פסק-דין בתיק עא 6166/05

1.         לפניי ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום מקרקעין בירושלים (מר פנחס לוי) מיום יט אדר א תשס"ה (28.2.05) בתיק 328/04 , שבו קיבל את תביעת המשיבה וחייב את המערערת לשלם למשיבה את יתרת החוב בגין מיסי ועד הבית בסך 1,620  ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 203  ש"ח. בפסק הדין האמור נדחתה התביעה הנגדית של המערערת (על נושא אחרון זה לא הוגש ערעור).

2.         הערעור הוגש על ידי הדיירת המערערת, הגב' רייזה זליקסון, בגין החיובים הכספיים שהוטלו עליה ובגין נושאים נוספים, כפי שיפורטו להלן. בדיון בפניי, הופיעה בשמה נכדתה הגב' אירנה גלסקוב, שכן המערערת היא אישה מבוגרת ביותר השולטת בשפה הרוסית בלבד, ואילו נכדתה דוברת עברית , והיא הציגה את טענותיה בצורה רהוטה.

3.         בפתח הטיעון בעל פה, הודתה המערערת - באמצעות הנכדה - בדבר עצם החבות לתשלום לנציגות הבית המשותף, אך ריכזה את טענותיה כנגד סכום של  500  ש"ח , וכן כנגד אי מימוש שיקים שמסרה המערערת לנציגות. כמו כן העלתה טענה נוספת במסגרת הערעור המתייחסת לכך שהיא שילמה סך 704  ש"ח לחברת אלקטרה. בנוסף לכך,  טענה נכדת המערערת בעל פה, כי המערערת  אינה מקבלת דווח על הוצאות הנציגות והכנסותיה.

4.         אדון בכל אחת מהטענות בנפרד.

5.         טענת המערערת ביחס ל-500  ש"ח הינה זו: המערערת הציגה קבלה רשמית של נציגות הבית המשותף (על פי הטופס של האגודה לתרבות הדיור), שבו נאמר כי היא שילמה סך 500  ש"ח. לטענתה של הנכדה, יש בכך די, ואין צורך להביא ראיות נוספות.

            מאידך גיסא, טענת הנציגות היא כי מדובר בשיק שנמסר על ידי המערערת לנציגות, שיק זה הוחזר לה ולא נפרע כלל, ועל כך היא חתמה.

            תשובת המערערת היא כי היא שילמה את הסכום במזומן ואינה יכולה לזכור מה קרה ביחס להחזר השיק.

6.         המפקח הכריע במחלוקת זאת לטובת הנציגות, וביסס זאת על כך שתמיד היתה המערערת משלמת בהמחאות ולא במזומן. כן נתן המפקח משקל משמעותי לאישור החתום על ידי המערערת כי השיק הוחזר לה (ראה עמ' 5, פיסקה 4 לפסק הדין).

7.         מדובר בנקודה זו בערעור בנושא עובדתי, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב.

יתרה מזו, בפניי הוצג פעם נוספת המסמך שבו חתמה המערערת כי קיבלה את השיק חזרה. חברי הנציגות ובראשם מר ליאון דדון, הראו לי גם את הספר המקורי שבו נרשמים התקבולים, וחתימת המערערת נמצאת באותו ספר, כך שאין מדובר במסמך שנכתב לצורך המשפט אלא נעשה על פי הנהלים הרגילים של נציגות הבית המשותף.

            בנסיבות אלה, אין כל מקום להפוך ממצא עובדתי מבוסס של המפקח.

לכן הערעור בעניין זה - נדחה.

8.         אשר לתשלומים ששלחה המערערת לנציגות בצורה של שיקים, תשובת הנציגות היא כי לא ניתן להכניס שיקים אלה לבנק, בשל העובדה כי בשם המוזכר בראש השיק, בשורה של "שלמו לפקודת", נכתב מילה ברוסית שכנראה משמעותה הועד, ואין זה מספיק כדי שהבנק יסכים להפקיד את השיק בחשבונה של הנציגות.  בנוסף לכך, במקום להסתפק בכתיבת הסכום, נכתב בשיק עצמו כי מדובר בתשלום עבור חודשים אלה ואלה של ועד הבית, וגם לתוספת זו לא מסכים הבנק. על כן, הנציגות - כדי לחסוך בעלויות של החזרת השיקים - לא הפקידה אותם בבנק.

9.         לאחר ששמעתי את הצדדים, ונוכחתי כי יש מידה לא קטנה של חשדנות ביניהם, נראה לי כי הדרך של תשלום באמצעות שיקים, היא דרך נכונה, אשר תמנע ויכוחים בעתיד. מכל מקום, על השיק להיכתב, כמקובל בישראל, בעברית, כאשר שם הנפרע הוא "נציגות הבית המשותף ברחוב פינלס", והסכומים שיופיעו בשיק יהיו בעברית וייכתבו בספרות ובמילים ללא כל תוספת שהיא (הנכדה יכולה לעשות זאת בעצמה, במיוחד כאשר הבנתי כי היא גרה יחד עם סבתה באותה דירה). למותר לציין כי המערערת רשאית בספח של פנקס השיקים שלה, לרשום מה היא מטרת התשלום. גם במכתב הלוואי ניתן לציין זאת, והנציגות תמציא קבלה על כל תשלום, תוך התייחסות ליעדו. השיקים יימסרו לידי הגזברית של הועד הגב' אליזבטה פליאנשיק, ואם אינה בביתה , ניתן למסור זאת לחברי הנציגות האחרים. הנציגות תמציא קבלה למערערת, ותציין בה לאיזה חודש, או חודשים מתייחס התשלום. למניעת ספק, המערערת תשלם את החובות שהצטברו בשני תשלומים, האחד עד 5.12.05 והשני עד 5.1.06.

10.       אשר לתשלום סך 704  ש"ח לחברת אלקטרה, טענת המערערת היא כי נאלצה לשלם סכום זה, כאשר ועד הבית נהג ברשלנות ולכן חויב על ידי חברת אלקטרה בתשלום סכומים גבוהים, וחלקה של המערערת בהם הוא הסכום האמור. המערערת אף הציגה קבלה של חברת אלקטרה מיום 14.7.04 לפיה היא שילמה את התשלום הנ"ל בארבעה שיקים. כמו כן הציגה הנכדה של המערערת פסק דין של בית משפט השלום בתל-אביב בת.א 71224/03, מיום 2.5.04 אשר על פיו חויבה נציגת הבית המשותף בתשלומים לאלקטרה בסך כולל של כ- 22,000  ש"ח. על גבי פסק הדין כתב מאן דהוא בכתב יד את הסכום המדויק וחילק אותו ל-32 (זה מספר הדירות בבניין, כפי שמסר לי ראש הנציגות), וכך מגיע התשלום לכדי 718  ש"ח.

 מנגד, טענת הנציגות היא כי התביעה הוגשה על ידי חברת אלקטרה כנגד הנציגות (ואכן הנתבעת בתיק הנ"ל היא הנציגות), ולכן המערערת לא היתה חייבת בתשלום כל שהוא ישירות לאלקטרה. אם שילמה המערערת סכומים לאלקטרה, טוענת הנציגות כי  היה זה ללא בסיס חוקי, כאשר הנציגות אינה צריכה לשאת בטעותה של המערערת.

11.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנקודה זו, אני סבור כי מבחינה משפטית עקרונית יש ממש בטענת המערערת, אך נושא זה לא לובן ולא הוזכר כלל בפסק הדין של המפקח.

 הדרך הנאותה לפתור את הנושא היא זו: הנציגות תמציא למערערת (באמצעות הנכדה) את הדוחות הכספיים (ובכך אני נענה לטענה האחרונה של המערערת), ובהם ניתן יהיה לבדוק מה עלה בגורל התשלום לחברת אלקטרה. אם יתגלה כי נציגות הבית המשותף שילמה לחברת אלקטרה את סכום פסק הדין, בניכוי סך 704  ש"ח, ששילמה המערערת, כי אז תהיה זכאית המערערת להחזר סכום זה מן הנציגות, כאשר הסכום ישולם למערערת, תוך 30 יום. גם אם יתברר מהדוחות כי נציגות הבית המשותף עדיין חייבת סכומים לחברת אלקטרה, אך חברת אלקטרה מוכנה להכיר בסך 704  ש"ח הנ"ל ששילמה המערערת, כחלק מביצוע פסק הדין בת.א. 71224/03 הנ"ל, כי אז גם במקרה זה זכאית המערערת להחזר של 704  ש"ח מן הנציגות.

 היה ויתברר מהדוחות הכספיים כי הנציגות לא שילמה לאלקטרה סכומים כל שהם, כי אז אין מנוס מלראות בתשלום של המערערת מעין "התנדבות" או "טעות בתשלום", ובמקרה כזה הנציגות אינה צריכה לשאת בכך.