פסק-דין בתיק עא 9085/06

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' שלו-גרטל), אשר ניתן במסגרתם של 45 תיקים מאוחדים, מיום 18.1.06 - בגדרו החליט בית המשפט לדחות התביעות, אשר הגישו המשיבים, נגד מערערת 1, מדינת ישראל, וכפועל יוצא לדחות את ההודעה לצד ג', ששלחה מערערת 1 למערערות 2-4. עוד הוחלט שלא לחייב המשיבים בהוצאות המשפט.

            הערעור נסוב אך ורק בשאלת ההוצאות.

העובדות הצריכות לעניין

2.         מדובר במספר רב של תביעות, אשר אוחדו לשתי קבוצות שונות ופוצלו בין הערכאות הדיוניות (בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי), מטעמים של סמכות עניינית. במסגרתה של התביעה, אשר התבררה בבית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' מזרחי) אוחדו 68 תיקים.

לאור המלצתה של כב' השופטת שלו-גרטל, הסכימו המערערות (הנתבעת וצדדי ג' בבית משפט קמא) והמשיבים (הם התובעים בבית משפט קמא) לאמץ הכרעתו של בית המשפט המחוזי, כך שתחייב גם את בעלי הדין בבית משפט השלום. כן הוסכם לעכב הדיון בבית משפט השלום, עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

ביום 24.10.02 ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה התביעות וההודעות לצד ג', וחייב את המשיבים בשכר טרחת עו"ד, בסך 20,000ש"ח בתוספת מע"מ, בכל תיק, לטובת מערערת 1, המדינה, וכן הורה על שכר טרחת עו"ד בסך 2,500ש"ח בתוספת מע"מ, בכל תיק, לטובת חברות הנפט, המערערות 2-4, אשר היו כאמור, בגדר צדדים שלישיים בתביעות האמורות.

המשיבים בתביעה אשר התבררה בבית המשפט המחוזי, הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון - בגדרו הוסכם, באשר לשאלת ההוצאות, כי בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. בפסק דינו מיום 12.9.05 קבע בית המשפט העליון, בעבור כל תיק, שכר טרחת עו"ד, לטובת המדינה, בסך 10,000ש"ח בתוספת מע"מ, בעוד שכר טרחת עוה"ד, אשר נפסק לחברות הנפט בבית המשפט המחוזי כאמור, נותר על כנו.   

לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט העליון, הגישה מערערת 1 הודעה, לבית משפט השלום - במסגרתה פירטה, ביו היתר, קביעותיו של בית המשפט העליון לעניין ההוצאות, וכן ציינה, כי סכום ההוצאות שנקבע יכול וצריך להיות אמת מידה מחייבת בהליך, המתנהל בבית משפט השלום.  לחלופין הסכימה מערערת 1 לקיומו של בירור עובדתי - במסגרתו תיקבענה ההוצאות, ולחלופי חלופין הסכימה לפסיקה בשאלת ההוצאות, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. מערערות 2-4 הגישו אף הן הודעה לבית משפט השלום - בגדרה ביקשו להחיל פסיקת ההוצאות, אשר ניתנה לטובתן בבית המשפט העליון, גם בהליך בבית משפט השלום.

בית משפט השלום דחה כאמור התביעות כולן, לאור ההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים לאמץ כאמור קביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין הפלוגתאות, והחליט שלא לחייב המשיבים בהוצאות משפט. מכאן הערעור. 

במסגרתם של הליכים מקדמיים בערעור, אשר נוהלו בפני כב' השופט צבן, נתקבלה ביום 5.7.06 הודעה על השגת הסדר, באשר לשאלת ההוצאות, עם 12 מן המשיבים. בפסיקתא, אשר נחתמה על ידי בית משפט זה ביום 6.8.06, נקבע, כי כל אחד מן המשיבים הבאים (גרינפלד יהושע; תחנת רשף בע"מ, ח.פ. 510942857; ח.א. מילצ'ן ובניו; חברת חסן קאסם ובניו בע"מ, ח.פ. 510635238; מולא את שלאטה; רדק פ"ת בע"מ; תחנת דלק שכביץ; עאטף יוסף חאג'; תחנת הארבעה בע"מ, ח.פ. 510183718; משק תובלה בע"מ, ח.פ. 510464993; משאבות אחים אסנין בע"מ, ח.פ. 839510180; צבי בלסקי שיווק דלקים, ח.פ. 511134637) ישלם שכר טרחה בסך של 3,000ש"ח בתוספת מע"מ. עוד הוסכם, כי המערערת 1 תשלם לכל אחת מחברות הנפט סך של 4,000ש"ח בתוספת מע"מ.

במצב דברים זה, יש לדון בעניינם של  33 משיבים, אשר לא הושגה הסכמה עימם. 

3.         ביום 17.9.06 הודיעו המערערות, כי הן מבקשות לראות בהודעת הערעור כעיקרי טיעון מטעמן, וביום 23.11.06 הוגשה הודעה - לפיה הוסכם לבטל המועד, הקבוע לדיון, להתיר למשיבים להגיש טיעוניהם בכתב, ולאפשר למערערות להשיב לטיעוני המשיבים. עוד הוסכם, כי בית משפט זה יהא מוסמך ליתן פסק דינו, בהתבסס על כתבי טענות אלה, וללא צורך בקיומו של דיון.

טענות המערערות

4.         ב"כ המערערות טענו, כי "בטעות" סבר בית משפט קמא, שהמערערות "הסכימו לוותר על הוצאותיהן במידה שהתביעה תידחה ללא השלמת הדיון בה". כנטען, מערערת 1 הגישה בכל תיק מן התיקים המאוחדים כאמור, כתב הגנה מפורט, וזאת לאחר שהוגשו בקשות נוספות ושונות, כבקשת רשות להתגונן, בקשה למחיקת כותרת ועוד. יתר המערערות הגישו אף הן, כנטען, כתבי הגנה מפורטים. בנוסף צוין, כי עוד בטרם אוחד הדיון, התנהלו דיונים, בבתי משפט שונים, בחלק ניכר מן התיקים.

5.         לסיכום טענותיהם, הלינו ב"כ המערערות על כך, שבית משפט קמא לא קיים דיון כלל בטענותיהם. לדידם, המדובר בסכומים סבירים ובלתי גבוהים. פסיקת בית המשפט העליון - אליה הפנו בהודעתם לבית משפט קמא, יכולה וצריכה לשמש אמת מידה מחייבת גם במקרה זה, ובעיקר כאשר המדובר במאמץ שווה בשני המקרים. ב"כ המערערות גם הביעו הסכמתם, כי אם תיפסקנה הוצאות לטובת המדינה, אזי תיפסקנה לטובת חברות הנפט, ולחובתה של המדינה, הוצאות בשיעור של שליש מהסכום שייפסק לטובת המדינה, בגין הודעות צד ג' אשר נדחו.

טענות המשיבים

6.         לטענת ב"כ המשיבים, התביעות אשר הוגשו בשתי הערכאות - בית משפט השלום ובית משפט זה, הנן זהות לחלוטין, אך בשל סכום התביעה השונה, פוצל הדיון בין שתי הערכאות כאמור. כבר למן ההתחלה, הוסכם בין הצדדים, כי הדיון בבית משפט השלום יעוכב עד לתום הדיון בבית המשפט המחוזי, וכי המשך הדיון בבית משפט השלום ייעשה בכפוף לתוצאתם של ההליכים בבית המשפט המחוזי.

כשהסתיים הדיון בבית המשפט העליון, הסכימו כל הצדדים, כי אין טעם בניהול ההליכים בבית משפט השלום, שכן פסיקת בית המשפט העליון, באשר לשכר הטרחה, הביאה בחשבון את ההתדיינות כולה, כפי שנוהלה בשתי הערכאות (בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון), כולל הוצאות הבקשות לרשות להתגונן, אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי, וכן הבקשות לרשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי, אשר נדחו בסופו של יום. בשונה מכך, לא התקיימו בבית משפט השלום דיונים, למעט תזכורות פנימיות שנערכו בתיקים האמורים.

7.         ב"כ המשיבים הוסיף וטען, כי עד כה זכו המערערות בסכומים נכבדים של שכר טרחת עו"ד, המגיעים לכדי מאות אלפי שקלים חדשים. בית משפט השלום, אשר היה מודע למכלול הנסיבות האמורות, החליט להימנע מהטלתן של הוצאות משפט. על כן, אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא ויש לקיים דבר ההלכה הפסוקה, כי ערכאת ערעור אינה ממהרת להתערב בהחלטותיה של ערכאה דיונית, בכל הנוגע לפסיקת הוצאות, אלא במקרים נדירים. מקרה זה, לדידם של ב"כ המשיבים, איננו נופל בקטגוריה זו, שכן בית משפט קמא שקל הנסיבות הרלוונטיות. לעניין זה הפנה ב"כ המשיבים לדברי בית המשפט העליון בע"א 356/81 הרבסט נ' רינסקי, פ"ד לח(1) 167 - שם נאמר: "בית המשפט העליון כבר הביע את מורת רוחו מערעורים המוגשים בשאלת ההוצאות ואף הביע את דעתו שאם תימשך המגמה להציף את בית המשפט בערעורים של הוצאות, יהיה מקום לשקול החזרת ההלכה המנדטורית שעל פיה אין ערעור בשאלת ההוצאות".