פסק-דין בתיק עאח 11/07

1.         בפני ערעור על החלטת השופטת דלית גילה (להלן - השופטת), מבית הדין האזורי בחיפה, שלא לפסול את עצמה מלדון בהליך שעניינו תביעה להחזרה לעבודה שהוגשה מטעם המערערת (עב2991/06).

2.         ואלה העובדות הצריכות לעניין.

המערערת הגישה כנגד המשיבה תביעה להחזרה לעבודה, כאשר טענתה העיקרית היתה כי פוטרה ביום 10.9.2006, עת היתה בהריון, וזאת בלא קבלת היתר פיטורים לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954. במסגרת הליך זה, הגישה המערערת בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריה, וצו המורה למשיבה לשבצה לאלתר לעבודה (להלן - הבקשה למתן צווים זמניים). דיון בעניין התקיים ביום 20.9.2006, ובפתחו הודיעה השופטת כי טרם מינויה כשופטת, לפני כשנה, ייצגה במסגרת עבודתה בפרקליטות את המשיבה. טענת פסלות לא הועלתה מצד מי מן הצדדים בשלב זה. באותו יום, במעמד הדיון, נדחתה הבקשה לצווים זמניים, בהחלטה מפורטת ומנומקת. כעשרים ימים לאחר מכן, הוגשה בקשת פסילה, שנדחתה ביום 27.10.2006. מכאן הערעור שלפנינו. 

3.         בית דין קמא דחה את בקשת הפסילה שהוגשה לפניו, מן הטעם שנסיבות המקרה אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, ומשחלפה "תקופת צינון" של שנה, אין מניעה שישב בדין בהליכים שהמדינה צד להם. זאת ועוד, נקודת המוצא של בקשת הפסילה שהוגשה לבית דין קמא היתה כי אין הטלת ספק מצד המערערת באובייקטיביות או במקצועיות של בית הדין וביכולתו לשנות את עמדותיו, והבקשה מוגשת " על מנת שהצדק לא רק ייעשה, אלא גם ייראה". משכך, קובע בית דין קמא כי על זו להיות גם נקודת הסיום, ואפשר לדחות את בקשת הפסילה מטעם זה בלבד. נוסף על כך, הבקשה הוגשה כעשרים ימים לאחר היוודע עילת הפסילה, בניגוד לתקנה 112ב לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

4.         בכתב הערעור, טוענת  המערערת כי בקשתה למתן צווים זמניים נדחתה, תוך שהשופטת קובעת ממצאים עובדתיים חד משמעיים, בלא שהמערערת נחקרה על תצהירה, ובהתבסס על ראיות לכאורה בלבד. ומצטטת המערערת מהחלטת בית דין קמא:

בעינינו אין כל ספק כי שיבוץ זה הינו המשך ישיר להעסקה קודמת, בהמתנה להחלטת הממונה, ולא העסקה חדשה. גם חלוף 6 ימים בין קבלת החלטת הממונה בפקס במשרדי  מחוז הצפון של משרד החינוך בנצרת, לבין מסירת תוכנה למבקשת בעל פה, או יותר ימים עד שנמסרה ההודעה בכתב - לא משנה עובדה זו.

(ההדגשה הוספה בכתב הערעור)

לטענת המערערת, קביעה זו, יחד עם העובדה שהשופטת ייצגה את המשיבה טרם מינויה לשופטת, במצטבר יוצרים "יותר מתחושה סובייקטיבית כי דעתו של בית הדין כבר נעולה על עמדתו", בשאלה מהותית ביותר בתיק. 

מוסיפה המערערת וטוענת, כי בקשת הפסילה הוגשה רק לאחר שנודע לה כי ההליך העיקרי יתברר בפני השופטת אשר דנה בבקשה למתן צווים זמניים. אשר לטענה כנגד נקודת המוצא של הבקשה שהוגשה לבית דין קמא, טוענת המערערת כי הדברים נאמרו אך מפאת כבודו של בית הדין.   

הכרעה

6.         כדי שתקום עילת פסילה, מוטלת על בעל הדין החובה להראות, כי מתקיימים אחד המקרים המנויים בסעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, או כי קיימות נסיבות אחרות, אובייקטיביות, היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

להבדיל מדינים אחרים, כמו, למשל, העברת מקום הדיון על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, הרי שאמת המידה לפסילת שופט אינה מבוססת על מראית פני הצדק, אלא על שאלת קיומו של ספק ממשי באובייקטיביות השיפוטית (ראו: יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, התשס"ו-2006, בעמודים 103-104 ומראי המקום שם).

אם כך, מוטלת על הטוען לפסלות להראות כי דעתו של השופט "ננעלה" וכי נבצר מבית הדין, בראייה אובייקטיבית, להכריע את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה (ראה למשל: ע"פ 4163/05 דוד סבאג נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 19.5.2005). קיומו של חשש או חשד בלבד אינם מספיקים כדי להביא לפסילה והם יבחנו, בין היתר, בשים לב להיותו של השופט, היושב בדין, שופט מקצועי ומיומן " הנושא בלבו את ההכשרה המקצועית ואת הנסיון המצטבר מן ההתייחסות לבעלי דין, לטענותיהם.... להתנהגות לסוגיה, ויודע איך לארגן ולהפנים את המכלול, תוך שמירה על האיזון והנייטרליות שהם אות ההיכר הטבוע של מלאכת השפיטה " (ראו: מ' שמגר " על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 106).

7.         לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפני במסגרת הערעור, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות, באשר לא מצאתי כי נסיבות המקרה מקימות חשש ממשי למשוא פנים. אמת, השופטת ייצגה את המשיבה בהיותה עורכת דין בפרקליטות. אולם, נפסק בעבר כי אין שופט חייב לפסול את עצמו אך בשל העובדה שייצג בעבר אחד מבעלי הדין שלפניו. יש לבחון כל מקרה לגופו, לתהות אחר טיב הקשר, עוצמתו בעת הייצוג, את חלוף הזמן מאז הייצוג, ואת הרלוונטיות של הייצוג האמור לשאלות המתבררות בהליך הנוכחי (ראו: ע"א 3623/02 נ.מ. הובלות בע"מ נ' מילר ושות' חברה להנדסה בע"מ, פורסם ביום 28.5.2002; ע"א 4511/01 אבקסיס נ' נוח, פ"ד נה(5) 97; ע"א 6640 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סלע, פ"ד נד(5) 581).

                 במקרה דנא, אין המדובר בייצוג אישי, במסגרת פרטית אלא בייצוג המשיבה בהיותה חלק מהמדינה המיוצגת על ידי הפרקליטות. זאת ועוד, חלפה יותר משנה וחצי מאז תם הייצוג, ואין הייצוג בעבר משליך על השאלות הנידונות בהליך זה. ועוד, השופטת הודיעה לבעלי הדין בתחילת הדיון בבקשה לסעד זמני על הייצוג ובא כוחו של הגב' עאסי לא ביקש לפסולה.

8.         אשר לקביעה העובדתית של בית דין קמא, כנגדה טוענת המערערת - אכן, המילים "אין כל ספק" חזקות המה. ואולם, אין מהשימוש בהן כדי ללמד שדעתו של בית הדין "ננעלה", וכי לא יוכל הוא להתבונן באובייקטיביות על הראיות שיוצגו בפניו במסגרת ההליך העיקרי, ולשנות את עמדתו זו בהתאם, ככל שימצא לנכון. אף אם השימוש במילים אלו מקים חשש למשוא פנים, ומבלי לקבוע עמדה בשאלה זו, רחוקה הדרך עד להקמתו של חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק את פסילתו של השופט היושב לדין.

9.         סוף דבר - הערעור נדחה.

משלא התקבלה תשובת המשיבה, לא ייעשה צו להוצאות.  נ

ניתן בהעדר הצדדים, היום, י"ח שבט, תשס"ז (6 פברואר, 2007), ויישלח לצדדים. 

                                                            סטיב אדלר