פסק-דין בתיק עאח 19/06

1.         לפני ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב (הרשמת עדי ריכטמן; דמ 2967/04, בש"א 9679/05), שלא לפסול עצמה מלהמשיך ולדון בהליכים התלויים ועומדים בין הצדדים.

2.         תמצית העובדות הצריכות לעניין הן אלה :

המערערת הגישה כנגד חברת אבידור ובניו בע"מ (להלן: הנתבעת), בראשית חודש פברואר, 2004, תביעה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים ודמי הבראה (דמ 2967/04). ההליך נקבע לדיון ולנסיון פישור בפני נציגי ציבור, ביום 10.5.2004. עובר לדיון הודיע לבית הדין נציג מטעם הנתבעת, כי היא אינה פעילה ומצויה בחובות, ולפיכך ביקש "לדחות את הדיון על הסף". בקשתו נדחתה בבוקרו של יום הדיון, ונקבע כי הדיון יתקיים כמתוכנן.   מטעם הנתבעת לא התייצב לדיון איש, ועל-כן ניתן כנגדה פסק דין בהעדרה (להלן: פסק הדין).

ביום 14.12.2005 הוגשה על ידי חברת "אבידור ובניו שטיחים ודקורציה בע"מ" בקשה לביטול פסק הדין, ולעיכוב הליכי הוצאה לפעול אשר ננקטו כנגדה על ידי המערערת (להלן: הבקשה). בהחלטתה מיום 26.12.2005: נעתרה הרשמת ריכטמן לבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל; הורתה למערערת להגיש תגובתה לבקשה וקבעה דיון במעמד הצדדים.

במהלך הדיון ביקש בא כוח המערערת מהרשמת ריכטמן שתפסול עצמה מלדון בהליך בשל אמירותיה, לפיהן לא קראה את החומר בתיק והודיעה למערערת בעת מתן פסק הדין, כי אם תוגש בקשה לביטול פסק הדין היא תתקבל בכפוף לטיעונים להוצאות.

הרשמת ריכטמן דחתה את הבקשה לפסול עצמה בהאי לישנא: " לאחר ששמעתי את הבקשה והתגובה לה, לא מצאתי מקום לפסול עצמי מלדון בבקשה", ומכאן הערעור שבפנינו.

יצוין, כי בתיק בית הדין קמא נמצא דף כתוב בכתב יד, ללא תאריך או חתימה, ובו הדברים הבאים:

"צודק ב"כ (כך במקור - ס.א.) בבקשו כי ינתנו נימוקים להחלטתי. להלן נמוקי:

1. בהליכים רבים יכול ביה"ד להביע עמדתו לנהוג ולמגמות בפסיקה.

2. בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד.

בטרם דיון בבקשה לגופא שוחחתי עם הצדדים. אמירתי הייתה כי יש להניח שפסה"ד יבוטל לאור הפסיקה הנהוגה בבתי הדין, לפיה יש ליתן לצדדים את יומם".

            הטענות בערעור

3.         במסגרת הערעור שוטח בא כוח המערערת בפרוטרוט את השתלשלות העניינים עובר לבקשתו מהרשמת ריכטמן שתפסול עצמה. בתוך כך, נטען כי הרשמת חזרה ואמרה שלא קראה את החומר בתיק וכי אין בכוונתה לקוראו; הרשמת עמדה על דעתה כי בכוונתה לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין, בהתאם למה שאמרה למערערת עצמה עם מתן פסק הדין ועת לא היתה מיוצגת; הרשמת סירבה להתחשב בעובדה שהמשיבה איחרה את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין;           הרשמת נהגה בצדדים שלא באורח רוח.

4.         המשיבה מצדה תומכת בהחלטת הרשמת ריכטמן שלא לפסול עצמה ואף טוענת, כי מטעוני המערערת עולה, לכאורה, כי עילת הפסלות הנטענת נולדה עוד בעת מתן פסק הדין. לפיכך, היה על המערערת לבקש את פסילת הרשמת ריכטמן באותו המועד. אודה אוחזת בזה וגם מטענות שעניינן סדרי דין, הרקע העובדתי ועוד כהנה וכהנה טענות לא הניחה ידה. 

הכרעה

5.         ביסוד דיני הפסלות עומד מבחן ה"חשש ממשי למשוא פנים". מקום שיש חשש ממשי למשוא פנים קמה עילת פסלות. חשש ממשי יכול להיווצר במקרים שונים ובם המקרה בו מאמירות של בית הדין עולה כי דעתו של היושב בדין "ננעלה" ומתקבל הרושם שנבצר ממנו, בראייה אובייקטיבית, להכריע את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה (ראה למשל: ע"פ 4163/05 דוד סבאג נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 19.5.2005).

                        בית המשפט העליון קבע לא פעם כי על היושב בדין להמנע מהערות שאין בהן צורך ושעלולות לפגוע בניהולו התקין של ההליך. כך, קבע הנשיא שמגר:

" [יש] להמנע מהערות מיותרות ומגערות שאינן במקומן. השופט מגבש את דעתו עם תום ההליכים ולא לפניהם, וחלילה לו מלפתוח פתח להיווצרותו של הרושם המוטעה, שמא כבר כלה ונחרצה עמו להגיע למסקנה פלונית (ע"פ 199/85 אליעז נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2) 80, 84).