פסק-דין בתיק עאח 18/07

השופטת נילי ארד

1.   ערעורו של ד"ר אילן שדה (להלן: המערער)  מכוון נגד החלטתה של רשמת בית דין זה, השופטת לאה גליקסמן, אשר דחתה מרבית רכיבי כתב הערעור שהגיש לרישום.

עד שנבוא להכרעה בערעור שלפנינו, ולשם העמדת דברים על מכונם, נפנה להשתלשלות העניינים שהביאונו עד הלום, שהם ביסוד הבקשה.

הדיון בבית הדין האזורי

2.   המערער הגיש תביעה בבית הדין האזורי בבאר שבע נגד האוניברסיטה מעסיקתו (להלן: האוניברסיטה) ביום 7.7.02 (עב 1866/02). כשנתיים וחצי לאחר מכן, בתאריך 21.3.05 הגיש "בקשה להוספת נתבעים, עילות וסעדים בכתב התביעה". במסגרת בקשה זו, ביקש להטיל הוצאות עונשיות על האוניברסיטה "עקב הפרת הצווים אודות גילוי ועיון במסמכים רלבנטיים" ו"תיקון כתב התביעה  בדרך של הוספת נתבעים, עילות וסעדים". 

3.      בהחלטה מיום 29.6.05 קיבל בית הדין את הבקשה לתיקון כתב התביעה בכל הנוגע לאוניברסיטה כמשיבה לתביעה, תוך שהורה על הגשת תצהירים משלימים מטעם המערער. עם זאת, נדחתה הבקשה בכל הנוגע לתביעה כנגד אורגנים של האוניברסיטה שחלקם אינם עובדים בה יותר "חלקם לא קיים וחלקם אינו עוד בין החיים". וכן, בשל העדר תשתית עובדתית ובגין "טענות מכפישות ומעליבות שראוי היה למחקן". בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על החלטה זו נדחתה (בר"ע 553/05).

החלטת המחיקה מיום 1.12.05

4.      כעבור כששה חדשים, בהחלטה מיום 1.12.05 הורה בית הדין האזורי כך: "מאחר ועד היום טרם הגיש התובע תצהירים משלימים בקשר לכתב תביעתו המתוקן, נמחק בזאת כתב התביעה המתוקן. המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים בדחיפות".

להשלמת התמונה נציין, כי בצילום ההחלטה שצירף המערער לכתב הערעור שהגיש, הנושאת אישור מזכירות בית הדין האזורי מיום  28.12.06, כי ה"העתק מתאים למקור" נמצאת תרשומת בכתב יד: "עותק נשלח בפקס לב"כ הנתבעת הושארה הודעה במענה הקולי של התובע. תוכן פסה"ד הוקרא לתובע 05-12-1".(להלן: החלטת המחיקה או ההחלטה מיום 1.12.05).

על החלטה זו, סב דיוננו בערעור זה, בסוגיית ההמצאה והידיעה, כפי שיפורט להלן.

5.   בפסק דין מיום 4.12.05 הורה בית הדין האזורי על מחיקת התביעה, לאחר שהמערער לא התייצב לדיון שנועד לאותו יום, ככל הנראה, על בסיס כתב התביעה המקורי.

הערעור הראשון ( עע 56/06)

6.   בערעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 4.12.05 טען המערער כי לא התייצב לדיון בתביעה, מכיוון שלא קיבל הזמנה לדיון שנועד ליום  4.12.05 ולאחר שסבר כי התביעה נמחקה קודם לכן, ביום 1.12.05, תוך שטען כי " ביום 1 דצמבר קבלתי  הודעה קולית למכשיר הטלפון הסללורי שלי לפיה התביעה נמחקה כבר אז וכי הדיון  הקבוע ליום 4 דצ מבר בוטל". (להלן: הערעור הראשון).

      הערעור התקבל תוך שנקבע בפסק דין מיום 23.11.06: "פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 4.12.05 מתבטל. הדיון מוחזר לבית הדין האזורי על בסיס  החלטת בית הדין מיום 1.12.05" (להלן: פסק הדין בערעור).

הבקשה לפסלות שופט

7.   בתאריך 18.12.06 הגיש המערער בבית הדין האזורי, בקשה לפסלות שופט בטענה שהחלטות השופט "ובמיוחד מחיקת התובענה אינן סבירות ומעידות על נטית ליבו ודעה קדומה". בהחלטה מיום 27.12.06 נדחתה הבקשה, המערער חויב בהוצאות בסך 1500 ש"ח, והמזכירות התבקשה להמציא למערער את "פסק הדין מיום 1.12.05".

הערעור שני (עע 84/07)

8.   בתאריך 11.1.07 חזר המערער והגיש לבית דין זה כתב ערעור ובו טענות נגד מחיקת תביעתו המתוקנת בהחלטה מיום 1.12.05 תוך שטען כי החלטת המחיקה היא "פסק דין". לעניין מועד המצאת ההחלטה, שהוא מושא דיוננו בהליך זה, טען כי ההחלטה הומצאה לו "רק לאחר מספר פניות ולאחר שחלפה למעלה משנה מיום מתן פסק הדין ביום 29 בדצמבר 2006" וכי "כל שנמסר לי ביום  1 דצמבר 2005 היתה הודעה מבולבלת ומקוטעת בתא הקולי במכשיר הטלפון  הסלולרי שלי לפיה התביעה נמחקה ודיון בוטל".

המערער הוסיף והלין על "שורה של 'החלטות אחרות'... ה"כלולות בעתירה לבג"ץ" אותן לא פירט לגופן, אך טען כי אלה החלטות דיוניות חשובות אשר קיפחו זכויותיו וגרמו לו נזק כספי.

עוד טען נגד החלטת בית הדין האזורי מיום 10.1.07 שלא לדחות את דיון ההוכחות שנקבע ליום 1.2.07, כאשר "כלל לא ברור מה הפלוגתאות ולשם מה נחוץ דיון הוכחות לאחר שנמחקה התובענה". בנוסף, ערער על החלטת בית הדין האזורי מיום  27.12.06 שלא לפסול עצמו מלדון בתביעתו.