פסק-דין בתיק עאח 56/05

השופט עמירם רבינוביץ

1.         ערעור זה הוא על החלטתה של רשמת בית דין זה [הרשמת לאה גליקסמן (להלן - הרשמת); בש"א 1606/04], מיום 26.12.2004, בה נדחתה בקשתו של המערער להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב 006067/02 ; השופט שמואל טננבוים ונציגת הציבור הגב' אלטשולר, להלן - פסק הדין).

להלן תמצית העובדות הצריכה לפסיקת הדין בערעור זה:

2.         המערער הגיש תביעה נגד המשיבה (להלן - המלון) לבית הדין האזורי, בה עתר לביטול פיטוריו מן המלון ולהשבתו לעבודה. בתביעתו טען המערער כי פוטר משיקולים זרים ובניגוד להסכם הקיבוצי החל עליו.

3.         בית הדין האזורי דחה בפסק הדין את הטענה כי המערער פוטר משיקולים זרים ובניגוד להסכם הקיבוצי החל עליו. עם זה, קבע בית הדין האזורי כי נפל פגם בהליך הפיטורים של המערער. זאת, כיוון שלא נערך לו שימוע עובר להחלטת הפיטורים. עוד קבע בית הדין האזורי, כי בנסיבות העניין אין מקום להורות על השבתו של המערער לעבודה, וכי מכיוון שלא נתבע כל סעד כספי לא ניתן לפסוק סעד זה לזכות המערער.

4.         פסק הדין ניתן ביום 21.7.2004 והומצא לידי בא כוח המערער במהלך פגרת בתי המשפט. משכך, בהתחשב בפגרת בתי המשפט, חג הסוכות ובשביתה ביום 21.9.2004 היה על המערער להגיש את ערעורו עד ליום 10.10.2004.

5.         בפועל נעשה ניסיון להגיש את הערעור ביום 24.10.2004. לאחר שהודיעה מזכירות בית הדין למערער כי על פני הדברים הוגש הערעור באיחור נשלחה ביום 4.11.2004 בקשה להארכת מועד באמצעות הפקסימיליה. משסירבה מזכירות בית הדין לקבל את הבקשה בשל הגשתה באמצעות הפקסימיליה,  נשלחה הבקשה באמצעות הדואר והתקבלה בבית דין זה ביום 14.11.2004.

6.         בבקשה להארכת מועד טען המערער כי סבר בטעות כי המועד להגשת ערעור הוא 45 יום מהיום בו הומצא פסק הדין לידיו וכי בשל מצבו הרפואי נבצר ממנו להגיש את הערעור במועד.

החלטת הרשמת

7.         הרשמת דחתה את הבקשה להארכת מועד בנימוקים הבאים:

א.        הטעות אליה נקלע בא כוח המערער אינה בבחינת "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הערעור, כיוון שמדובר בטעות שניתן לגלותה בנקל על ידי "בדיקה שגרתית שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

ב.         מצבו הרפואי של בא כוח המערער לא גרם לכך שנבצר ממנו לטפל בענייני משרדו.

ג.         המערער לא הודיע למלון על כוונתו להגיש ערעור על פסק הדין. כוונה זו הובאה לידיעתו של המלון זמן ניכר לאחר שחלף המועד להגשת הערעור. בנסיבות אלה, יש להעדיף את אינטרס המלון לסופיות הדיון.

ד.         לא ניתן כל הסבר מדוע הוגשה הבקשה להארכת מועד רק ביום 14.11.2004, על אף שכבר ביום 27.10.2004 נודע למערער כי הערעור הוגש באיחור.

ה.        סיכויי הערעור אינם גבוהים.

טענות הצדדים

8.         המערער טען כי כבר בשלהי חודש אוקטובר הודיע למלון על כוונתו לערער על פסק הדין וביקש הסכמתו להגשת הערעור באיחור, ולכן סוכלה ציפיית המלון לסיום ההליכים נגדו; כי לאור קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה נפל פגם בהליך פיטוריו צפוי הוא להגיש תביעה לתשלום פיצויים, ולכן ההליכים בין הצדדים לא הסתיימו עם מתן פסק הדין; כי בהצטברותם של הטעמים שפורטו לעיל יש כדי "טעם מיוחד" להארכת המועד; כי נסיבות המקרה מחייבות הארכת המועד להגשת הערעור וכי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים.

9.         המלון מצידו טען כי משלא הוגש הערעור במועד שנקבע לכך נוצרה למלון ציפייה לגיטימית לסיום ההליכים נגדו וכי המלון למד על כוונתו של המערער להגיש ערעור על פסק הדין רק בשלהי חודש אוקטובר - זמן רב לאחר שחלף המועד להגשת הערעור. הוסיף המלון וטען כי למרות שביום 26.10.2004 נודע למערער כי הערעור הוגש באיחור, התמהמה האחרון והגיש את הבקשה להארכת מועד רק ביום 14.11.2004 וכי הצטברותם של הטעמים שפורטו על ידי המערער אינם עולים כדי "טעם מיוחד".

10.       להשלמת התמונה וטרם שנבוא לגוף הכרעתנו, נציין כי העיכוב במתן פסק הדין בערעור זה נבע מנסיון למצוא פתרון לגופו של עניין, אשר לא נשא פרי.