פסק-דין בתיק עאח 35/06

השופטת נילי ארד

1.            ערעור זה מוסב כנגד החלטתה של רשמת בית דין זה השופטת לאה גליקסמן לפיה התקבלה בחלקה בקשת המשיבה לדחות על הסף ערעור שכנגד שהגיש המערער, והתקבלה בחלקה בלבד בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור (בש"א 313/06).

השתלשלות ההליכים

2.            המשיבה הגישה תביעה בגין פיטורים שלא כדין במהלך חופשת הלידה, תוך הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988, ותבעה תשלומים שונים הנובעים בשל כך מתקופת עבודתה אצל המערער וסיומה. המערער מצידו הגיש תביעה שכנגד לפיצוי בגין החזר זמן על שעות עבודתו שהושקע בדיונים ממושכים עם המשיבה בנוגע לשכרה, סכומים נוספים ששולמו לה ביתר, נזקים שגרמה לו בעבודתה הרשלנית, החזר פיצויי פיטורים ששולמו לה בעודף, ותמורת הודעה מוקדמת.

3.            בית הדין האזורי בתל אביב, (השופטת חגית שגיא ונציגי ציבור מר אליעזר דבורי ומר אמיר גוניקמן; עב 6102/00) קיבל את תביעת המשיבה תוך שקבע כי פוטרה במהלך חופשת הלידה, ולא התפטרה מעבודתה. אי לכך, חויב המערער לשלם למשיבה רכיבי תביעתה אלה: הפרשי שכר עבור 45 יום מתום חופשת הלידה, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 4% לחודש, פדיון חופשה, דמי הבראה, השלמת הפרשות לקרן השתלמות והשלמת הפרשות לתגמולים. בנוסף, חויב המערער בתשלום הוצאות משפט למשיבה בסך 12,000 ש"ח.

תביעת המשיבה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה נדחתה.

התביעה שכנגד שהגיש המערער נדחתה ברובה למעט סכום של 1,500 ש"ח בגין הלוואה (להלן: ההלוואה) אשר קוזז מחיוביו למשיבה. 

4.            ביום 2.11.05 הגישה המשיבה ערעור לבית דין זה על פסק דינו של בית הדין האזורי, בשל דחיית תביעתה לתשלום פיצויים בגין פיטורים בחוסר תום לב ו/או בניגוד לחוק עבודת נשים  ו/או חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ו/או בגין עגמת נפש.

המערער הגיש ביום 1.12.05 ערעור שכנגד, שבתגובה לו הגישה המשיבה ביום 10.4.06 בקשה לדחייה על הסף של הערעור שכנגד. או אז הגיש המערער ביום 24.5.06 בקשה חלופית לפיה ייחשב הערעור שכנגד שהגיש כ ערעור, ויוארך המועד להגשתו, נוכח ערעורה התלוי ועומד של המשיבה. לבקשתו זו התנגדה המשיבה בתגובה שהגישה ביום 7.6.06.

החלטת הרשמת

5.            בכל הנוגע לערעור שכנגד שהגיש המערער ולבקשת המשיבה לדחותו על הסף, קבעה הרשמת כי: "משהוגש ערעור בענין הפיצוי, ניתן לדון  באותה מסגרת בדרך של ערעור שכנגד בסוגיה המהווה את הבסיס לתביעת הפיצוי, ובמקרה הנדון - בסוגיה אם סיגל פוטרה או התפטרה". לפיכך ולאחר שבחנה אם מתקיים טעם מיוחד להאריך למערער את המועד להגשת ערעור בנושאים בהם אין ניתן להגיש ערעור שכנגד, קבעה הרשמת כי "אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעורו של לבון בכל הנושאים שהועלו על ידו ב"הודעת הערעור שכנגד", אלא רק באותם נושאים בהם הערעור נסב על חיובים שהוטלו על לבון כתוצאה מקביעת בית הדין האזורי כי סיגל פוטרה ולא התפטרה. מששאלת נסיבות סיום עבודתה של סיגל - פיטורים או התפטרות - תלויה ועומדת בערעור העיקרי ובערעור שכנגד שהוגש כדין, מן הראוי להאריך את המועד להגשת ערעור בנוגע לכל העניינים הנובעים מנושא זה. בעניין זה, קיימת הזיקה הדרושה בין הערעור שמבוקש להאריך את המועד להגשתו, לבין הערעור התלוי ועומד בפני בית הדין". עם זאת "אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על דחיית התביעה שכנגד או על שיעור ההוצאות שנפסק כנגד לבון, באשר מדובר בעניינים אחרים לחלוטין, אשר לא קיימת זיקה בינם לבין העניינים שהועלו בערעור ובערעור שכנגד שהוגש כדין. אין לקבל את הטענה כי משהועלה בערעור נושא אחד מהתביעה שכנגד - החזר ההלוואה - יש בכך כדי להתיר הגשת הערעור בנושאים אחרים, שונים לחלוטין, שהועלו בתביעה שכנגד, כגון התביעה לפיצוי בגין נזקים".

על כן, החליטה הרשמת, לקבל את בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעור בנושאים שאינם מעניינו של הערעור שכנגד (שהוגש כדין) והקשורים בערעורה של המשיבה, והם אלה: הקביעה שהמשיבה פוטרה ולא התפטרה; הפרשות לקרן השתלמות; הפרשות לביטוח מנהלים; חיוב המערער בפיצויי הלנה; וטענות המערער בכל הנוגע "לטעויות חישוביות שנפלו בפסק הדין... שכן חישוב הזכויות להפרשות לקרן השתלמות, לביטוח מנהלים ולפיצויי פיטורים קשורים לקביעה כי סיגל פוטרה ולא התפטרה, ושיעור הסכומים המגיע תלוי בקביעה בנוגע למועד סיום קשר העבודה, השנוי במחלוקת בין הצדדים".

נדחתה הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור, ככל שהמדובר בטענות המערער כנגד דחיית התביעה שכנגד ושיעור ההוצאות שהושתו על המערער. זאת מן הטעם "[ש]מדובר בעניינים שונים לחלוטין מהעניין הנדון בערעור התלוי ועומד בפני בית הדין". עם זאת, קבעה הרשמת כי המערער רשאי להעלות בהודעת ערעור טענות נוספות, שאין עניינן ערעור על קביעות ספציפיות בפסק דינו האזורי "ככל שהן מתייחסות לקביעות בפסק הדין קמא, בנוגע אליהן ניתנה הארכת מועד להגשת ערעור".

המערער חויב בתשלום הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין מן הטעם ש"מחדלו של לבון גרם להליך זה, וכמו כן הביא לדחיית מועד הדיון בערעור".

טענות הצדדים בערעור

6.            בערעורו ביקש המערער להתיר לו העלאת מלוא טענתיו בערעור שכנגד, ולחלופין לאפשר לו להגיש ערעור מטעמו על מלוא רכיבי הערעור שכנגד שהגיש. טעמיו למבוקשו זה, הם בעיקרם אלה שהעלה בפני הרשמת, ולמעשה נדונו לגופם והוכרעו בהחלטתה. בין היתר טען המערער, כי הזיקה שהתקיימה בעת בירור התביעה והתביעה שכנגד מתקיימת גם בערעור שכנגד ובערעור  שהגיש; למרות שהשלים עם פסק הדין שניתן נגדו " ... יוכל לחזור בו, אפילו חלפה תקופת הערעור אם יריבו בחר לפתוח את הפרשה שנית בדרגת הערעור, וכך עשוי להיווצר מלכתחילה תמריץ להניע את בעל הדין, שמלוא מבוקשו לא ניתן לו בערכאה הראשונה, לשקול אם הגשת הערעור כדאית לו"; הספק בנוגע לזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין ערעורה של המשיבה צריך לפעול לטובת המערער, אשר ביקש מלכתחילה לשים קץ לסכסוך וקיבל על עצמו את החיובים שהושתו עליו בפסק דינו של בית הדין האזורי מבלי להגיש ערעור; סיכויי הערעור שכנגד טובים; אין כל טעות בהגשת הערעור שכנגד; לחלופין יש להאריך לו את המועד להגשת טענותיו בערעור. זאת מן הטעם שערעורה התלוי ועומד של המשיבה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד;

7.      המשיבה תמכה בהחלטת הרשמת על נימוקיה, והוסיפה וטענה, בין היתר כך: "המערער מבקש "לדון ב"דלת האחורית" בעניינים שכבר הפכו לחלוטים"; "הרשמת הרחיבה עד לקצה גבול היכולת את העניינים הקשורים בערעור המקורי, כאשר קבעה כי הערעור שכנגד יעמוד בתוקפו גם בכל הקשור לשאלת  פיטוריה או התפטרותה של המשיבה ... גם בגבול מרוחק זה לא נוגעים העניינים אותם מבקש המערער להכליל במסגרת הערעור שכנגד בערעורו זה"; הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור מטעמים שהועלו בערעור שכנגד הוגשה באיחור ניכר, כחודש וחצי לאחר שהוגשה בקשת המשיבה לדחיית הערעור שכנגד על הסף; סיכויי התביעה שכנגד היו מלכתחילה נמוכים ומקל וחומר סיכויי הערעור של המערער הינם אפסיים; מרבית הטענות בערעור שכנגד ובערעור שהגיש המערער מתבססות על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי והתרשמותו מהעדים שהופיעו בפניו.

דיון והכרעה

8.      לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ובטיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להדחות. החלטת הרשמת בדין יסודה ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו בה. על כן ראויה החלטת הרשמת להתאשר מטעמיה לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף את ההערות שלהלן.