פסק-דין בתיק עאח 34/07

השופטת נילי ארד

1.      לפנינו ערעור על החלטת הרשם אשר דחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. 

הרקע

2.      המערער, תושב אזור שלוב, הגיש ערר לועדת ערר לאזור ירושלים על החלטת  מרכז התעסוקה אמין בירושלים, שלא לפטור אותו מחובתו להשתתף  בסדנאות, וזאת לאור מצבו הבריאותי והצורך שלו לטפל בקרובי משפחתו. בחוות דעתו של רופא מטעם ועדת הערר, ד"ר אבי מוסקוביץ, מומחה ברפואה תעסוקתית, מיום 19.6.06, נקבע כי המערער "כשיר לחלוטין להשתתף בסדנאות בהיקף מלא" וכשיר לעבוד בהיקף של שש שעות יומיות במגבלות מסוימות. ועדת הערר לאזור ירושלים, בהחלטתה מיום 22.6.06,  דחתה את הערר בנמקה "הוועדה  אינה מוסמכת לדון בשחרור משתתפים מחובתם להשתתף בתוכנית. אי לכך דוחה הוועדה את הערר על הסף". עוד צוין בפרוטוקול הדיון בערר מיום 22.6.06 כי "הוועדה הבהירה לעורר, כי אין לה הסמכות לשחרר משתתף מתוכנית מהל"ב. הגוף המוסמך לכך הוא הביטוח הלאומי, ואם העורר חפץ  להשתחרר מחובת השתתפותו בתוכנית מהל"ב, עליו לפנות בעניין זה לביטוח הלאומי. הוועדה הבהירה לעורר, כי אם רצונו להמשיך ולקבל את גמלת הבטחת  ההכנסה, עליו לשתף פעולה עם המרכז, ולבצע  את התוכנית האישית שנקבעה לגביו".

פסק דינו של בית הדין האזורי

3.      על החלטת ועדת הערר, הגיש המערער ערעור לבית הדין האזורי לפי סעיף 47(ב) לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד - 2004  (להלן: החוק). בית הדין האזורי (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור  מר עמית אהרן וגב' אסתר ברימן; עב'  2481/06)  בפסק דינו מיום 28.11.06 דחה את הערעור תוך שקבע כי "לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר" המצדיק התערבותו. עיקר טעמיו לכך היו אלה: "על פי החוק, הסמכות לפטור משתתף  בתוכנית מחובת השתתפות אינה נתונה בידי משרד התמ"ת  או בידי ועדת הערר אלא רק בידי המוסד לביטוח לאומי" ובמהלך הדיון בועדת הערר הודיע המערער כי טרם פנה למוסד לביטוח לאומי בבקשה להשתחרר מהתוכנית; אף לא הועלתה בקשה להפחית את מספר השעות השבועיות להשתתפות בתוכנית בהתאם להוראות סעיף 43 לחוק .

           בית הדין האזורי המליץ למערער לפנות למוסד לביטוח לאומי ולהגיש תביעה  חדשה להבטחת הכנסה ובקשה לשחררו מהשתתפות בתוכנית במרכז התעסוקה.

הבקשה להארכת מועד

4.      פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן ביום 28.11.2006. למעלה משלושה חודשים לאחר מכן, ביום 4.3.07 הגיש המערער, ללא ייצוג משפטי, "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור/ בקשת רשות ערעור" על פסק דינו של בית הדין האזורי, כשעיקר טעמיו באלה: באת כוחו שייצגה אותו בבית הדין האזורי מסרה לו את פסק הדין בחודש ינואר 2007. בתאריך 18.2.07 הוזמן לראיון בלשכה לסיוע משפטי ונאמר לו להגיש ערעור. לבקשה להארכת מועד צורף בכתב ידו של המערער, "כתב ערעור/ בקשת רשות ערעור" נושא תאריך 28.2.07.

החלטת הרשם ונימוקיה

5.      הבקשה להארכת מועד נדחתה בהחלטת רשם בית דין זה מיום 29.4.07 מטעמים אלה: "עיון באישור המסירה של פסק הדין, מעלה  כי הוא נמסר לבא כוח המבקש ביום 19.12.06. מכאן שהמועד להגשת ערעור חלף חודש לאחר מכן, ורק חודשיים לאחר מכן, פנה המבקש ללשכה לסיוע משפטי". הבקשה להארכת מועד הוגשה "כמעט באיחור של כחודשיים, לאחר המועד האחרון להגשת ערעור"; "אין בבקשה כל הסבר לאיחור ועל כן אין בה כדי להוות טעם מיוחד"; בטענות המערער "המהוות חזרה על חלק מטענותיו בבית הדין קמא אין כדי לסייע"; "נימוקי פסק הדין וטענות המבקש מלמדים, כי לערעור סיכויים נמוכים" (בש"א  197/07).   

הערעור

6.      בתאריך 9.5.07 הוגשה "בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם" היא הבקשה מושא דיוננו. הבקשה הוגשה על ידי באת-כוח המערער, מכוח מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב - 1972, ועיקר טעמיה באלה: "תיקו של המבקש בנושא הערעור נפתח בלשכה לסיוע משפטי ביום 31.1.07. פסק הדין האזורי נתקבל בלשכה ביום 17.1.07" ובקשתו להארכת מועד "לא הוגשה מטעמים פרוצדוראליים שאינם בשליטתו"; הסיבה לעיכוב נעוצה בהתנהלות הלשכה לסיוע משפטי ומהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד; "אין פגיעה ביכולת ההתגוננות של המשיב (המדינה)";  "יש להתחשב בעיכובים  בסיוע המשפטי לא רק כ'טעם מיוחד' אלא כחלק מזכות היסוד החוקתית לגישה לערכאות"; סיכויי הערעור טובים מש"בית הדין הציג בצורה  לא נכונה את טענותיו". לעניין סיכויי הערעור, נטען כי טענותיו של המערער הוצגו "בצורה בלתי נכונה" על ידי בית הדין האזורי, וממילא טעה אף הרשם בהחלטתו בנדון זה.

7.      משרד התמ"ת תמך בהחלטת הרשם וטעמיה תוך שהוסיף וציין כי המערער לא הסביר את השיהוי בהגשת הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי.  בהתייחס לטענות המערער לגופן במסגרת הערעור פסק הדין נטען כי "בדין ניתן פסק דינו של בית הדין הנכבד קמא ואף לגופם  של דברים, לו היה  מגיש המערער את ערעורו במועד, דין הערעור על פסק הדין היה להידחות"; מה גם, שבהתאם לתיקון לחוק, התכנית אינה חלה החל מחודש אוגוסט 2007 והמערער כיום "אינו משתתף עוד  בתכנית  'אורות לתעסוקה' ".

דיון והכרעה

8.      נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ובטיעוני  הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להדחות. החלטת הרשם בדין יסודה ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו בה. על כן ראויה החלטת הרשם להתאשר מטעמיה לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף את ההערות שלהלן. 

9.      כלל נקוט הוא בפסיקתנו כי אם האיחור בהגשת הערעור נבע מייצוגו של המערער על ידי הלשכה לסיוע משפטי, יראו בכך "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור [עאח 62/05 אלון יוסף  - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 23.6.05; עאח 1011/00 משה באדר - צבי אבנשפגר, פד"ע לו 385, 393; עאח 1016/01 נורית וימן - נאוה ברזילי, ניתן 4.8.02; עאח 46/07 משה אשוש - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 5.12.07 (להלן: עניין אשוש)].

שונה המצב בענייננו. שכן,לא הוכח כי התנהלות הלשכה לסיוע המשפטי היא זו שגרמה לעיכוב בטיפול בעניינו של המערער ולשיהוי בהגשת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. 

מבדיקת החומר שהובא לפנינו, עולה כי פסק הדין הומצא לבא-כוח המערער ביום 19.12.06. בכתבי טענותיו של המערער, לא הוצג כל מסמך בדבר מגעיו של בא כוח המערער עם הלשכה לסיוע משפטי לאחר קבלת פסק הדין של בית הדין האזורי, או מסמך שיש בו כדי להעיד על פניות המערער ללשכה בנדון זה. לא מצאנו ראיה למועד פנייתו של המערער ללשכה לסיוע משפטי, עובר להגשת הבקשה להארכת מועד, באופן שיהא בו כדי להסביר את השיהוי בטיפול בענייננו. אף לא הועלתה לפנינו טענה בדבר מוגבלות או נכות שמנעו מן המערער לפעול בכוחות עצמו במגעיו כלפי הלשכה [ראו והשוו: עא"ח 36/07 אדוארד ירמלוביץ - המוסד לביטוח לאומיניתן ביום 27.12.07].

משכך הוא, ולאחר שנתנו דעתנו לשיקולים הצריכים לעניין בנסיבות המקרה שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי הגורם לאיחור בהגשת הבקשה לא יצא מגדר שליטתם של המערער או באת-כוחו.

10.    ועוד זאת. גם אילו נמצא, לכאורה, עיכוב בהסדרת הייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, הרי שלאור הכלל המורה, כי הדין הולך אחר המהות, יש לבחון את טיב ההליך ומהותו ואת סיכויי הערעור, אשר אף להם השלכה מכרעת להתגבשותו של טעם מיוחד להארכת מועד [ראו: עניין אשוש; עאח 15/07 אורן פור - חברת דואר לישראל, ניתן ביום 18.6.07 והאסמכתאות שם]. וכבר נפסק, כי"סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות  המקרה גופו, יכולים כשלעצמם  להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד" [עאח 14/07 בריסק לירן  - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 29.4.07; עאח 44/06  משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן 30.10.06] .

בענייננו - עיון בפסק הדין וכלל החומר שבתיק, לאור הדין החל,  נמוכים סיכויי הערעור, ושמכך, ואף מטעם זה, דין הערעור על החלטת הרשם, להדחות.