פסק-דין בתיק עאח 54/07

1.   לפני ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור מר ראובן בן סימון ומר מיכאל אונגר; עב 1535/06, עב1536/06, עב1537/06), מיום 21.10.2007, בה נדחתה בקשת המערערים לפסילת המותב מלשבת בדין, ולהעברת התיק להידון בפני מותב אחר.   

2.   המערערים, תושבי הישוב שגב שלום אשר הועסקו במשיבה 1 (להלן: המתנ"ס) פוטרו באופן אשר לטענתם, אינו כדין. על כן, עתרו הם לבית הדין האזורי בתביעה להצהיר כי ההחלטה על פיטוריהם בטלה, וכי יש להשיבם לעבודה. כמו כן, עתרו הם למתן צו מניעה קבוע המורה למשיבים להימנע מכל פעולה שעניינה הפסקת עבודתם, או להפסקת פעילותו של המתנ"ס כדרך להפסקת עבודתם, וכן להצהיר כי החלטה להביא לסגירתו של המתנ"ס מחייבת הליך היוועצות מסודר, לרבות מתן חובת הנמקה. לחלופין עתרו המערערים להצהיר כי הפיטורים נעשו בניגוד לדין, ולפסוק לטובתם פיצוי בשל כך.

3.   במסגרת הערעור, טוענים המערערים כי במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני בית הדין האזורי ביום 21.10.2007, העיר בית הדין כי דרך קבלת ההחלטות בהנהלת המתנ"ס אינה רלוונטית, ואינה עניין לתקיפה בבית הדין האזורי. כמו כן, ציין בית הדין האזורי כי אינו זכור לו מקרה שאירע ב-3 השנים האחרונות, בה הורה בית הדין הארצי לפתוח מוסד שנסגר ולהעסיק בו עובדים שפוטרו. לטענת המערערים, הערותיו של בית הדין האזורי היו נחרצות, ונאמרו תוך זלזול מופגן כלפי בא כוח המערערים, ולא באופן לכאורי כפי שנרשם בפרוטוקול הדיון, לבקשתם ובדיעבד.

      על כן, טוענים המערערים כי בית הדין גיבש עמדה נחרצת באשר למסכת התביעה, באופן שאין דרך חזרה ממנה, ועל כן, יש לפסול את המותב ולהעביר את הדיון לפני מותב אחר שימשיך את שלב ההוכחות. 

             לחיזוק עמדתם, מביאים המערערים סדרה של הערות אותן העיר בית הדין במהלך ההליך שהתנהל בפניו. כך, למשל, טוענים המערערים כי עוד בעת הדיון בבקשה למתן סעדים זמניים, העיר בית הדין כי אין קשר בין העובדה שראש המועצה הוא יו"ר הנהלתה של המתנ"ס, לבין טענת המבקשים שלפיה מדובר בעמותה עירונית; כשביקש בא כוח המערערים להעיר כי שימש בעבר הרחוק כיועץ המשפטי של המשיבה 3, העיר בית הדין כי תמה הוא כיצד ניתן לייצג לקוחות כנגד לקוח לשעבר באותו עניין; בהחלטה בעניין הבקשה לסעדים זמניים, התייחס בית הדין לעניין סמכותו העניינית בכל הנוגע למשיבות 3-4, וקבע כי אין יחסי עובד ומעביד בינן לבין המערערים - קביעה, אשר לטענת המערערים, שגויה מיסודה, ולא יכולה להיקבע בשלב מוקדם של ההליך, בטרם נשמעו הראיות בו.

             המשיבים לא הגישו את תשובתם לערעור דנא.

4.   העילות לפסלות שופט מלישב בדין קבועות בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עניינינו בבקשת פסילה לפי סעיף 77א(א) הקובע כי " שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בפסיקה נקבע שעל מנת שתקום עילת פסלות, על בעל דין להראות כי דעתו של השופט "ננעלה" וכי נבצר מבית הדין, בראייה אובייקטיבית, להכריע את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה (ראו: ע"פ 4163/05 דוד סבאג נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.5.2005). הלכה פסוקה היא, כי על מנת שתתקבל טענת פסלות, אין די בקיומו של חשש או חשד בלבד, ונימוקי הפסילה ייבחנו בשים לב להיותו של השופט, היושב בדין, שופט מקצועי ומיומן " הנושא בלבו את ההכשרה המקצועית ואת הנסיון המצטבר מן ההתייחסות לבעלי דין, לטענותיהם.... להתנהגות לסוגיה, ויודע איך לארגן ולהפנים את המכלול, תוך שמירה על האיזון והנייטרליות שהם אות ההיכר הטבוע של מלאכת השפיטה " (ראו: מ' שמגר על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 106).

            במקרה שלפני, לא מצאתי כי יש בנימוקיהם של המערערים כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. הערתו של בית הדין כפי שנרשמה בפרוטוקול הדיון הינה כי " בית הדין הבהיר לב"כ התובעים כי עמדתו הלכאורית של בית הדין היא, כי דרך פעילות קבלת ההחלטה בהנהלת הנתבעת 1 איננה עניין לתקיפה ישירה בבית הדין" (ההדגשה שלי, ס.א.). המערער טוען כי בפועל, לא נאמרו הדברים באופן לכאורי. אולם, בית דין זה, כערכאת ערעור, מסתמך על האמור בפרוטוקול הדיון, כמייצג נאמנה את אשר נאמר בדיון. באם טוענים המערערים שלא כך הדבר, היתה מוטלת עליהם החובה להגיש בקשה מסודרת לתיקון הפרוטוקול ללא שיהוי (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית בעמוד 289), או למצער, לטעון לפרוטוקול את טענתם בדבר אי התאמת הערת בית הדין כפי שנרשמה לפרוטוקול, לדברים שנאמרו בפועל. אוסיף, כי חזקה על השופט היושב לדין, המעיר הערה זו או אחרת, כי הוא עושה זאת באופן לכאורי בלבד אף אם לא נאמר הדבר במפורש, וזאת תוך מתן יחס של כבוד לעורך הדין.

            יודגש, כי בית הדין לא מנע מהמערערים לחקור את העדה מטעם המשיבים בחקירה נגדית בעניין זה, אלא אך הביע את עמדתו הלכאורית בסוגיה זו, כפי שבאה לידי ביטוי גם בהחלטתו בעניין הסעדים הזמניים. שם, הבהיר בית הדין חזור והבהר, כי קביעותיו הינן לכאוריות בלבד, ובכללן עניין סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתובענה כנגד המשיבים 3-4. על כן, לא מצאתי כל ממש בטענות המערערים לפיה בית הדין קבע עמדה נחרצת בעניין זה.

5.   יוער, כי הכלל הוא שחוסר שביעות רצון של בעל דין מהחלטות השופט היושב לדין, אין בו כדי להוות עילה לפסילתו. ככל שצד להליך מבקש להשיג על החלטה שניתנה על ידי גורם שיפוטי, שומה עליו לעשות זאת בדרך של הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על אותה החלטה, לפי העניין, ולא בדרך של בקשה לפסילה (ראו: ע"א 7349/06 יוסף בן שיטרית נ' מיכאלינה פריאל קלפון, ניתן ביום 3.6.2007; ע"א 2730/98 תנופה שירותי כח אדם בע"מ ואח' נ' גיאורגיצאנו ואח', פ"ד נב(2) 427; עא"ח 23/03  שרית ארנסטי - המשביר מחסני אופנה, ניתן ביום 5.11.2003). כך אכן נהג המערער, והגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעניין הסעדים הזמניים (בר"ע 303/07) אשר נדחתה, תוך שבית דין זה מבהיר כי אין מקום לקיים דיון בערעור בעניין החלטת בית הדין האזורי בעניין סמכותו העניינית לדון בתובענה כנגד המשיבות 3-4.

6.   יוער עוד, כי המערערים מפנים את תשומת לב בית דין זה, להחלפת נציג הציבור באמצע ישיבת הוכחות ביום 5.9.2006. זאת, לבקשת נציג הציבור אשר הבהיר כי במסגרת פעילותו בהליכי גישור במגזר הבדואי בא הוא בקשר עם חלק מהעדים בתיק. בית הדין קיבל את עמדת המערערים, וקבע כי הליך ההוכחות יישמע מחדש בהרכב חדש. ברי הוא, כי עדיף שהחלפת נציג הציבור היתה נעשית טרם תחילת הדיון, ואולם, לא מצאתי כל פגם בהתנהלות בית הדין האזורי בנסיבות שנוצרו, ובוודאי שאין בכך כדי לחזק טיעון בדבר ניהול המשפט במשוא פנים, ואף להיפך.  

7.   לא מן הנמנע כי תחושותיהם הסובייקטיביות של המערערים מביאים אותם להאמין כי ההליך מנוהל מתוך משוא פנים של המותב היושב לדין. ואולם, על מנת להקים עילת פסילה, על התחושה הסובייקטיבית להיות מלווה בנתונים אובייקטיבים, שיש בהם כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים (ראו: ע"א 4752/07 נציגות הבית המשותף של מגדל א' בניין לב הגליל נ' עו"ד שמעון לביא, ניתן ביום 31.7.2007; ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט(1) 39; ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע, ניתן ביום 28.7.2003)). נתונים כאמור לא מצאתי בחומר שהונח לפני במסגרת הערעור, ומעבר לתחושותיהם הסובייקטיביות של המערערים, לא מצאתי כל ממש בטיעוניהם לפסילת המותב. על כן, דין הערעור להידחות. 

8.   סוף דבר - הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתן בהעדר הצדדים היום, ה' כסלו, תשס"ח (15 בנובמבר, 2007) ויישלח לצדדים.

סטיב אדלר,

                                      נשיא

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: