פסק-דין בתיק עאח 15/07

השופטת נילי ארד

1. לפנינו ערעור על החלטת הרשמת לאה גליקסמן  מיום 6.3.07 (בש"א 730/06) בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים ( להלן: הערעור).

הרקע

2. המערער עבד במשיבה עד לפרישה מעבודתו בחודש נובמבר 2003 במסגרת פרישה מוקדמת. המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי בה עתר לסעד הצהרתי לפיו  הוא זכאי לקבל פנסיה  לפי דרגה 24+ בדירוג המינהלי ולא לפי דרגה 23+ ולהורות על תשלום ההפרשים הנובעים מכך ותשלום עבור שעות נוספות. בית הדין האזורי בפסק דינו מיום  15.8.06 (השופטת הראשית רונית רוזנפלד; עב 2201/04) עמד בהרחבה על כך שלא הוכח שהמערער חתם על הסכם פרישה מתוך מצוקה ועקב לחצים פסולים המגיעים לכדי כפייה ושוכנע כי המערער פרש מהמשיבה "לאחר תקופה בת מספר חודשים שבה שקל צעדיו ובדק עניינים הקשורים בכדאיות הסכם הפרישה" וכחודשיים לאחר הסכם הפרישה והיה באפשרותו להודיע על ביטול הסכמתו ככל שניתנה מחמת לחצים לא הוגנים. בהסתמך על חומר הראיות והטענות שהועלו בפניו, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער לזכאות לדרגת פרישה של 24+ ולגמול עבודה בשעות נוספות והשית על המערער הוצאות בסך 5000 ש"ח.

3. לאחר שמזכירות בית הדין האזורי סירבה לקבל את הערעור לרישום, הגיש המערער ביום 16.10.06 בקשה  להארכת מועד להגשת ערעור.

4. הרשמת קבעה בהחלטתה כי המערער לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. בהתייחסה לטענות המערער קבעה הרשמת כי "הנימוק העיקרי לבקשה הוא טעותו של בא כוחו של המבקש בעניין המועד האחרון להגשת ערעור". ואולם נימוק זה אין בו כדי להוות טעם מיוחד  המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור מש"מדובר בטעות הניתנת לגילוי  על ידי בדיקה שגרתית שהגשת כל כתב טענות מחוייבת בה". בתוך כך, ציינה הרשמת כי "מחובתו של בעל דין או בא כוחו לבדוק מה הוא ההליך הערעורי הנכון ומה הוא המועד לנקיטת הליך ערעורי וזאת זמן סביר לפני הגשת הערעור. מועד הגשת הערעור לבית הדין הארצי לעבודה הוא דין מושרש, בן שנים רבות. לפיכך, טעות  בעניין המועד האחרון להגשת ערעור אינה  טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור". עוד קבעה הרשמת כי אין משמעות לעובדה כי הטעות היא של בא כוחו של המערער ולא של המערער עצמו. אף בהיבט של סיכויי הערעור לא מצאה הרשמת טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור תוך שקבעה כי "פסק הדין מפורט ומנומק, ומבוסס על קביעות עובדתיות וקביעות בדבר מהימנות העדים, אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן". משנדחתה הבקשה להארכת מועד השיתה המערערת הוצאות על המערער בסך 1500 ש"ח  ( להלן: החלטת הרשמת).

טענות הצדדים

5. על החלטת הרשמת הגיש המערער ביום 16.1.07 ערעור וטעמיו בעיקרם הם אלה: פסק הדין לא נשלח אל המערער אלא לבא כוחו; המערער ביקש להגיש את הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בעצמו ולא באמצעות בא כוחו ופנה אל בא  כוחו "רק בעניין ניסוח הערעור"; המערער הוטעה על ידי בא כוחו לגבי המועד להגשת הערעור כאשר סבר בטעות  כי המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי הוא 45 יום. טענתו זו מוצאת תימוכין בתצהירו של בא כוחו שצורפה לבקשה להארכת המועד; "הטעות של עורך דין לגבי מועד הגשת הערעור נבעה מהשוני בין המועד להגשת ערעורים על פסקי דין של בתי המשפט לבין המועד להגשת ערעורים על פסקי דין של בתי הדין לעבודה. לא היה מדובר על טעות סתמית לגבי מועד הגשת הערעור אלא על טעות לגבי מצב בו תוקן המועד להגשת ערעור בבית משפט ולא תוקן המועד לגבי הגשת ערעור לבית הדין" וכי "דחיית הבקשה להארכת מועד סותמת את הגולל על טענותי בקשר ל- 37 שנות עבודתי וכאשר זכויות המשיבה לא ייפגעו על ידי הארכת המועד".

המשיבהתמכה בהחלטת הרשמת מטעמיה והוסיפה כי היא "חוזרת על מלוא  טענותיה בתגובה לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור".

הכרעה

6. נקדים אחרית לראשית, ונאמר, כי לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ובטיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי החלטת הרשמת בדין יסודה, וכי דין הערעור להדחות.  עוד נוסיף ונבאר להלן.

7. טענת המערער לפיה טעה במניין הימים, בעקבות טעות של בא כוחו, אינה בגדר "טעות שבדין" אשר יכול ותהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד. שכן, המדובר בטעות הניתנת לגילוי בבדיקה שגרתית של המועד להגשת ערעור, המוטל על בעל דין באשר הוא. מערכת היחסים בין המערער לבין בא כוחו, לרבות תקלות במערכת יחסים זו, אינה מהווה 'טעם מיוחד' להארכת מועד [עא"ח 3/99 פרומקין ולדימיר - ב.נ.ל. סחר בינלאומי ונכסים בע"מ, פד"ע לד 271; דב"ע נג/95-9 - אליעזר גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552]. העובדה שהמערער אינו מיוצג בהגשת ערעורו וכי בא כוחו רק סייע בניסוחו, אינה מהווה טעם מיוחד שכן "העובדה שהאיחור נובע מאי ידיעת החוק על ידי מתדיין שאינו מיוצג, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד, באשר אין ליתן לצד בלתי מיוצג עדיפות על הצד המיוצג" [עאח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן, 20.12.06].

8. אשר ל סיכויי הערעור המהווים שיקול חשוב בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור [עא"ח 34/06 אלו אור בטחון בע"מ  - מראוון ראבייה, ניתן 9.11.06; עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן 30.10.06;  דב"ע נז/ 98-9  שלום כהן - מדינת ישראל -משרד התקשורת, ניתן 12.2.97; בש"א 1695/04 מירב מתנות בע"מ - יעקב ליכטנשטיין, ניתן 8.2.05]. במקרה שלפנינו, נראה על פני הדברים, כי סיכויי הערעור אותו מבקש המערער להגיש נמוכים, משפסק דינו של בית הדין האזורי, מושתת בעיקרו על קביעות שבמהימנות ובעובדה. בכגון אלה, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, בהעדר טעם משפטי המצדיק זאת [עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן 30.10.06; עא"ח 34/06 אלו אור בטחון בע"מ  - מראוון ראבייה, ניתן 9.11.06; עאח 1011/02 ג'בארין וליד שריידי - עותאמה נארימאן רימאן, ניתן 15.9.03]. מכל הטעמים הללו דין הערעור להדחות.

9. סוף דבר - הבקשה נדחית. המערער ישלם למשיבה הוצאות ערעור זה בסכום כולל של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ בתוך 30 יום מהיום.לא ישולם הסכום

 במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בהעדר הצדדים, היום ב' בתמוז תשס"ז (18 ביוני 2007) ויישלח אליהם

סטפן אדלר, נשיא             נילי ארד, שופטת             ורדה וירט-ליבנה, שופטת

         מר יוסף קרא,נציג עובדים                    מר יצחק קאול,נציג מעבידים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: