פסק-דין בתיק עא 6298/99

טיוטא

ההליך, הצדדים ונשוא הסכסוך

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר' שטראוס) מיום 6.6.99, בת"א 8828/96, בו נתקבלה תביעת המשיבה (להלן - ויצ"ו) לסילוק ידה של המערערת (להלן - בית זית או המושב) בבניין המצוי על חלקה 85 במושב (להלן - הבניין או הבית) ולהשבת ההחזקה בו לידיה של ויצ"ו.

בית זית היא אגודה שיתופית שחבריה גרים במושב בית זית ברשות. הרשות להשתמש בקרקע במושב בית זית ניתנה לאגודה מאת הסוכנות היהודית, שהיא חוכרת הקרקע, הנמצאת בבעלות מינהל מקרקעי ישראל.

ויצ"ו היא עמותה התנדבותית הנתמכת מכספי תרומות ומנצלת אותם בין היתר לבניית מועדונים בהם היא מספקת שירותים קהילתיים-חברתיים, לציבור שזקוק לכך. מועדון כזה בנתה ויצ"ו גם בבית זית, אך ברבות השנים פסקה מלהפעילו וההחזקה בו עברה לידי בית זית.

בית המשפט קמא התבקש על ידי ויצ"ו לחייב את בית זית לסלק את ידה מחלקה 85, עליה בנוי המועדון, ונעתר לתובענה. בערעור שלפנינו מבקשת בית זית לבטל את פסק הדין של בית המשפט קמא או, לחלופין, לבטל את פסק הדין תוך החזרת התיק לבית המשפט קמא לשם דיון בשאלה מה היא חייבת לויצ"ו כתוצאה מהשקעתה במועדון. ויצ"ו מצידה טוענת כי דין הערעור להידחות; לחלופין, ולשם הזהירות בלבד, היא מבקשת מבית משפט זה לחייב את בית זית לפחות בסכום ההשקעות שהשקיעה בבית.

הרקע העובדתי הרלוונטי

2.         בשנת 1955 החלה ויצ"ו לספק שירותים חברתיים לתושבי בית זית, במבנה קטן ששטחו 24 מ"ר על חלקה 85 שבמושב (להלן - חלקה 85 או החלקה). בשנת 1964 הקימה ויצ"ו מכספה בניין דו-קומתי על החלקה הנדונה, והמשיכה לתת שירותים קהילתיים לתושבים, בבניין החדש שבנתה. בשנת 1983 פסקה פעילות ויצ"ו בבית זית, כתוצאה מן העלייה ברמת החיים ביישוב, וההחזקה בבניין עברה לידי בית זית, אשר החלה להפעיל בבניין מועדון תרבות מטעמה. בין הצדדים לא נערך כל חוזה בכתב עובר לבניית הבניין בחלקה 85 על ידי ויצ"ו, ואין למעשה אף מסמך המגבש את מכלול היחסים המשפטיים בין הצדדים, עליו הסכימו (ככל שנתנו דעתם לענין) עובר לתחילת פעילותה של ויצ"ו במושב במסגרת המועדון שבנתה.

3.         בשנת 1955, עת החלה פעילות ויצ"ו בבית זית, וגם בשנת 1964, עת בנתה ויצ"ו את הבניין על חלקה 85, לא הייתה לבית זית כל זכות קניין בקרקע (שעליה הוקם המושב). כאמור, בית זית היא בגדר בר רשות של הסוכנות היהודית, שהיא חוכרת הקרקע מאת מינהל מקרקעי ישראל, והדבר נקבע בחוזה בין שלושת הצדדים האלה (הידוע בכינוי "החוזה המשולש"), כפי שניתן ללמוד מהחוזים שצורפו לתיק בית משפט השלום על ידי ב"כ בית זית ביום 4.1.98. עיון בחוזים אלה מעלה כי לא רק שלבית זית לא היתה זכות קניין בקרקע עליה גרים חבריה, אלא שגם לא ניתנה לה על גבי חוזים אלה כל הבטחה או זכות להירשם בעתיד כבעלת זכות כזו. 

4. עוד לפני שפעילות ויצ"ו בבית זית נסתיימה, וגם אחר כך, התנהלו מגעים והוחלפו תכתובות בנוגע לזכויות הקנייניות של הצדדים בקרקע נשוא המחלוקת. תוצר אחד וחשוב של המגעים הנ"ל הוא מסמך ההצהרה (להלן  גם - המסמך) שנעשה בין הצדדים ביום 11.2.81 (על פי פסק הדין של בית המשפט קמא), ואשר ויצ"ו רואה בו הודאה של בית זית בקיום זכותה לרישום חכירה בחלקה (ראו סעיפים 1 ו- 2 לכתב התביעה). המסמך הוא מכתב שנחתם ונשלח על-ידי גב' טובה הדני, יו"ר מחלקת נכסים בינוי ופיתוח של ויצ"ו, למזכיר המושב דאז של בית זית, מר דרור בן יעקב ז"ל, אשר נתן את הסכמתו לתוכנו של המכתב, כנציג בית זית, הן בחתימתו והן בהטבעת חותמתה של בית זית על גבי המכתב. מחמת חשיבותו של המסמך, שצורף כנספח א' לכתב התביעה (שהוגש בסדר דין מקוצר), נביאו כאן כלשונו, במלואו:

            "לכבוד

מר דרור בן יעקב

מזכיר המושב,

            בית זית 90715.

            א.נ.,

                                         הנדון: בית ויצו במושב בית-זית

            בהמשך לפגישה שנערכה במשרדי ביום 25.12.80, ועל מנת להסדיר אחת ולתמיד חילוקי הדעות בינינו בקשר לבית ויצו במושב בית-זית, הבית הבנוי על חלקה 85 (להלן "הבית"), הנני להעלות על הכתב את סיכום הדברים בינינו.

            1 .  מושב בית זית מצהיר בזאת כדלקמן:

                 א. לויצו זכות חכירה בבית הנ"ל ובשטח ברדיוס של 4 מטר מכל צד.