פסק-דין בתיק עאח 52/07

    בפנינו ערעור על החלטת סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דיתה פרוז'ינין, שלא לפסול עצמה מלישב בראש מותב הדן בבקשת המשיב 1 (להלן - מר מוחתסב) למתן סעד זמני .

תמצית העובדות הצריכות לענייננו

[1]  ביום 10.10.2007 הגיש מר מוחתסב בקשה דחופה למתן צו עשה אשר יורה  למערערת (להלן גם - קופת החולים) לממן עבורו השתלת מח עצם חוזרת מתורם בעל התאמה חלקית. המערערת הגישה תגובתה לבקשה לסעד זמני וצירפה לה את תצהירו של ד"ר לדרמן, עוזר למנהל אגף הרפואה ומנהל המחלקה לרפואה בקהילה בקופת חולים מאוחדת. דיון ראשון בבקשה נקבע ליום 14.10.2007. באותו המועד צורפה המשיבה 2, מדינת ישראל, כמשיבה נוספת בבקשה לסעד זמני. דיון נוסף בבקשה התקיים ביום 17.10.2007. ביום 21.10.2007 הוגשה בקשת המערערת כי סגנית הנשיאה פרוז'ינין תפסול עצמה מלישב בדין, בקשה זו נתמכה אף היא בתצהירו של ד"ר נתן לדרמן. לאחר קבלת תגובת מר מוחתסב לבקשת הפסילה, נדחתה הבקשה בהחלטת בית הדין מיום 21.10.2007. לאור העובדה שהמערערת ביקשה להגיש ערעור זה, לא התקיים באותו המועד המשך הדיון בבקשה למתן צו עשה, אולם במהלך הדיון ניתנה החלטה משלימה בבקשת הפסלות.

טענות הצדדים בבקשת הפסלות בבית הדין האזורי ובערעור שבפנינו

[2]  לטענת המערערת ניתן היה להתרשם בדיונים מיום 14.10.2007 ומיום 17.10.2007, כי עמדתה של סגנית הנשיאה פרוז'ינין מוטה לטובת מר מוחתסב. לשיטת המערערת עמדה זו באה לידי ביטוי בדברי השופטת מהם עלה, כי היא סבורה כי סירוב הקופה לממן הטיפול נבע משיקולים כלכליים גרידא ולא מטעמים רפואיים - עניינים, כפי טענת קופת החולים. עוד נטען שהשופטת חיוותה דעתה במהלך הדיון, כי כנראה שיש צורך בביצוע ההשתלה, שאם לא כן לא היה רופאו המטפל של מר מוחתסב מבקש לבצעה.

  אשר לדיון שהתקיים ביום 17.10.2007, נטען על ידי המערערת, כי השופטת פרוז'נין לא נתנה דעתה במועד זה לעמדת המדינה שהוגשה בכתב ואשר עולה, לטענת קופת החולים,  בקנה אחד עם עמדתה.

   דגש מיוחד בטיעוניה יחדה המערערת לאמירות המיוחסות על ידה לשופטת בקשר למהימנותו של ד"ר לדרמן. מן החומר שבפני עולה על פני הדברים, כי בישיבה מיום 17.10.2007 הגיש מר מוחתסב מסמך חתום על ידי פרופ' אור ראש המחלקה להשתלת מח עצם בבית החולים הדסה עין כרם, בה הוא מטופל. במכתב הממוען לד"ר לדרמן, צויין כלקמן: "מדובר בחולה צעיר במצב כללי טוב הזקוק להשתלה מתורם לא מתאים בן משפחה כטיפול מציל חיים עם סיכויי הצלחה משמעותיים. אני ממליץ על השתלה מתורם לא מתאים מאחר ויש בידינו את הטכנולוגיה לביצוע השתלה מוצלחת...". מן הערעור שבפנינו עולה, כי בתצהירו של ד"ר לדרמן ציין האחרון, כי פרופ' אור הסכים, בשיחה טלפונית שקיים עמו, שאין עדות מדעית ליעילות הטיפול אותו מבקש מר מוחתסב לעבור. על רקע דברים אלו טוענת המערערת, שהשופטת פרוז'ינין חיוותה דעתה, כי דברי ד"ר לדרמן אינם מהימנים וכי בדבריו יש כדי הטעיית בית הדין, בעוד ולשיטת המערערת אין סתירה בין תצהירו של ד"ר לדרמן למכתבו של פרופ' אור; עניין אותו ביקשו ד"ר לדרמן ובאת כח קופת החולים להבהיר לבית הדין בעת הדיון.

לבסוף, מציינת המערערת, כי "בנוסף לדברים שפורטו בהרחבה, נאמרו במהלך הדיון על ידי כב' השופטת עוד דברים רבים, והיו התבטאויות חריגות, אשר מהם עולה הרושם אשר אינו משתמע לשתי פנים שדעתה של השופטת מגובשת ולמעשה כבר הוכרעה, וכי היא אינה שומעת את הבקשה בלב פתוח ובנפש חפצה".     

 [3]  מר מוחתסב דוחה את טענות המערערת. לדידו בית הדין האזורי מנהל את הדיון באופן יעיל וענייני, תוך העלאת שאלות בפני המערערת מבלי לקבוע דעה סופית ומגובשת. עוד צויין, כי סגנית הנשיאה פרוז'ינין לא ציינה בדיון שד"ר לדרמן אינו דובר אמת, אלא הביעה תהיה כיצד דבריו מתיישבים עם האמור במכתב פרופ' אור. לבסוף הוטעם, כי מדובר בשלבים מוקדמים של הדיון בבקשה לסעד זמני,  טרם שמיעת כלל הטענות והעדויות, וכי יש להבין את דברי בית הדין על רקע נסיונו לבחון אפשרות להשגת פשרה בין הצדדים ולא כחיווי דעתו הסופית בהליך.

[4]  על פי תקנה 112 ג (ד) ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, צד המבקש להשיב לערעור על החלטת שופט בהחלטה שעניינה פסלות, יכול לעשות כן תוך עשרה ימים מן המועד שהומצא לו כתב הערעור. המדינה לא הגישה תגובתה לערעור קופת החולים אשר הוגש ביום 24.10.2007, משכך ניתן פסק דין זה על יסוד טיעוני המערערת ומר מוחתסב וכלל החומר שבפני.

החלטת סגנית הנשיאה דיתה פרוז'ינין בבקשת הפסלות

 [5]  בדחותה את הבקשה לפסילתה ציינה השופטת פרוז'ינין, כי "אכן עשתה מאמצים ניכרים לשכנע את ב"כ המשיבה לספק את הטיפול הרפואי למבקש, בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה. ואולם הדברים שנאמרו אינם מעידים כי דעתי נעולה או כי אינני נתונה לשכנוע. כמו כן אין ללמוד דבר מן העובדה שלא פניתי לב"כ המדינה. טיעוני המדינה פורטו בכתב, ולא היה צורך לשמוע את דברי ב"כ המדינה בדיון. יתר על כן, הדיונים בתיק זה נקבעו במועדים קרובים בשל דחיפות העניין... מכל מקום אין ללמוד מכך כי דעתי "ננעלה" וכד'...". בהחלטה משלימה, הוסיף בית הדין האזורי, כלקמן: "... אנו מוחים מכל וכל על הטענה כי נאמר באופן כלשהו כי ד"ר לדרמן משקר. כל שנאמר הוא כי דברי פרופ' אור הוצאו מהקשרם. הא ותו לא...".

הכרעה

[6] סוגית פסלות בעל תפקיד שיפוטי מוסדרת בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 ופרק ג1 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. על פי הוראות אלה, המבחן לפסלות שופט  הנו " חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".  לא בנקל יורה בית הדין על פסלות שופט. על הטוען לפסלות כאמור לשכנע את בית הדין, כי קיים חשש ממשי אובייקטיבי   למשוא פנים וכי דעתו של השופט "ננעלה" כך שלא יוכל לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית. קיומו של חשש או חשד בלבד אינם מספיקים בכדי להביא לפסילה  .

בענייננו, וכפי שיבואר, לא מצאתי בטיעוני המערערת בפני בית הדין קמא ובמסגרת הערעור, טעם המצביע על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט על ידי סגנית הנשיאה פרוז'ינין.  בכל הנוגע להתבטאויות הנטענות של השופטת במסגרת הדיונים המוקדמים, שלא נמצא להן ביטוי בפרוטוקול, יצויין, כי שופט רשאי להביע עמדתו באשר לעמדות הצדדים במסגרת דיון מוקדם ובנסיון להביא את הצדדים לידי פשרה. בתוך כך נטעים, כי אין פסול בכך ששופט יעלה שאלות מטעמו ביחס למסמכים המוגשים לבית הדין ובהתייחס לעמדות הצדדים. הבעת עמדה כאמור והעלאת שאלות אינם בבחינות נסיבות חיצוניות המעידות על אפשרות מסתברת לכך שיבצר מהשופט לדון בעניינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה (בג"צ 4057/00 ישקר בע"מ - בית הדין הארצי, פ"ד נה(3) 734). יתר על כן, הנסיבות העומדות בבסיס הליך זה אינן עולות כדי הקריטריונים שנקבעו ב חוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין)(תיקוני חקיקה), התשס"ד - 2004   לפסילת בעל תפקיד שיפוטי .

[7]  חשיבות נודעת גם לעמדתה של השופטת, הסבורה כי אינה מנועה מלישב בדין. זאת, באשר ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטת שופט אם לפסול עצמו, אלא במקרים קיצוניים . במקרה דנא, קבעה השופטת פרוז'ינין, כמפורט לעיל, כי:       "... הדברים שנאמרו אינם מעידים כי דעתי נעולה או כי אינני נתונה לשכנוע... אינני סבורה כי קיימות עילות לפסילתי בתיק זה...". בנסיבות אלו, כאשר מצויים אנו בשלבים המקדמיים לברורה של בקשה לסעד זמני ולאור העובדה כי לא הוכח שדעתו של בית הדין נעולה, באופן שלא יהא בידו לשמוע את הראיות בלב פתוח ובנפש חפצה, לא מצאנו כי יצאה שגגה מלפני סגנית הנשיאה פרוז'ינין, עת לא מצאה לפסול עצמה מלישב בדין בהליך שבין הצדדים בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

[8] סוף דבר - הערעור נדחה בזאת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה בהעדר הצדדים, היום כ"ג חשוון התשס"ח (04.11.2007)  ותשלח לבאי כוחם.

                                                            סטיב אדלר