95/05

השופטת נילי ארד

1.         בפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה לאה גליקסמן מיום 1.11.2005 (בש"א 438/05; להלן: החלטת הרשמת), בה נדחתה בקשת המערערים להאריך את המועד להפקדת ערבות בנקאית.

2.         ברקע הדברים עומדת תביעת המשיב כנגד המערערים, בעקבות פיטוריו מעבודתו במערערת 1 (להלן: החברה). בפסק דינו של בית הדין האזורי חויבו המערערים לשלם למשיב, ביחד ולחוד, פיצויי פיטורים בסך 6,347 ש"ח בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כחוק מיום 13.5.2003 ועד לתשלום המלא בפועל (עב 3033/03, פסק דין מיום 17.3.2005).

            במקביל להגשת ערעור כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 26.5.2005 התקבלה באופן חלקי הבקשה לעיכוב הביצוע, תוך שנקבע כי "האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בשלב זה הינו לעכב את ביצוע תשלום פיצויי ההלנה עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים, בכפוף להפקדת ערובה להנחת דעתה של רשמת בית דין זה" (בש"א 438/05; ההדגשה במקור - נ.א.).

3.         בהתאם להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, קבעה הרשמת בהחלטה מיום 6.7.2005 כי המערערים "יפקידו ערבות בנקאית בגובה סכום פיצויי ההלנה בו חויבו בפסק הדין, לתקופה מיום 1.6.03 ועד למועד תשלום קרן פיצויי הפיטורים והשכר למשיב. הערובה תהיה צמודה למדד. הערובה תופקד עד ליום 31.7.05 (ימי הפגרה באים במניין הימים)".

במועד האמור לא הפקידו המערערים ערובה כלשהי. חלף זאת, הגישו ביום 2.8.2005 "בקשה להמרת ערובה". במסגרת בקשה זו טענו המערערים כי מצבה הכלכלי של החברה "אינו מאפשר לה להשיג ערבות בנקאית" על הסכום שנקבע בהחלטת הרשמת, אך ביכולתה "להעמיד ערבות צד ג' של מר רונן יצחקי". לחלופין, ביקשו המערערים להאריך את המועד להפקדת הערובה בשבועיים.

בהחלטה מיום 18.8.2005 דחתה הרשמת את הבקשה להמרת הערובה, בציינה כי המערערים "אמנם פירטו בבקשה את נכסיו ורכושו של מר רונן יצחקי, אולם לא ניתן פירוט על מהות זכויותיו של מר יצחקי בנכסים... ולא הובאה כל ראיה ממשית בקשר לנכסיו".

בהמשך להחלטה זו הגישו המערערים ביום 31.8.2005 בקשה להארכת המועד להפקדת הערובה, וזאת עד ליום 1.11.2005. בקשה זו התקבלה באופן חלקי בלבד, בהחלטת הרשמת מיום 4.9.2005, בה נקבע כי "אין מקום להאריך את המועד להפקדת הערובה לפרק זמן כה ממושך". חלף זאת האריכה הרשמת את המועד להפקדת הערובה עד ליום 15.9.2005 בלבד.

במועד האמור לא הפקידו המערערים ערובה כלשהי. רק שבועיים לאחר מכן, ביום 28.9.2005, הגישו המערערים לבית הדין כתב ערבות בנקאית, וביקשו כי כנגד ערבות זו יעוכב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בכל הנוגע לפיצויי ההלנה בהם חויבו.

הרשמת, בהחלטה מושא הערעור שלפנינו, דחתה את בקשת המערערים להארכת המועד להפקדת הערובה. בהחלטתה קבעה הרשמת, כי "בנסיבות המקרה הנדון, לנוכח הדחיות החוזרות ונשנות בהפקדת הערובה, על המבקשים היה להגיש את בקשתם בטרם חלף המועד, וכן היה עליהם לנמק את בקשתם, ולפרט את הסיבות לאיחור ואת הפעולות שנקטו על מנת לקיים את החלטת בית הדין במועד".

4.         לטענת המערערים, האיחור בהפקדת הערובה מטעמם היה "ב-13 ימים בלבד", לאחר שעשו כל מאמץ על מנת לעמוד בהחלטות בית הדין. ואולם, חרף מאמציהם, לא הסתייעה הפקדת הערובה במועד שנקבע.

            המשיב תמך בהחלטת הרשמת, וביקש שלא לשנות הימנה.

5.         לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. בהחלטת מותב בית דין זה מיום 26.5.2005 ניתנה למערערים האפשרות לעכב את ביצוע רכיב הלנת הפיצויים בו חויבו כנגד הפקדת ערובה. ממועד זה ועד למועד האחרון להפקדת ערובה על פי החלטת הרשמת עמדו למערערים למעלה משלושה חודשים וחצי, על מנת לדאוג להפקדת הערובה. חרף זאת, בחרו המערערים להגיש בקשות להמרת הערובה או לדחיית המועד להפקדתה. משניתנה למערערים הזדמנות נוספת להפקיד את הערובה לא עשו כן, ואף לא מצאו לנכון להגיש במסגרת המועד שנקבע בקשה להארכת המועד. בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הרשמת, שדחתה את בקשת המערערים להפקדת הערובה, וזאת כשבועיים לאחר המועד האחרון שנקצב לשם כך. אין בבקשות המערערים כל הסבר מניח את הדעת לפעולתם. יתרה מכך. כפי שציינה הרשמת בהחלטה מושא ערעור זה, המשיב פעל בהסתמך על החלטות בית הדין, ונקט בהליכי הוצאה לפועל, אשר מעצם טיבם כרוכים בהוצאות. אף מטעם זה אין להיענות לבקשת המערערים לקבל באיחור את הערבות אותה היה עליהם להפקיד.

6.         סוף דבר : הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות שכר טרחת עורך דינו של המשיב בערעור זה בסך 1,500 ש"ח. 

ניתן היום, ד' שבט תשס"ו (2.2.2006) ותישלח לצדדים. 

השופט עמירם רבינוביץ      השופטת נילי ארד      השופטת ורדה וירט-ליבנה

נציג עובדים, מר יצחק שילון           נציג מעבידים, מר משה אורן