פסק-דין בתיק עאח 47/06

השופט עמירם רבינוביץ

1.         ערעור זה עוסק בהחלטתו של מר חסון צורי, המשמש כנציג ציבור בבית הדין האזורי בבאר שבע לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער בהליכים המתנהלים בבית הדין האזורי בבאר שבע (עב 1841/06, 1842/06).

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

2.         המערער הועסק במשיבה (להלן - המדינה) כרשם שאינו שופט בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב החל מיום 1.5.1995 ועד ליום 5.11.2001, מועד בו בוטל כתב המינוי שניתן לו על ידי נשיא בית הדין הארצי לעבודה.

3.         המערער הגיש תביעה נגד המדינה, בה טען כנגד ביטול המינוי והפסקת עבודתו כרשם. התביעה החלה להתברר בבית הדין האזורי בירושלים והועברה לבית הדין האזורי בבאר שבע בהחלטת בית דין זה מיום 5.4.2006. ישיבת ההוכחות הראשונה בהליכים נקבעה ליום 28.9.2006.

4.         במועד האמור הודיע אב בית הדין, השופט הראשי מיכאל שפיצר לצדדים כי " מר חסון צורי - שזומן כנציג עובדים לישיבת ההוכחות היום ביקש לפסול את עצמו בשל היכרות מוקדמת עם התובע" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 28.9.2006). לאור האמור, ביקש המערער כי תנתן לו הזדמנות להעלות את טענותיו בפני מר צורי בכל הנוגע להחלטת הפסלות. בהחלטה מאותו היום קבע מותב בית הדין כי :

"1.       שעה שהגיע מר חסון צורי ללשכתי, והתברר לו כי מדובר בתיקו של התובע, מסר לי כי הוא מכיר אותו מתקופת היותם סטודנטים, וכי לאחר מכן שמע על עניינו של התובע ממקורות שונים, וכי הוא מבקש לפסול את עצמו.

2.       בשלב זה נכנסתי לאולם והודעתי לצדדים כי מר חסון ביקש לפסול את עצמו, שאלתי לדעתם האם מבקשים הם מותב מלא או שניתן לדון בשניים, והתובע ביקש כי יהיה מותב מלא. מסרתי לצדדים כי אנו מנסים לאתר באולם אחר נציג עובדים, או 'לגייס' שיגיע בהקדם, ולבקשת התובע, אף הסכמתי כי אם לא נצליח בדקות הקרובות לגייס נציג ציבור, נדחה את הדיון.

3.       בשלב זה, לא היתה בפי התובע השגה כלשהי ביחס להחלטתו של מר חסון לפסול את עצמו, וחבל שכך, שכן באותו זמן יכולתי לעכב את מר צורי חסון, כדי לאפשר לתובע לטעון בפניו.

4.       יחד עם זאת, אוסיף כי טרם הוחל בשמיעת הוכחות בתיק, ובמצב דברים זה, דומה שאין זה עניינו של התובע מיהם נציגי הציבור היושבים בהרכב, והפסלות רלוונטית לטעמי, שעה שהוחל כבר בשמיעת התיק...". 

5.         על החלטת נציג הציבור, מר חסון מוסב הערעור שלפני, במסגרתו טען המערער את הטענות הבאות : עובר להחלטת הפסילה היה מקום לאפשר לצדדים לטעון טענותיהם בעניין ; החלטת הפסילה נעדרת הנמקה בכתב ; החלטת הפסילה ניתנה על ידי המותב כולו ולא על ידי נציג הציבור ; לאחר החלטת הפסילה היה מקום לעצור את הדיון על מנת לאפשר למערער לפנות בערעור על ההחלטה לבית דין זה.

6.         המדינה מצידה טענה, כי כל אימת ששופט מבקש לפסול עצמו ביוזמתו מבלי שהוגשה בקשה מטעם מי מהצדדים, אין מקום לאפשר לצדדים לטעון בפניו וגם אין חשיבות לנימוקי ההחלטה. עוד טענה המדינה, כי למערער אין זכות קנויה כי מותב זה או אחר ידון בעניינו של המערער, וכי במקרה הנוכחי טרם החל המותב לישב בדין.

הכרעה 

7.         במקרה שלפנינו, אין עסקינן בהחלטת פסילה שבאה שעקבות בקשה שהגיש מי מהצדדים, אלא בהחלטת פסילה שבאה מיוזמתו של נציג הציבור. יש לציין כי הדין מאפשר פסילה זו (ראה סעיף 77א(א) וסעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן - חוק בתי המשפט) החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969.

8.         במקרים כגון דא פסק בית המשפט העליון כי " ראוי היה כי בית המשפט יידע את הצדדים על כוונתו לפסול את עצמו, ויאפשר להם להגיב ולטעון בנושא. באופן זה ייתכן, למשל, שהיה מתברר לבית המשפט כי איש מהצדדים אינו חושש למשוא פנים, וכך גם הערכתו היתה משתנה" (ע"פ 8031/03 מדינת ישראל - ל.ו.צ מסחר ושיווק 1995 בע"מ ואח', תק - על 2003(3), 1).

9.         במקרה הנוכחי, לא ידע בית הדין את הצדדים על כוונתו לפסול את עצמו וכפועל יוצא מכך לא ניתנה להם הזדמנות להגיב בנושא. החלטת נציג הציבור לפסול את עצמו לא ניתנה בכתב, על אך שהנימוקים שעמדו ברקע ההחלטה פורטו על ידי השופט הראשי. למרות הפגמים שפורטו לעיל החלטתי לדון בהחלטת הפסלות לגופה, זאת, בין היתר, לאור התמשכות ההליכים בעניינו של המערער, ומאחר שסבור אני כי לא נפל כל פגם מהותי בהחלטת הפסילה, הכל כפי שיפורט להלן. 

10.       הלכה פסוקה היא, כי כאשר מדובר בפסילה עצמית של שופט היושב בדין, כמו במקרה שלפני, בו לא עמדה בפני בית הדין בקשת פסילה, יש ליתן משקל נכבד לתחושת השופט, לפיה מן הראוי הוא שימנע מלדון במקרה שלפניו. יחד עם זה, רשאי בית דין זה לחייב שופט אשר פסל עצמו מלישב בדין להמשיך ולישב בדין, זאת כאשר נסיבות המקרה אינן מצביעות על חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 3704/06 יהודית עזאר - מדינת ישראל, טרם פורסם, ניתן ביום 20.6.2006 והאסמכתאות שם) . בעניין זה נפסק כי כשם שחובה על שופט לפסול עצמו במקום שהתנאים מחייבים זאת, כן חובה עליו שלא לפסול את עצמו מקום שהתנאים לפסילה אינם מתקיימים (ע"פ 5756/95 עתאמנה ואח' נ' מדינת ישראל ואח' תק-על 95(4), 199).

11.       בענייננו סבר נציג הציבור, כי הוא מנוע מלישב בדין בעניינו של המערער, לאור היכרות מוקדמת בינהם, ומכיוון ששמע על ההליכים שמנהל המערער מפי מקורות שונים. בנסיבות אלה, משנוצר חשש ממשי למשוא פנים אין מקום להתערבותנו בהחלטת נציג הציבור, מר חסון, לפסול עצמו הן לפי עילת הפסלות הכללית המעוגנת בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט והן לפי עילת הפסלות הספציפית המעוגנת בסעיף 77א(א1)(1) העוסק ב"קרבה ממשית" בין צד להליך והשופט.

12.       סוף דבר - לאור האמור לעיל, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.