פסק-דין בתיק עאח 17/08

השופטת נילי ארד

• 1.      לפנינו ערעור על החלטת הרשמת השופטת לאה גליקסמן מיום 16.1.08 (בש"א  665/07) בה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת נטע רות ונציגי ציבור גב' חנה קפלניקוב ומר מיכה סמיון; עב' 9769/04).  

הרקע

• 2.      המערערת (להלן: אתי וגם התובעת) העסיקה את המשיבה (להלן: שרית וגם הנתבעת) כסייעת בגן ילדים החל מיום 10.12.01.

העבודה בגן הילדים התנהלה בין השעות 7:30 בבוקר עד לשעה 16:00. לקראת סוף שנת 2002 עבדה שרית במקום עבודה נוסף כשמרטפית בין השעות 16:00 עד 19:00 מדי יום ביומו.

• 3.      במכתב נושא תאריך 13.5.03 הודיעה אתי לשרית על פיטוריה מעבודתה בגן,  יום לאחר ששרית "למדה על דבר הריונה". בפועל המשיכה שרית בעבודתה בגן הילדים עד סוף חודש מאי 2003. סמוך לאחר סיום עבודתה המשיכה שרית בעבודתה כשמרטפית באותו מקום בו עבדה קודם לכן, בהיקף מוגדל - משעה 13:00 עד השעה 19:00.

• 4.      שרית הגישה תביעה לבית הדין האזורי בה עתרה לתשלום שכר עבודה ופיצויי הלנה, חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנתם, חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויים בגין הפרת חוזה העבודה ופיצויים בגין עוגמת נפש. אתי הגישה תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בסך 10,000 ש"ח  בגין הנזקים שגרמה לה שרית.

פסק דינו של בית הדין האזורי

• 5.      בית הדין האזורי קיבל את גרסת שרית לעניין נסיבות פיטוריה ועיקר קביעותיו היו אלה:
• ·        אתי ידעה על הריונה של שרית ביום 12.5.03 עובר לפיטורים ו"אף שקלה את עצם ההריון, בנוסף לשיקולים אחרים, עובר למסירת מכתב הפיטורים". גירסת אתי ביחס לאופן ולמועד בו נודע לה על הריונה של שרית "טומנת בחובה שתי סתירות עיקריות: האחת נוגעת לזהות הגורם מפיו נודע לה על הריונה של התובעת, ואילו השניה נוגעת לעיתוי בו נודע לה על ההריון"; אתי "לא טרחה לספק לבית הדין רקע עובדתי היכול לשכנע בהגיון שבגירסתה והיא אף לא פירטה באילו נסיבות סיפרה לה התובעת על הריונה באותו מועד ולאיזה צורך". כמו כן, שרית "פוטרה מעבודתה ע"י הנתבעת מיד לאחר שנודע דבר הריונה וזאת, בשים לב לכך שמדובר בעובדת שעבדה בגן הילדים למעלה משנה וחצי בלא שנשלח לה ולו מכתב התראה אחד ביחס להתנהגותה. 'צירוף מקרים' זה תומך במסקנה כי הנתבעת ידעה על ההריון מיד ובסמוך למועד בו נודע על כך לתובעת וכי עובדה זו אף נשקלה על ידה עת שפיטרה את התובעת".
• ·        פיטוריה של שרית היו בניגוד לחוק עבודת נשים כך ש"גם לו היה ממש בגירסתה" של אתי "הרי שעדיין לא היה בכך כדי לשנות מהמסקנה" כי פיטוריה של שרית "בעת הריונה אינם עולים בקנה אחד עם הוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, האוסר על פיטורי עובדת בהריון לאחר שהשלימה 6 חודשי עבודה, ללא קבלת היתר מהממונה לפי חוק עבודת נשים. זאת בין שהמעביד ידע על ההריון עת שהחליט על הפיטורים ובין אם לאו, בין אם פיטר את העובדת בשל הריונה ובין אם לאו." בנסיבות המקרה כפי שהובררו בבית הדין האזורי, משנודע לאתי כי נתנה לשרית הודעת פיטורים בעת שהיתה בהריון "וככל שהיא סברה כי קיימת עילה המצדיקה את הפיטורים, שאינה קשורה בהריון, הרי שהיה עליה לפנות מיידית לממונה על פי חוק עבודת נשים לצורך קבלת היתר". דבר אותו נמנעה מלעשות "וביודעין ובכך הפרה את הוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים".
• ·        אתי לא הציעה לשרית לחזור לעבודה בתוך זמן סביר ממועד הפיטורים. בית הדין האזורי קבע כי אתי "מעולם לא הציעה" לשרית "לשוב לעבוד אצלה ודאי שלא במסגרת הזמן הסביר שחלף מאז ניתנה הודעת הפיטורים". לא התקבלה גרסתה של אתי לפיה היא התכוונה להציע לשרית "לחזור לעבודתה וזאת, למעלה משלושה שבועות לאחר מתן הודעת הפיטורים וכשבועיים וחצי לאחר שנודע לה לגירסתה על ההריון" ושרית סירבה מאחר ומצאה עבודה מתאימה יותר. אפילו היה ממש בגרסה זו "הרי שלא היה בכך כדי להועיל" לאתי "ולפטור אותה מן החיובים הנגזרים מכך שהפרה את החובה לפנות לממונה על פי חוק עבודת נשים מיד לאחר שנודע לה על ההריון על מנת לקבל היתר לפיטורים".
• ·        אי נכונותה של שרית לחזור לעבודה אינה מאיינת את התנהלותה הבלתי חוקית של אתי. וכפי שקבע בית הדין האזורי: "התגבשותה של 'כוונה' אצל הנתבעת להציע לתובעת לשוב לעבודתה בעיתוי כה מאוחר, הן ביחס למועד מתן הודעת הפיטורים והן ביחס למועד קבלת הידיעה בדבר ההריון - אינה מחייבת את התובעת להיענות לה בחיוב, על מנת שתוכל התובעת להיחשב כמי שנוהגת בתום לב בעמידתה על זכויותיה מושא כתב תביעה זה. לטעמנו, אין לצפות מהתובעת להמתין משך שבועות בחוסר מעש, בציפיה דרוכה ותחת תחושת השפלה של מי שעומדת 'כעניה בפתח' למקרה בו הנתבעת תחזור בה ביום מן הימים מהודעת הפיטורים שניתנה מלכתחילה בניגוד לחוק.

      אי נכונותה (הנטענת ומוצדקת) של התובעת לקבל בברכה את הודעתה של הנתבעת כי היא 'נאלצת' להשיבה לעבודה לאחר שנתנה לה לחוות משך שלושה שבועות תחושת השפלה קשה ואולי לאחר שהתובעת כבר התקשרה במהלך תקופה לא קצרה זו בהתחייבויות אחרות - אינו מאיין את המעשה הבלתי חוקי שעשתה הנתבעת ואינה פוטרת אותה מלשאת בתוצאותיה".

• ·        משפוטרה שרית שלא כדין, חוייבה אתי בתשלום רכיבים אלה: הפרשי שכר בסך של 30,346 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.12.03 בגין תקופת העבודה המוגנת בה פיטוריה של שרית היו אסורים על פי חוק; פיצויי פיטורים בסך של 8,630 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום   31.5.03; פיצויי הלנת פיצויי פיטורים חלקיים בסך של 5,000 ש"ח; חלף הודעה מוקדמת בסך של 3,494 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום  31.5.03; דמי הבראה בסך של 4,160 ש"ח בגין דמי הבראה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.5.03; פדיון חופשה בסך של 4,841 ש"ח עם הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.5.03.

      בנוסף לפיצוי בגין הנזק הממוני נפסקו לשרית פיצויים בגין פיטורים שלא כדין על רקע אפליה מחמת הריונה. בהקשר זה איזן בית הדין האזורי בין השיקולים לפיטוריה של שרית. כאשר מחד גיסא השיקול של היותה בהריון "השפיע על ההחלטה לפטר את התובעת במועד בו פוטרה" ובכך "הוכתם"  "מעשה הפיטורים באפליה פסולה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה". מאידך גיסא, ולצורך קביעת שיעור הפיצוי, הביא בית הדין בחשבון "את העובדה כי הריונה של התובעת לא היה הגורם הבלעדי ואולי אף לא המכריע שהביא להפסקת עבודתה וכי בנוסף לעובדה זו הובאו בחשבון גם גורמים אחרים ובכללם גם התנהלות הטעונה תיקון מצד התובעת שהתבטאה באיחוריה לעבודה". בנסיבות אלה קבע בית הדין האזורי כי הפיצוי הראוי בגין אפליה אסורה בעבודה יועמד על 25,000 ש"ח בלבד.

• ·        נדחתה התביעה שכנגד שהגישה אתי לתשלום פיצוי בגין ביטול רישום ילדים לגן הילדים. בנוסף, חוייבה אתי בתשלום הוצאות משפט לשרית בסך של 10,000 ש"ח (להלן: פסק דינו של בית הדין האזורי).

החלטת הרשמת

• 6.      פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן ביום 16.8.07 והומצא לאתי ביום 21.8.07.  בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת סוכות, המועד האחרון להגשת ערעור היה ביום 8.10.07. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה באחור של 10 ימים בתאריך 18.10.07.