פסק-דין בתיק עאח 63/05

השופט עמירם רבינוביץ

בפנינו ערעור על החלטתה של רשמת בית הדין, הרשמת לאה גליקסמן (להלן - הרשמת), מיום 30.3.2005, (בש"א 124/05 בתיק ע"ע 1601/04), בה חויבו המערערות בהפקדת ערובה בסך 6,000 ש"ח להבטחת תשלום הוצאות המשיב מס' 1 (להלן- המשיב) בערעור שהגישו המשיבות לבית דין זה.

תמצית העובדות הצריכה לפסיקת בית הדין בערעור היא זו:

                    א.        ביום 14.12.2004 הגישו המערערות ערעור לבית דין זה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר- שבע (השופט אילן סופר ונציג הציבור מר  דוד אבגי; עב 1636/01) אשר חייב אותן לשלם למשיב דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, גמול בגין שעות נוספות ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, ודחה את תביעתן הנגדית, תוך כך שחייב אותן בתשלום 3,000 ש"ח הוצאות משפט למערער. כמו- כן, דחה בית הדין האזורי את טענת המערערות כי בחלק מתקופת עבודתו של המשיב המשיבה הפורמאלית הייתה מעבידתו, ואף חייב את המערערות לשלם למשיבה הפורמאלית הוצאות משפט בסך של 3,000 ש"ח.

                     ב.         ביום 11.1.2005 הגיש המשיב לבית דין זה בקשה לחייב את המערערות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור.

בבקשתו טען המשיב, כי המערערות נהגו בעבר וכן עתה להתחמק מתשלום הוצאות שהוטלו עליהן על- ידי בית הדין, וכי עיקול שהוטל במסגרת הניסיון לממש את פסק הדין מושא הערעור כשל, בשל קיזוז חובות המערערות לבנק מסכום העיקול.

המערערות טענו, כי בקשת המשיב אינה נתמכת בתצהיר, כי סיכוייהן בערעור טובים מאוד, וכי אין זה מקובל לחייב בהפקדת ערובה בנסיבות אלה .

הרשמת קבלה את טענות המשיב תוך דחיית טענות המערערות בהחלטה מנומקת ומפורטת וחייבה, כאמור, את המערערות בהפקדת ערובה בסך 6,000  ש"ח להבטחת תשלום הוצאות המשיב.

הרשמת נימקה את החלטתה, בין השאר, בכך, ש "במסמכים שצורפו לבקשה, יש משום ראיה לכאורה לטענה כי המשיבות (המערערות בענייננו-ע.ר.) לא שילמו את סכום ההוצאות בו חיובו בבית הדין קמא. המשיבות לא הפריכו ראיה לכאורה זו, ואף לא הכחישו עובדה זו. לפיכך, אין בהיעדרו של תצהיר המבקש התומך בבקשה, כדי להביא לדחיית הבקשה. אוסיף, כי לעניין אי הגשת תצהיר מטעם המבקש, יש לתת משקל לעובדת היותו עובד זר, אשר אינו שוהה בארץ."

בפסיקתה הדגישה הרשמת כי במקרה דנא מדובר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות להבדיל מחיוב בהפקדת ערובה להבטחת גופם של החיובים על- פי פסק הדין. עוד הדגישה הרשמת, כי עסקינן בחיוב בערובה להבטחת הוצאות בערעור, לאחר שכבר ניתן פסק הדין בערכאה הראשונה, והחייבות על-פי פסק הדין נמנעו מלשלם את כל החיובים שהוטלו עליהן על-פי פסק הדין. בנסיבות מעין אלה, מוצדק להטיל את החיוב להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור.

בערעור שהגישו המערערות על החלטת הרשמת חזרו, בעיקרו של דבר, על טענותיהן בפני הרשמת.

המשיב תמך בהחלטתה של הרשמת מטעמיה, והוסיף כי על-פי סעיף 96 לפסק דינו של בית הדין האזורי מושא הערעור, אין למערערות סיכוי טוב לזכות בערעור.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה, כי יש לאשר את החלטת הרשמת מטעמיה, וזאת על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

למעלה מן הדרוש נוסיף, כי במקרה הנוכחי המסמכים שצירף המשיב לבקשתו גם ללא תצהיר, העידו כמאה עדים על התחמקות המערערות מתשלום ההוצאות שהוטלו עליהן על-ידי בית הדין האזורי. נתון זה בתוספת הימנעות קודמת של המערערות לפרוע הוצאות שהוטלו עליהן מצדיקות על-פי ההלכה הפסוקה, בחיובן בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור.

גם יכולת הפירעון של המערערות אינה נקייה מספק, וזאת לאור הכשל בהטלת העיקול שנבע מחובות המערערות לבנק.

לא למותר לציין, כי טענת המערערות לסיכויהם הטובים לזכות בערעור אין בה, לכאורה, בנסיבות הקיימות, כפי שציין המשיב בטיעוניו, בסיס מוצק לדחיית הבקשה להפקדת ערובה .

סוף דבר : הערעור נדחה. המערערות יפקידו ערובה על- סך 6,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב בערעור עד ליום 16.7.2005.

התיק יובא לעיונה של הרשמת ביום 17.7.2005 לבדיקה אם הופקדה הערובה. ככל שלא תופקד הערובה- ינהג בית הדין בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

המערערות ישלמו למשיב הוצאות ערעור זה בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היוםט' בסיון תשס"ה(16.6.2005) בהעדר הצדדים.