1. בפני ערעורו של מר פלקסר, על החלטת סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חגית שגיא מיום 13.11.2007, שלא לפסול עצמה מלישב בדין בתביעה שהגיש מר פלקסר (עב 4641/01) (להלן -
ההחלטה בבקשת הפסילה). טענותיו של המערער בפנינו סבות על שתי טענות עיקריות.
הראשונה - "מעשי הזיוף, המרמה, החיפוי והשיבוש", אשר לטענת מר פלקסר בוצעו על ידי השופטת שגיא בכל הקשור להרכב המותב הדן בתיק. כן טוען מר פלקסר לגופם של הפגמים שנפלו לשיטתו בהרכב המותב.
השניה - משוא פנים שמייחס המערער לשופטת.
הטענות כנגד פגמים בהרכב המותב וכנגד החלטות בית הדין בעניין זה
2.
מכלל המסמכים שבפנינו ומהחלטות בית הדין האזורי, עולה התמונה הבאה: בית הדין קיים ישיבת קדם משפט, בה לא נשמעו ראיות, ביום 3.9.2007, בישיבה זו השתתף במותב נציג המעבידים מר אבי שלו. בתום הישיבה הודיע מר שלו על קשרים עסקיים עם מי מהנתבעים ובית הדין ראה לשחררו מלהמשיך ולישב בדין והורה למזכירות לזמן לישיבת ההוכחות נציג מעבידים אחר תחתיו. ביום 17.9.2007 החלו להישמע עדויות בפני בית הדין. בפתח הדיון, ניתנה החלטת השופטת שגיא, לפיה:
"נציגי הציבור השני הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסר נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם
(טעויות הניסוח או ההגהה, במקור)". לדיון הוכחות נוסף שנועד ליום 8.10.2007, התייצב נציג העובדים מר שמואל עציון וניתנה ההחלטה הבאה
"נציג הציבור השני הוזמן ולא הופיע, ולא מסר נימוק לאי הופעתו. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרו".
לאחר זאת, ניתנה החלטה נוספת, על פני הדברים בשל שיבושי הלשון שנפלו בהחלטה מיום 17.9.2007 השלעיל, והובהר כלקמן:
"בפרוטוקול ישיבת יום 17.9.2007 נפלו מספר טעויות בהחלטה הקובעת, כי הדיון יישמע בהעדר נציגי ציבור. באותה ישיבה לא נכחו כלל נציגי ציבור אף שהוזמנו כדין ולכן, כדי שלא לדחות את הדיון התקבלה החלטה לקיים את הדיון בהעדרם".
סגנית הנשיא שגיא פרטה בהחלטה בבקשת הפסילה את השתלשלות הדברים באשר להתייצבותם של נציגי ציבור לשתי ישיבות ההוכחות ביום 17.9.2007 וביום 8.10.2007, כך:
"לישיבת יום 17.9.2007 לא התייצבו נציגי ציבור. בפתח הישיבה התקיים דיון קצר לעניין בקשה שהגיש התובע, ולאחר מכן החלה חקירת התובע. משלא הופיעו נציגי הציבור - נרשמה בפרוטוקול החלטה לפיה יתקיים הדיון בהעדר נציגי הציבור, במטרה שלא לדחותו. חקירת התובע החלה. בעצומה של החקירה הופיע באולם נציג עובדים שהתייצב לדיון באיחור ניכר. עם כניסתו לאולם הודיע נציג הציבור שהוא מכיר את בא כח הנתבעים. ככלל, איני נוהגת לאפשר לנציג ציבור המאחר לדיון להצטרף למותב במהלך הדיון, כדי להימנע מהלבנת פניו של נציג הציבור שאיחר העדפתי לאפשר לו לצאת מן האולם בנימוק שהוא מכיר את ב"כ הנתבעים, במקום לשלוח אותו לדרכו עקב האיחור. ויודגש - נציג הציבור לא נכח באולם בעת פתיחת הדיון, ואף לא כאשר נרשמה בפרוטוקול
ההחלטה לעניין היעדרות נציג הציבור. עם זאת, בירור שנעשה על ידי במזכירות העלה כי המזכירות הודיעה לנציג המעבידים אבי שלו שלא להופיע לדיון, אך לא זימנה נציג מעבידים אחר במקומו. משלא זומן נציג מעבידים כדין לישיבה - קיימת לשני הצדדים הזכות לבקש שמיעת הישיבה מחדש במותב מלא. בישיבת יום 8.10.2007 נכח נציג העובדים מר שמואל עציון. נציג המעבידים לא הופיע ולפיכך קוימה הישיבה במעמד נציג העובדים בלבד".
המערער עצמו ציין בערעורו, כי נציג העובדים נכנס לאולם ביום 17.9.2007 "אחרי שהתובע עלה על דוכן העדים" וכן, כי "נציג ציבור העובדים אמנם לא נכנס מייד לאולם", אולם טוען, כי החלטות בית הדין לא שיקפו נאמנה את שהתרחש בפועל, לאור זאת שלא צויין בהן, כי לדיון ביום 17.9.2007 התייצב נציג עובדים, אם כי באיחור, ושוחרר מלישב בדין לאור הכרותו עם בא כח הנתבעים. המערער מייחס לבית הדין בשל האמור ובלשונו המשתלחת "עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, גם עבירה של מרמה בנסיבות מחמירות, כמשמעותה בסעיף 415 לחוק העונשין, וגם עבירה של חיפוי כמשמעותה בסעיף 253 לחוק העונשין".
אין בידי לקבל מי מטענות המערער, אשר מוטב היה לולא נטענו בכלל ובצורה שנטענו בפרט. בית הדין הבהיר, כי בפתח הדיון ביום 17.9.2007 לא נכחו נציגי ציבור והדבר מוצא ביטויו בהחלטת בית הדין מאותו מועד. על פי הוראת סעיף 22 (א) ל
חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969:
"נציג ציבור שהוזמן ולא בא, רשאי בית הדין, מנימוקים שיירשמו, לקיים את הדיון ללא השתתפותו, והוא רשאי, בשים לב לשלב שבו נמצא הדיון, להורות על הפסקת השתתפותו של אותו נציג ציבור באותו הליך ולקבוע כי יש להמשיך את ההליך עם נציג ציבור אחר"
. החלטות בית הדין ממלאות אחר הוראת הסעיף. יתרה מזאת, בית הדין ערך בירור במזכירות בית הדין ומשמצא, כי לדיון ביום 17.9.2007 לא זומן נציג מעבידים, התיר לצדדים להגיש בקשה בנדון זה. ועוד זאת. ככל שהמערער סבור היה, כי פרוטוקול הדיון מיום 17.9.2007 אינו משקף נאמנה את שהתרחש באולם בית הדין, היה בידו להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול, אך הוא בחר שלא לעשות כן. לאור זאת לא מצאתי, כי נפלה כל שגגה בהחלטת בית הדין מיום 17.9.2007. אשר להחלטות בעת הדיון ביום 8.10.2007 - ההחלטה בנוגע לדיון ביום 17.9.2007, נועדה לתקן טעויות שנפלו כאמור לעיל בהחלטה מיום 17.9.2007 ולגופם של דברים הובהר, כי בישיבה מיום 17.9.2007, לא נכחו נציגי ציבור. כיוון שהימצאותם של נציגי הציבור נבדקת בתחילת הדיון ולא לאחר זאת, לא מצאתי, כי יש בהחלטה מיום 8.10.2007 "מרמה" או "זיוף".
3. המערער עותר כי אף ישיבת ההוכחות מיום 8.10.2007 תתבטל בשל העדרו של נציג המעבידים וכי חקירת העדים, שעדותם נשמעה באותו המועד, תשמע שנית. לא ראיתי מדוע יש להעתר לבקשה זו. בהחלטה מיום 8.10.2007 צויין, כי נציג הציבור הוזמן ולא הופיע. בית הדין לא ציין, כפי שעשה לגבי הישיבה ביום 17.9.2007, כי נמצא שנציג הציבור לא זומן ומכאן שלא נסתרה החזקה, לפיה "
פעולת זימון נציגי הציבור למותבי בתי הדין היא פעולה מנהלית, אשר לגביה קיימת חזקה, כי היא נעשית כדין וכהלכה"
(דב"ע נו/109 - 9
לוג'יק בע"מ - אהרון וולשטיין ואח', ניתן ביום 11.4.1996, להלן -
פס"ד לוג'יק).
לאור האמור, לא מצאתי, כי טענות המערער לעניין הרכבו של מותב בית הדין והחלטות סגנית הנשיאה שגיא בנדון דידן, מצדיקות פסילתה מלהמשיך וליישב בדין.
ויוטעם, חזקה על בית הדין שיפעל במתן פסק הדין, על פי הקבוע בסעיף 17
בפסק דין לוג'יק, לאמור:
"בהליך שבו מתקיימים כל אלה: יש מחלוקת עובדתית, הושמעו עדויות או ראיות, התקיימו מספר דיונים שבהם הושמעו עדויות או הוגשו ראיות, נציג ציבור נכח בדיון אחד לפחות, שבו הושמעו עדויות או הוגשו ראיות...יש לשתף במתן פסק הדין את נציג הציבור או נציגי הציבור אשר נכחו בדיון האחד לפחות שבו הושמעו עדויות או הוגשו ראיות, למרות שלא נכחו בדיון או בדיונים אחרים בהליך".
טענות המערער באשר למשוא פנים
4. המערער טוען כי התבטאויות בית הדין במהלך הדיונים מעידות על משוא פנים ועל השפלתו וביזויו על ידי השופטת שגיא, וכי "הדברים שכתבה השופטת בהחלטתה בעניין טענותיו בסוגיית משוא הפנים כלפיו, עולים אף הם לכדי מעשים של מרמה". ואלו דברי בית הדין בעניין זה בהחלטה בבקשת הפסילה:
"מהציטוטים שהתובע עצמו מצטט מהקלטת הסתר שביצע ללא רשות עולה, כי בית הדין הבהיר לו את המצב המשפטי, את הסיכוי והסיכון שבניהול תביעתו... אין לבית הדין כל העדפה לגבי מי מן הצדדים... האזנה להקלטת הסתר במלואה מלמדת אף... על מאמצי בית הדין לקדם דיון ענייני בתיק לגופו".
עיינו אף אנו בציטוטים שהביא המערער מתוך ההקלטה שביצע בישיבות בית הדין,
ללא שביקש היתר לעשות כן, ולא מצאנו כי התבטאויות בית הדין חורגות מהערות בקשר להערכה מקדמית ולכאורית של סיכויי התביעה, באשר לרכיבים השונים והעניינים שיש להוכיח כדי לזכות ברכיב זה או אחר. בע"א 553/07
אברהם פלקסר - עו"ד חנינא ברנדס (ניתן ביום 25.1.2007), דנה הנשיאה בייניש בערעור על החלטת שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלא לפסול עצמו מלדון בתביעה שהגיש המערער דכאן, וכך נפסק
"ההליך השיפוטי מחייב הנחות כלשהן בדבר סבירותן של טענות משפטיות. על הנחות אלה לשוב ולהיבחן במהלך הדיון המשפטי עד אשר הן הופכות למסקנות מגובשות היטב. מקצועיותו של בית המשפט היא המאפשרת לבית המשפט להעמיד את הנחיותיו המקדמיות תחת הביקורת הראויה. רק בנסיבות בהן ברור כי בית המשפט מנוע מלשנות את הנחותיו המוקדמות, וכי דעתו "נעולה" יש מקום להורות על פסילתו".
בעניין זה נקבע, כי
"המבחן שנקבע בפסיקה גם בהקשר זה הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים"
(ראו: יגאל מרזל,
דיני פסלות שופט, תשס"ו - 2006 (להלן -
מרזל), עמ' 178 - 180, 189 - 197). בתוך כך נקבע בפסיקה, כי התבטאויות שופט בקדם משפט, לרבות הבעת דעה לכאורה על סיכויי התביעה, אין לראות בהן חריצת דעה ממשית שאינה ניתנת לשינוי (ע"א 9546/01
אליהו שלי - מנורה חברה לביטוח). כן נקבע, כי הבעת התרשמותו של בית המשפט מעד א ומבעל דין במהלך הדיון המשפטי, אינה עילה לפסילת שופט, שכן מדובר בדברים שנאמרו רק לכאורה ולא באופן מחייב (ע"פ 5368/03
לותם - מדינת ישראל). טענת פסלות בשל התבטאויותיו של שופט תתקבל רק במקרים בהם ברי, מבחינת כלל נסיבות העניין, כי ההתבטאות מעידה על קיומה של דעה מוגמרת, שאינה ניתנת לשינוי או שאינה מאפשרת שפיטה תוך פתיחות לשכנוע (ראו
מרזל, עמ' 194). במקרה דנא, לא הוכח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. ודוק בתחושותיו הסובייקטיביות של המערער בעניין זה לא סגי. בית הדין טרם שמע את כלל העדויות וטרם גיבש דעה סופית, התבטאויותיו והחלטותיו הדיוניות, נעשו במסגרת ניסיון לקדם וליעל הדיון ולהעמיד הצדדים על הסיכויים והסיכונים הכרוכים בעילות התביעה ובניהול ההליך. בית הדין קבע מספר ישיבות הוכחות ומגלה סבלנות רבה בניהול ההליך שנפתח עוד בשנת 2001, ולא מצאתי כל עילה לפסילתו או לפסילת סגנית הנשיאה שגיא.
5.
סוף דבר
- הערעור נדחה. לא נחתום דברנו בלי לציין כי הבקשה לפסילת השופטת הוגשה באיחור. כן, נביע מורת רוח מאופן ניסוח הערעור שבפנינו. בעל דין רשאי להשיג על החלטות בית הדין ורשאי להגיש בקשה לפסילת שופט ואף ערעור על החלטת השופט בעניין הפסלות. עם זאת, המערער דנא ראה לנסח ערעורו בלשון בוטה, תוך האשמת בית הדין בעבירות פליליות וברמיה, שקר, חיפוי וכל כיוצא בזה. לאור האמור ובהידחות הערעור מצאתי להשית על המערער הוצאות לאוצר המדינה בשיעור 2,500 ש"ח. המערער ישא אף בהוצאות המשיבים בגין הערעור בסך 3,500 ש"ח. ההוצאות הפסוקות ישולמו תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.
ניתן, בהעדר הצדדים, היום, כ"ג טבת התשס"ח (1.1.2008), וישלח לצדדים על אתר.
סטיב אדלר, נשיא