השופטת נילי ארד
1. לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה לאה גליקסמן מיום 10.7.06 (בש"א 467/06) בה נדחתה בקשת המערערת להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.
פסק הדין בתובענה
2. המשיב שעבד בניקיון אוטובוסים במוסך אגד, הגיש תביעה כנגד המערערת מעסיקתו, בהליך של דיון מהיר, לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בית הדין האזורי בירושלים (ד"מ 6810/04, השופטת יפה שטיין ונציג ציבור עובדים מר נוריאל ממליה) עמד בהרחבה על העדויות והראיות שהובאו לפניו, ועל טענות הצדדים, ובהסתמך על כלל החומר שהובא לפניו, דחה את טענותיה של המערערת לפיהן עזב המשיב את העבודה מיוזמתו, משלא עמד בדרישה להמציא "תעודת יושר" כפי שהתחייב לעשות בתחילת עבודתו. וזאת משהוברר כי הוא בעל עבר פלילי.
בית הדין קיבל את גרסתו של המשיב לפיה פוטר מעבודתו, לאחר שהמציא למערערת תעודה מהמשטרה, כפי שנדרש לעשות, בדבר עברו הפלילי, ופסק לו פיצויי פיטורים. תביעת המשיב לדמי הודעה מוקדמת נדחתה, משנקבע כי המשיב ידע שהמצאת המכתב תביא לפיטוריו. תביעת המערערת לקיזוז דמי הודעה קודמת נדחתה אף היא, לאור נסיבות הפיטורים, ולא נפסקו הוצאות משפט (להלן:
פסק הדין).
הבקשה להארכת מועד
3. פסק הדין ניתן ביום 10.5.06, ובתאריך 11.6.06 הגישה המערערת לרשמת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור "... למען הזהירות בלבד", בטענה ש"פסק הדין הומצא למשרדנו מספר ימים לפני חג השבועות, אולם המועד המדויק לא נרשם על ידי משרדנו". הוסיפה המערערת וטענה, כי לשאלתה בדבר המועד המדויק בו הומצא לה פסק הדין, השיבו לה ב"מרכז המידע" של מערכת בתי המשפט "[ש]לא ניתן לראות מתי הומצא פסק הדין".
בהתנגדותו לבקשה להארכת מועד, טען המשיב כי סביר להניח שפסק הדין הומצא למערערת בסמוך למועד בו הומצא למשרדו של ב"כ המשיב. לגופו של עניין, טען, כי סיכויי הערעור קלושים, בהיותו מכוון כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי ומהימנות העדים.
4. בהחלטה מיום
9.7.06, דחתה הרשמת את הבקשה להארכת מועד, תוך שקבעה
"על פי המידע בתוכנת המזכירות נט ואישור המסירה שנסרק במחשב בית הדין, ביום 22.5.2006 בוצעה מסירת פסק הדין, כאשר פקיד הדואר ציין "איש לא נמצא בבית, השארתי הודעה ד.ט. 297". מכאן, כי במועד זה ידע ב"כ המבקשת על מתן פסק הדין, ובסמוך למועד זה הומצא פסק הדין למשרד ב"כ המבקשת. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 11.6.2006, 20 ימים לאחר מועד זה. מכאן, כי אכן מדובר באיחור בן ימים ספורים, כפי שנאמר אף בבקשה". עוד ציינה הרשמת כי
"המבקשת לא פירטה בבקשתה סיבה לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור על פסק הדין, ולא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. המבקשת לא פירטה בבקשה נסיבות מחוץ לשליטתה או לשליטת באי כוחה, אשר גרמו לכך שבקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. ככל שהמבקשת טוענת שמחדל באי כוחה ברישום המדויק בו הומצא להם פסק הדין הוא הסיבה לאיחור, הרי מחדל זה, שכל כולו בשליטת באי כוחה של המבקשת, אינו יכול להיחשב כטעם מיוחד להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור" (להלן:
החלטת הרשמת).
הערעור
5. בערעורה על החלטת הרשמת, טענה המערערת, כי המצאת פסק הדין לא הייתה כדין, וטעמיה לכך היו אלה: שליח הדואר לא פעל בשקידה ראויה כנדרש לפי תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי ה'תשמ"ד- 1984. שכן, במקרה בו "לא נמצא איש בבית", יש לבצע שלושה ניסיונות מסירה טרם השארת דבר דואר; הספק בדבר ההמצאה כדין פועל לטובתה ומהווה "טעם מיוחד"; גם אם פסק הדין הומצא לה ביום 22.5.06 אזי מדובר באיחור זניח ושולי של יומיים בלבד, לאחר המועד להגשת בקשת רשות ערעור; בנוסף על כך טענה שסיכוייה בערעור טובים הם.
6. המערערת הגישה סיכומי טענות בערעור ביום 27.7.06. המשיב, מצידו, לא הגיש תגובתו לסיכומי המערערת במועד שנקצב לו, ולמרות ארכה נוספת שקיבל לא הגישם עד ליום 22.10.06, כנדרש. תחת זאת, ביקש הארכת מועד נוספת, של שבוע ימים, מטעמים של חג הרמדאן, חופשה של המשרד בחג אלפיטר ובת שנולדה לבא-כוחו.
לא מצאנו טעם של ממש המצדיק היענות לבקשתו זו של המשיב, לה התנגדה המערערת, ועל כן לא נידרש לסיכומים אותם הגיש ביום 29.10.06.
יוער, כי ביום 7.11.06 הגיש המערער בקשה למתן פסק דין בערעור ואילו המערערת הגישה בקשה למחיקת הסיכומים שהוגשו מטעם המשיב.
הכרעה
7. נקדים אחרית לראשית, ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שבתיק ולטיעוני המערערת בסיכומיה, נחה דעתנו כי החלטת הרשמת בדין יסודה, וכי דין הערעור להדחות. טעמינו לכך נבאר להלן.
8. פסק דין של בית דין אזורי, בדיון מהיר, אינו נתון לערעור, אלא אם כן ניתנה רשות לכך, על ידי נשיא בית הדין הארצי, או סגנו, או שופט בית הדין הארצי שנתמנה לכך על ידי הנשיא [סעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969].
תקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן:
התקנות) קובעת כי "בקשת רשות ערעור על החלטה של בית דין תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו". לענייננו "החלטה" במשמע "פסק דין" לפי תקנה 1 לתקנות.
משנקבע המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דין שניתן בדיון מהיר, רשאי הרשם להאריך את המועד להגשתה "...מטעמים מיוחדים שיירשמו" [תקנה 125 לתקנות].