פסק-דין בתיק עאח 49/06

השופטת נילי ארד

1.         לפנינו ערעור על החלטתה של רשמת בית דין זה, השופטת לאה גליקסמן מיום 31.10.06 (בש"א 755/06), לפיה נדחתה בקשת המערער להאריך לו את המועד להגשת ערעור על החלטתו של רשם בית דין זה (הרשם מנחם מירון;     בשא 77/03) בחלוף למעלה משלוש וחצי שנים ממועד ההחלטה.

ההליכים

2.                 המערער הגיש תביעה  כנגד משרד החינוך, על החלטה לפיה התעודות שהגיש אינן מזכות אותו בתואר אקדמי. מלכתחילה הוגשה התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, וממנו הועברה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, אשר דחה את התביעה ביום  9.10.02 (להלן: פסק הדין).

לאחר דחיית תביעתו חזר המערער והגיש ביום  31.10.02 לבית הדין האזורי "ערעור - בקשה". בהחלטתו מיום 6.11.02 דחה בית הדין את הבקשה תוך שציין כי הערכאה המוסמכת לדון בערעור היא בית דין זה. במהלך הדיון בפני הרשם התברר שהחלטה זו נשלחה אל המערער אך לא נמצאה ראיה בדבר מסירתה.

ביום 11.12.02 פנה המערער לקבלת ייעוץ ללשכה לסיוע משפטי וכנגד דחיית מבוקשו זה עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים. עתירתו זו נדחתה אף היא ביום 29.1.03 תוך שהמערער הופנה להגיש ערעורו לבית דין זה.

3.        בחלוף כארבעה חודשים ממתן פסק הדין הדוחה תביעתו, הגיש המערער ביום 6.2.03, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי, בה טען "שלא צוין בפסק הדין תוך כמה זמן ניתן להגיש ערעור כפי שלא צוין שאת הערעור יש להגיש לבית דין זה" (להלן: הבקשה).

4.         משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק היענות לה, החליט הרשם על דחיית הבקשה תוך שקבע כך: "ככלל, טענה שלא הוגש ערעור עקב אי ידיעת הדין, אינה יכולה לשמש טעם מיוחד להארכת המועד. היה על המערער לעקוב אחר מה שהתיימר להיות ערעור בבית הדין האזורי, או אז היה מגלה שניתנה החלטה אשר מפנה אותו אל בית הדין הזה. אילו פעל כך, היה בידו להגיש ערעור תוך המועד שבדין". בהתייחס לסיכויי הערעור נאמר בהחלטת הרשם: "במהלך הדיון לפני ניסיתי לשכנע את המבקש למחוק את בקשתו שכן לעניות דעתי סיכוייו להצליח בערעור, אם יוארך המועד, הם קלושים למדי. למסקנה זו הגעתי לאחר בחינת כל המסמכים שבתיק בית הדין האזורי ולאחר ששמעתי באריכות את אשר בפי המבקש (באמצעות מתורגמן לשפה הרוסית). גם מנימוק זה אין להיעתר לבקשה". בסיכום צוין באותה החלטה, שניתנה ביום 1.5.03, כי " ניתן להגיש ערעור אל בית דין זה תוך שבעה ימים מיום מסירתה" (להלן: החלטת הרשם). 

5.         עברו כשלוש וחצי שנים מהחלטת הרשם, וכארבע שנים מעת שניתן פסק הדין הדוחה את התביעה, וביום 24.10.06, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם, לפיה נדחתה בקשתו להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (להלן: הבקשה). עיקר טעמו של המערער בבקשתו היה בכך, שרק ביום 23.10.06 "בייעוץ העורך דין בבית משפט העליון" קיבל פירוש נכון להחלטתו של הרשם וכי עד לאותו מועד קיבל מידע "לא נכון".

6.         ביום 31.10.06 דחתה הרשמת את הבקשה מבלי שנדרשה לתגובת המשיבה. בהחלטתה קבעה הרשמת, כי משחלפה תקופה כה ממושכת ממועד מתן החלטת הרשם וממועד פסק הדין של בית הדין האזורי "התגבשה למשיבה ציפייה סבירה לסיום ההתדיינות" בעניינו של המערער. בנדון זה, ציינה הרשמת כי לאור החלטת הרשם "ובעיקר לנוכח העובדה כי המבקש החמיץ את מועד הערעור על פסק הדין, ניתן היה לצפות שהמבקש יפעל לקבלת הסבר על הדרך הנכונה להגיש הליך ערעורי מיד לאחר קבלת ההחלטה, או לכל הפחות זמן סביר לאחר מתן ההחלטה, ואין לקבל את טענתו של המבקש כי נדרשו לו שלוש שנים וחצי לעריכת הבירור הנדון. המבקש גם לא פירט בבקשתו למי פנה לקבל מידע, מי מסר לו מידע לא נכון, ומה הוא המידע הלא נכון שנמסר לו". משלא התבקשה תגובת המשיבה, לא השיתה הרשמת הוצאות על המערער ולפנים משורת הדין, פטרה אותו מתשלום האגרה הדחויה (להלן: החלטת הרשמת).

הערעור - דיון והכרעה

7.                 המערער, שאינו מיוצג על ידי עורך דין, חזר בערעורו לפנינו על הטענות שהעלה בפני הרשמת. נוכח השתלשלות העניינים בפרשה זו, לא מצאנו טעם לבקש תגובת המשיבה לנטען בערעור.

8.         לאחר שנתנו דעתנו לנטען בכתב הערעור, ולכלל החומר שבתיק בית הדין, לרבות בקשות שהגיש המערער לרשמת והחלטותיה, נחה דעתנו כי החלטת הרשמת מבוססת היטב, לא נמצא כל טעם משפטי המצדיק התערבותנו בה וראויה היא להתאשר מטעמיה, לפי הוראתה של תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על כך נוסיף הערותינו אלה.

9.         סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר. לפיכך, "... נדרש 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת ערעור לאו דווקא משום שסדרי הדין מכוונים 'להעניש' את מי שמפר את כלליהם, אלא משום שה'טעם המיוחד' משמש נקודת איזון ראויה בין אינטרס 'החסינות' מפני המשכת ההליכים לאחר עבור המועד החוקי להגשת הערעור העומד לזכות המשיב כאשר מועד הערעור כבר חלף, לבין האינטרס של מבקש ההארכה היכול להראות שיש בידו עילת השגה טובה על פסק הדין, שענייננו יתברר" [ד"ר שלמה לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד, תשנ"ט, עמ' 109, וראו גם:נ עאח 1014/00 סעיד אבו הרביד ואח' - פרי תנובה בע"מ,  ניתן 27.3.01 ]. לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך [דב"ע לב/14-9 ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל - חברה לכבלים, פד"ע ג', עמ' 303 בעמ' 307]. כנגד האינטרס של סופיות הדיון חל על המערער נטל ההוכחה לכך שהתקיים "טעם מיוחד" שלא היה בשליטתו ושבגינו נבצר ממנו להגיש את הערעור או לבקש הארכת מועד להגשת ערעור [עע 1226/01, עאח 1014/01 אטלס - י.ש קייטרינג ואירועים בע"מ - אעביד אחמד, ניתן 19.9.02; ע"א  6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד  נה(2) 904].

10.             כך דרך כלל, על אחת כמה וכמה בענייננו, כשהמדובר בחלוף פרק זמן של ארבע שנים ממועד פסק הדין. במקרה כזה נדרש המערער להראות קיומו של "טעם מיוחד" יוצא דופן בנסיבותיו, שיהא בו כדי להצדיק היענות למבוקשו. בנסיבות המקרה, עליהן עמדנו לעיל, לא עמד המערער בנטל ההוכחה הנדרש ממנו, וצדקה הרשמת בכך שדחתה בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם.

בשים לב לתוצאה, מתייתרת  מאליה בקשתו של המערער להזמנת מתורגמן.

11.       סוף דבר :  הערעור נדחה.  משלא התבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות. לפנים משורת הדין ונוכח המסמכים שצירף המערער לבקשתו לפטור מאגרה, פוטרים אנו את המערער מתשלום אגרה לפי תקנה15  לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשכ"ט - 1969.

ניתן בהעדר הצדדים היום ל' בכסלו תשס"ז ( 21בדצמבר 2006) ויישלח לצדדים.

נילי ארד, שופטת,             שמואל צור,שופט,             ורדה וירט-ליבנה, שופטת