פסק-דין בתיק עא 9377/06

            ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ), בת"א 4153/01, מיום 23.7.06, במסגרתו פסק למערער פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים בה נפגע המערער, בהיותו רוכב אופנוע, ביום 20.9.00. בתאונה האמורה נחבל המערער, יליד 1967, במצחו, בכתף שמאל, בשוק רגל ימין, בכף רגל שמאל ובבית החזה, ושתי רגליו גובסו. המערער אושפז למשך חמישה ימים במחלקה הכירורגית.

            בית-משפט קמא מינה שני מומחים רפואיים: מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' ג. פלבסקי דה-לאון, שקבע למערער נכות צמיתה בשיעור 5%, בגין הפגיעה בכף רגל שמאל; מומחה בתחום כירורגית חזה ולב, פרופ' ג. אורצקי (להלן - המומחה), שקבע למערער נכות צמיתה בשיעור 10% בגין המצב בבית החזה, וכן נכות בשיעור  של 60% בגין "המפרצת המדומה של האאורטה היורדת" (להלן - המפרצת). בתשובות לשאלות הבהרה הבהיר המומחה, כי אחוזי הנכות הגבוהים שנקבעו למערער הם עקב הסיכון הנשקף לחייו כתוצאה מפריצת הדופן של עורק אבי העורקים. עוד הוסיף, כי אם המערער יעבור ניתוח לתיקון המצב, אחוזי הנכות הרפואית יופחתו לשיעור של 40%. המומחה העריך את הסיכון לסיבוכים בניתוח, כגון פרפלגיה, בשיעור של כ-3%, ואת הסיכון למותו של המערער, אם לא יעבור את הניתוח האמור, בשל כך שהעורק עלול להתפוצץ בכל שעה, העריך בשיעור של 20%. המומחה המליץ חד-משמעית, כי על המערער לבצע את הניתוח, וכל החלטה אחרת בנסיבות המקרה היא בלתי סבירה ואינה מתקבלת על הדעת, בשל סכנת החיים האורבת למערער. עוד הוסיף המומחה, כי לאחר הניתוח יוכל המערער לנהל חיים תקינים ללא כל מגבלות, לא בתחום הפעילות הגופנית ולא בתחום התעסוקה.

בא-כוח המערער הודיע לבית-משפט קמא, כי המערער לא יעבור את הניתוח שהומלץ על-ידי המומחה וביקש כי סכום הפיצויים ייקבע על-פי מצבו הרפואי הנוכחי. בית-משפט קמא, לאחר שבחן את הסיכויים למול הסיכונים בביצוע הניתוח האמור, קבע כי אי הסכמתו של המערער לביצוע הניתוח  איננה סבירה והיא נטולת הגיון. בית-משפט קמא מנה לכך חמישה טעמים, שאין מקום לפרטם. לפיכך, הגיע בית-משפט קמא למסקנה, כי מדין חובת הקטנת הנזק שהמערער אינו עומד בה, יש לפסוק לו פיצויים אשר ישקפו מצב עובדתי, לפיו עמד בנטל המוטל עליו לשפר את מצבו ועבר את הניתוח. על בסיס עובדתי זה, עבר בית המשפט לבחון את הנזקים שנגרמו למערער ופסק את הסכומים הבאים: בגין הפסדי שכר לעבר - 6,000 ש"ח; בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד - 100,000 ש"ח, בגין הנזקים שאינם כוללים את הנכות שתיוותר עקב המפרצת, והוסיף ופסק סך של   50,000 ש"ח כסכום גלובאלי, תוך התחשבות מקסימאלית בנכות הרפואית הגבוהה שתותיר המפרצת גם לאחר הניתוח; בגין נזק לא ממוני - 90,547 ש"ח (לפי שיעור נכות של 40% בלבד בגין המפרצת); עזרה צד ג' לעבר ולעתיד - 35,000 ש"ח; הוצאות רפואיות ונסיעות - 13,000 ש"ח. סך הפיצויים שנפסקו למערער הגיעו לכדי 294,747 ש"ח.

על קביעותיו של בית-משפט קמא  הערעור שלפנינו.

לאחר שנתנו את דעתנו לטענות ב"כ הצדדים, עיינו בחומר הראיות וכן בעיקרי הטיעון, אנו סבורים כי יש מקום להתערב אך בשניים מרכיבי הנזק. אשר לשאר קביעותיו של בית-משפט קמא, לרבות מסקנתו כי יש לערוך את חישוב סכום הפיצויים על בסיס ההנחה שהמערער יעבור את הניתוח, אין אנו רואים מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. נזכיר, כי " הלכה פסוקה היא, כי אין בית-משפט לערעורים נוטה להתערב על נקלה באומדנת הערכאה הראשונה את נזקי הניזוק, ולא ימיר את הערכת השופט קמא בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות" (ע"א 487/82 נדלר נ' שדה, פ"ד לח(4) 21, 25 (1984)).

כאמור, סברנו כי יש מקום להתערב בשניים מרכיבי הנזק: האחד, נזק לא ממוני; השני, אובדן כושר ההשתכרות לעתיד. אשר לנזק הלא ממוני, טעה בית-משפט קמא משקבע את סכום הפיצוי בראש נזק זה לפי שיעור נכות של 40% בלבד בגין המפרצת, בעוד שהיה עליו לפסוק את הפיצוי לפי שיעור הנכות הנוכחי. על-פי תקנה 2(א)(2) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, הפיצוי בגין אחוזי נכות ייקבע לפי אחוזי הנכות כפי שנקבעו בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. משמע, כי הפיצוי נקבע לפי אחוזי הנכות הנוכחיים שנקבעים לנפגע ולא לפי אחוזי נכות שיהיו בעתיד, בין אם המדובר באחוזים הגבוהים מאלה שקבע המומחה ובין אם נמוכים מהם (ראו: א' ריבלין תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהד' שלישית, 1999, עמ' 756). אשר לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, סבורים אנו כי בית המשפט המעיט בפסיקתו בראש נזק זה, לאור הנכות הרפואית המשמעותית שתיוותר למערער בגין המפרצת, גם אם יעבור את הניתוח שהומלץ על-ידי המומחה. ערים אנו לדבריו של המומחה, כי אם יעבור המערער את הניתוח המומלץ יוכל לנהל חיים תקינים ללא מגבלות. עם זאת, לאור שיעור הנכות הרפואית הגבוהה שתיוותר, וכיוון שאין אנו יודעים מה יילד יום, סבורים אנו כי יש להוסיף לסכום הגלובלי שנפסק סכום נוסף.

על יסוד האמור לעיל החלטנו לתקן את פסק-דינו של בית-משפט קמא, באופן שלסכום הכולל יתווסף סך של 180,000 ש"ח, נכון ליום מתן פסק הדין בבית-משפט קמא. שכ"ט עו"ד בערכאה הראשונה יתוקן בהתאם.

המשיבה תישא בשכ"ט בא-כוחו של המערער בערעור בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

הפקדון יושב למערער באמצעות בא-כוחו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי-כוח הצדדים.

ניתן היום כ' בשבט, תשס"ז (8 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: