פסק-דין בתיק עאח 16/07

השופטת נילי ארד

• 1.      לפנינו ערעור על החלטתה של הרשמת השופטת לאה גליקסמן מיום 7.1.07 אשר דחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שהגישה המערערת (בש"א  654/06).

השתלשלות העניינים הרלבנטית לענייננו

• 2.      המערערת הגישה לבית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין  ונציגי הציבור נאוה קרניאל ועדן אביגדור; עב 3284/04) תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה ותוספת יוקר. התביעה הוגשה נגד המשיב הבעלים של משרד עורכי דין, ונגד המשרד עצמו (להלן: המשיבים). אין חולק כי המערערת עבדה כמזכירה בהיקף משרה חלקי החל מאוקטובר 1989 ועד ליום 6.9.01; וממועד זה לא עבדה בפועל מהמשרד או מביתה וכי "המשיכה במשך 3 שנים נוספות לקבל משכורת כאילו עבדה, באותו סכום (קבוע) של 1338 ש"ח, תוך קבלת תלושי משכורת והפרשות לביטוח לאומי".

• 3.      בתביעתה טענה המערערת, כי מעולם לא פוטרה מעבודתה בשנת 2001; כי בספטמבר 2001 הודע לה שבעתיד תעבוד מביתה, אולם מאז לא התבקשה לעשות דבר. לטענתה, לאחר שלוש שנים הופסק תשלום השכר ללא סיבה והיא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתה, לרבות שלוש השנים האחרונות, וכן זכאית היא לתשלום דמי הבראה ותוספת יוקר.

• 4.      בכתב ההגנה טענו המשיבים, כי בשנתיים האחרונות לעבודתה חלה התדרדרות בתפקודה וביחסי האנוש שלה עד שבלית ברירה פוטרה בחודש ספטמבר 2001. במועד סיום העבודה הוסכם בין הצדדים כי במקום שתקבל פיצויי פיטורים בתשלום אחד, בגובה של כ- 10 משכורות,  תמשיך לקבל משכורת  במשך שלוש שנים מבלי לעבוד, וכי סכומים אלה יהוו תשלום פיצויי הפיטורים להם היא זכאית מבלי לפגוע בזכאותה להשלמת הכנסה וקבלת תשלומים מביטוח לאומי.

• 5.      בית הדין האזורי העדיף את גרסת המשיבים וקבע כי המערערת פוטרה ביום 6.9.01, וכי ידעה על הסדר תשלום פיצויי הפיטורים והסכימה לכך. עוד קבע, כי למרות התמיהות שמתעוררות "על אופן התנהלות הדברים" בעניין הסדרת סיום עבודתה של המערערת, בהעדר מכתב פיטורין מסודר והסדר של תשלומים במקום תשלום אחד של פיצויי פיטורים, "שוכנענו שקבלת התשלומים כפי שנעשה בפועל,  היה על דעת התובעת, ובהסכמתה, וכי בסופו של דבר קיבלה לא רק תשלום של 10 משכורות (לאור 10 שנות עבודתה), אלא 36 משכורות. היות וכך - ולמרות הדרך הבלתי מקובלת שהדבר נעשה -  התובעת קיבלה בפועל את זכויותיה במלואן, ואף מעבר לכך. שוכנענו, איפוא, כי התובעת פוטרה וידעה על פיטוריה". הוסיף בית הדין וקבע כי "אף שדעתנו אינה נוחה מאופן התנהלות הדברים מטעם הנתבע, שוכנענו כי התובעת פוטרה ב- 6/9/01, וידעה על כך, ואף הסכימה לאופן קבלת זכויותיה באופן שהדבר נעשה. מכל מקום, ומשהתובעת קיבלה בפועל תשלום הגבוה פי 3 מגובה פיצויי הפיטורים שהגיעו לה - נחה דעתנו כי קיבלה את מלוא זכויותיה, ואף מעבר לכך".

• 6.      פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן ביום  20.6.06 והומצא למערערת ביום  23.6.06. בהתחשב בפגרת בית המשפט, המועד האחרון להגשת ערעור  היה ביום 10.9.06. 

• 7.      בתאריך 10.9.06 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד, אולם תשלום האגרה נעשה ביום 14.9.06. אי לכך התקבלה הבקשה להארכת מועד לרישום ביום 14.9.06.

הבקשה להארכת מועד והחלטת הרשמת

• 8.      עיקר טעמיה של המערערת בבקשה להארכת מועד היה באלה: בעיות בריאות רציניות מנעו ממנה מלהגיש את הערעור במועד; נוכח קשייה הכלכליים, רק סמוך למועד הגשת הבקשה קיבלה תרגום של פסק הדין לאנגלית; המערערת טרם שכרה עורך דין שייצג אותה בשלב הערעור והיא מקווה לעשות כן בקרוב.

המשיבים התנגדו לבקשה להארכת מועד תוך שטענו כי הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת הערעור; וכי הבקשה אינה מפורטת ולא צורפו לה המסמכים הרלבנטיים להוכחת טענותיה של המערערת, וכן טענו כי סיכויי הערעור קלושים.

• 9.      הרשמת דחתה את הבקשה להארכת מועד תוך שהשיתה על המערערת הוצאות בסך 1500 ש"ח. נימוקי הרשמת בהחלטתה היו בעיקרם אלה:  המערערת "לא הצביעה על טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד להגשת הערעור"; הבקשה להארכת מועד "אינה מפורטת והיא גם לא נתמכה בתצהיר או במסמכים אחרים, כגון  אישורים רפואיים"; ולמרות פרק הזמן הממושך אשר עמד לרשותה להגשת הערעור "בן למעלה מחודשיים", המערערת "לא  פירטה באלה מועדים היתה חולה, וכן לא הביאה אישורים רפואיים המצביעים על כך שבתקופה הקובעת להגשת הערעור נבצר ממנה לטפל בעניינה" ו"בהעדר פירוט ותיעוד במסמכים, לא ניתן לבחון אם אכן מחלתה של המבקשת מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור". 

על כך הוסיפה הרשמת וייחסה חשיבות יתרה לשיקול של סיכויי הערעור. בנדון זה קבעה הרשמת כי המערערת "לא פירטה בבקשה את נימוקי הערעור, ולא הצביעה על  טעויות שנפלו בפסק  דינו של בית הדין קמא. בכל מקרה, עיון בפסק הדין מעלה כי הוא מבוסס על התרשמותו של בית הדין האזורי מעדויות הצדדים בפניו, כאשר בית הדין קמא קבע כי הוא מקבל את גרסת המשיב. מדובר בקביעה עובדתית אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה. לפיכך, על פני הדברים, סיכויי הערעור נמוכים, וגם מסיבה זו אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור" (להלן: החלטת הרשמת).

טענות הצדדים בערעור

• 10.  עיקר טענותיה של המערערת הוא באלה: האיחור בתשלום האגרה נבע מטעות של מזכירות בית הדין ובלשונה: "Late  payment of filing fees was caused by an error by the court, and not by my own mistake or lateness"; הבקשה להארכת מועד הוגשה לפני תום המועד להגשת הערעור; המערערת הונחתה על ידי מזכירות בית הדין לא לכתוב בצורה מפורטת את הבקשה להארכת מועד; לא היה מקום לשקול את סיכויי הערעור במסגרת הבקשה להארכת מועד ובמיוחד כאשר "The appeal  has not yet been filed, and  therefore, the Rashemet has no possible way of knowing anything whatsoever about the chance for success of an appeal" ; הערעור יעסוק ב- "Conflict of laws issue" משסוגיה זו לא מוצתה בדיון בבית הדין האזורי ואף מטעם זה לא ניתן ללמוד על סיכויי הערעור רק מקריאת פסק דינו של בית הדין האזורי; מצבה הרפואי החמור והחוסר בידע בעברית וכפועל יוצא מכך, הצורך לשלם עבור תרגום כדי למצות את זכות הגישה לערכאות ומצבה הכלכלי הקשה מהווים טעם מיוחד להארכת מועד לפי תקנה 125 לתקנות; למשיב לא נגרמו הוצאות במסגרת תגובתו לבקשה להארכת מועד נוכח השכלתו המשפטית ולכן יש לבטל את ההוצאות שהושתו עליה בהחלטת הרשמת; התביעה במסגרת בית הדין האזורי לעבודה כללה יותר רכיבים מפיצויי פיטורים, דמי הבראה ותוספת יוקר ויחסי העבודה לא הסתיימו כמו שקבעה הרשמת בהחלטתה. לא הובהר למערערת כי יחסי העבודה עמה באים לידי סיום וכי היא פוטרה ולא הגיעו עימה לכל הסדר תשלומים של פיצויי פיטורים והיא אף לא הסכימה להסדר כזה; בנוסף ובתמיכה לטענותיה צירפה המערערת מסמכים רפואיים שונים בדבר מצבה הרפואי.

• 11.  המשיבים תמכו בהחלטת הרשמת על נימוקיה תוך שהוסיפו וטענו: המערערת "לא טרחה היא להעלות ולו נימוק משפטי אחד, אשר יסביר מדוע קיים סיכוי כלשהו שערעורה יתקבל"; המערערת לא הגישה את הערעור גופו; "העובדות עליהן מתבסס הערעור דנן סותרות את העובדות עליהן התבססה בקשת המערערת להארכת מועד"; למרות טענותיה של המערערת כי מצבה הבריאותי מנע ממנה מלהגיש את ערעורה במועד "המערערת מטריחה עצמה חדשות לבקרים לבית הדין לעבודה, למוסד לביטוח לאומי וכיוצ"ב"; המערערת ייצגה עצמה בהליך בבית הדין האזורי ובמסגרת הבקשה להארכת מועד ו"כל נסיונה של המערערת להיתלות באי מינויו של עורך דין היה ועודנו נסיון ליתן לה הזדמנות נוספת להגשת ערעורה, לאחר שהמועד לכך עבר חלף לו"; סיכויי הערעור קלושים; למערערת ניתן יומה בבית הדין, לאחר שנדחו כל טענותיה ונקבע כי היא קיבלה כל הזכויות המגיעות לה; לחלופין, כתנאי להארכת מועד מבוקש כי המערערת תשלם את ההוצאות שהושתו עליה בגין דחיית הבקשה להארכת מועד וכי בית הדין יורה על  הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים.

דיון והכרעה

• 12.  נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. טעמינו לכך נבאר להלן.