פסק-דין בתיק עאח 40/07

1.         לפני ערעור על החלטת השופטת הדס יהלום מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 24.5.2007 שלא לפסול עצמה מלהמשיך ולדון בהליכים       עב5786/06 ו-דמ9763/06 אשר נידונים בפניה במאוחד.

2.         המערער עתר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו ביום 31.5.2006 בתביעה כנגד המשיבה, ונתבעות נוספות, לתשלום זכויות שונות מכוח משפט העבודה, בסכום כולל של 146,222 ש"ח (עב5786/06). ביום 14.12.2006 עתר המערער לבית משפט השלום בפתח תקווה כנגד המחאה על סך 16,000 ש"ח  אשר הוגש לביצוע על ידי המשיבה (בשא2734/06). בהסכמה הועבר הדיון לבית הדין האזורי לעבודה (דמ9763/06), וזאת מן הטעם שהעילה מקורה ביחסי העבודה שבין הצדדים. ביום 26.3.2007 יצאה החלטה מלפני סגנית השופטת הראשית, אורלי סלע, לפיה יידונו התביעות במאוחד. 

      ביום 22.2.2007 ניתן פסק דין חלקי, הדוחה את תביעת המערער כנגד הנתבעות הנוספות. זאת, לאור הודעת המערער כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון שנערך באותו יום.

     ביום 12.3.2007 הגיש המערער בקשה לתיקון פרוטוקול (להלן: הבקשה לתיקון פרוטוקול), בה טען כי נתן את הסכמתו למחיקת התובענה כנגד הנתבעות הנוספות, ולא לדחייתן.

      ביום 26.3.2007 יצאה החלטה מלפני השופטת הדס יהלום לפיה הבקשה לא נמצאה בתיק בית הדין. זאת, תוך שהשופטת מציינת כי " ייתכן שהבקשה "טבעה" בתוך עשרות הבקשות שמגיש התובע [המערער, ס.א.] חדשות לבקרים ". יוטעם, כי הבקשה הוגשה מחדש על ידי המערער, וזכתה להתייחסות עניינית ומקצועית. 

      ביום 1.4.2007 יצאה מלפני בית דין קמא החלטה הדוחה את בקשת המערער מיום 19.2.2007 לביטול הליכי הוצאה לפועל בגין שטר שהגישה המשיבה לביצוע כנגדו. זאת, תוך חיובו בהוצאות בסך 3,000 ש"ח. המבקש הגיש בקשה להבהרת ההחלטה, באשר לטענתו לא הוגשה כל בקשה מטעמו ביום 19.2.2007, ויותר מכך - בקשה מסוג זה לא הוגשה מטעמו מעולם. ביום 27.6.2007 יצאה מלפני בית דין קמא החלטה המפנה את המערער לבש"א 4133/07 בתיק דמ9763/06, זאת תוך שבית הדין מציין כי " ניתן היה לברר זאת בעיון מהיר בתיק. לא ברור מדוע בית הדין צריך לעשות את עבודתו של ב"כ התובע! [המערער, ס.א.] ".

      בדיון שהתקיים בפני השופטת הדס יהלום ביום 24.5.2007, העלה המערער טענת פסלות כנגדה, ועתר להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בקשתו נדחתה מן הטעם שהמדובר בבקשה לפסילת כל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, הליך שאינו קיים בתקנות בית הדין לעבודה.

      כנגד החלטה זו, הוגש ערעור דנא. 

3.         במסגרת הערעור מעלה המערער טענות רבות כנגד אופן ניהול ההליך על ידי בית דין קמא, וחזר על בקשתו להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בין היתר, טוען המערער כי ניתן ללמוד על ניהול המשפט במשוא פנים מהשוואה בין בקשות אשר הגיש הוא לבית הדין ואשר לא זכו להתייחסות, לבין בקשות אשר הוגשו על ידי המשיבה, ואשר בהן ניתנה החלטה אף מבלי שניתנה לו הזדמנות להגיב להן. המערער אף מרחיק לכת וטוען, כי בקשות שהוגשו מטעמו לבית דין קמא, לרבות הבקשה לתיקון פרוטוקול, הושמדו על ידי השופטת יהלום, וכי ההחלטה מיום 1.4.2007 אשר חייבה אותו בהוצאות ניתנה מבלי שהוגשה כל בקשה כזו מטעמו, ניתנה מתוך זדון של השופטת היושבת לדין במטרה לפגוע בזכויותיו.

4.         לאחר שנתתי דעתי לטענות המערער, ועיינתי ארוכות בתיק בית דין קמא, עב הכרס, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

      הלכה פסוקה היא, כי על מנת שתתקבל טענת פסלות, על הטוען לה להראות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. קיומו של חשש או חשד בלבד אינם מספיקים כדי להביא לפסילה, ונימוקי הפסילה המועלים יבחנו, בין היתר, בשים לב להיותו של השופט, היושב בדין, שופט מקצועי ומיומן " הנושא בלבו את ההכשרה המקצועית ואת הנסיון המצטבר מן ההתייחסות לבעלי דין, לטענותיהם.... להתנהגות לסוגיה, ויודע איך לארגן ולהפנים את המכלול, תוך שמירה על האיזון והנייטרליות שהם אות ההיכר הטבוע של מלאכת השפיטה " (ראו: מ' שמגר על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 106).

5.         במקרה דנא, מעלה המערער טענות עובדתיות חמורות לפיהן בקשות שהגיש הושמדו על ידי השופטת היושבת לדין. לטענות אלה לא מצאתי כל ביסוס. כך, למשל, טוען המערער, כי הבקשה לתיקון פרוטוקול הושמדה. ואולם, עיון בתיק בית דין קמא מעלה, כי הבקשה נמצאת בתיק. עם זאת עלי לציין, כי התיק עמוס בבקשות שונות ורבות, וההתמצאות בתיק אינה קלה, ואך טבעי הדבר שהבקשה תיעלם מעיניו של בית דין, כפי שאף צוין בהחלטתו שהובאה לעיל בסעיף 2. נוסף על כך, עיון בתיק מעלה, כי לאחר שהבקשה הוגשה מחדש לבית דין קמא, היא זכתה להתייחסות רצינית ומקצועית, ובסופו של יום נדחתה, אף מבלי לחייב את המערער בהוצאות.

      כך, באופן דומה, בעניין הבקשה אשר הוגשה ביום 3.10.2006. חיפוש יסודי בתיק בית דין קמא העלה, כי בקשה זו נמצאת בתיק, אם כי תויקה שלא במקומה לפי הסדר הכרונולוגי הנהוג. אך טבעי שהדבר יקרה, עת מוגשות בקשות רבות על ידי המערער, והתיק הופך עב כרס עוד בטרם החל הליך שמיעת ההוכחות בתיק. באשר לגופה של הבקשה - ניתנה למערער הזדמנות להגישה מחדש, ואכן כך עשה, ואף בקשה זו זכתה להתייחסות עניינית לגופה.

      ועוד. עיון בתיק בית דין קמא מלמד כי ההחלטה מיום 1.4.2007 ניתנה לאור בקשתו של המערער שהוגשה ביום 12.2.2007, אשר הביא לפתיחה תיק בשא 4133/07, בתיק עיקרי דמ9763/06, ביום 19.2.2007, ובה עתר המערער לבית הדין לביטול השטר שהוגש כנגדו. על כן, טענתו לפיה לא הגיש כל בקשה מסוג זה משוללת כל יסוד, כל שכן טענותיו הקשות כנגד השופטת היושבת לדין. 

      כלל הוא, כי על הראיות המובאות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות, והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ראו: ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 1365/07 פלוני נ' פלוני (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 85-84). על כן, טענות המערער במקרה דנא לפיהן השופטת השמידה בקשות שהוגשו לבית הדין, או שהיא פעלה מתוך זדון, אשר עיון בתיק בית דין קמא מראה כי הן נעדרות כל בסיס עובדתי מעבר לאמירתן - אין בהן כדי להקים עילת פסלות (ראו גם: עא 3800/06 יהושוע ולדהורן נ' הבנק הבינלאומי, ניתן ביום 8.7.2007).

6.         אשר לטענתו של המערער, כי עילת פסילה קמה עקב החלטות דיוניות שונות אשר התקבלו על ידי בית דין קמא - דין טענה זו להידחות.  כלל הוא, שחוסר שביעות רצון של בעל דין מהחלטות או מפסקי דין של בעל תפקיד שיפוטי אין בו כדי להוות עילה לפסילתו. ככל שצד להליך מבקש להשיג על החלטה שניתנה על ידי גורם שיפוטי, שומה עליו לעשות זאת בדרך של הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על אותה החלטה, לפי העניין, ולא בדרך של בקשה לפסילה (ראו: ע"א 7349/06 יוסף בן שיטרית נ' מיכאלינה פריאל קלפון, ניתן ביום 3.6.2007; ע"א 2730/98 תנופה שירותי כח אדם בע"מ ואח' נ' גיאורגיצאנו ואח', פ"ד נב(2) 427; עא"ח 23/03  שרית ארנסטי - המשביר מחסני אופנה, ניתן ביום 5.11.2003). כך היה על המערער לנהוג באשר לכל החלטה אשר, לגישתו, בטעות יסודה היא.

7.         בטרם אחתום דבריי, מצאתי לנכון להעיר, כי שקלתי בכובד ראש באם להטיל על בא כוח המערער הוצאות אישיות בגין אופן התבטאותו כלפי השופטת היושבת לדין. ראוי לו לעורך הדין, לנקוט משנה זהירות בטרם יעלה על הכתב האשמות קשות כנגד שופט היושב לדין, כפי שעשה במסגרת ערעור דנא.

8.         סוף דבר - הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.