פסק-דין בתיק עא 6006/05

1.       האם צדק ראש ההוצאה לפועל בפוסקו לחייב את המערער בתשלום החוב הפסוק מכוחו של סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 ("חוק ההוצאה לפועל")? מהו היקפו של הבירור העובדתי שיש לקיים במסגרת ערעור בזכות המוגש על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 48 הנ"ל? האם ראוי לקיים בירור עובדתי במקרה דנן? אלה הן השאלות הצריכות הכרעה בערעור שלפני.

רקע עובדתי ודיוני

2.       המשיבים פתחו תיק הוצאה לפועל נגד החייבת שרה בן-חנן ("החייבת"). במסגרת זו הטילו עיקול על כספי החייבת המוחזקים בידי המערער. ביום 23/2/04 הודיע המערער ללשכת ההוצל"פ כי הוא מחזיק בכספים לטובת החייבת, בסך 34,565 ש"ח, וכי העיקול נרשם על סך של 32,774 ש"ח, לאחר הפחתת סך של 1,740 ש"ח, הפטור מעיקול על-פי דין.

          בתאריך 23/2/04 הגישה החייבת, לבית משפט השלום בירושלים, בקשה לביטול פסק הדין שהוגש לביצוע ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. בבקשה נטען, בין היתר, כי "אני מבקשת במיוחד שהעיקול על חשבון הבנק שלי יוסר כדי שאוכל לקבל את דמי הפנסיה שלי. אני צריכה את הכסף הזה כדי לחיות. אני בת 70 שנה ויש לי הרבה חובות ואני צריכה את הכסף נואשות...". ביום 25/2/04 הורה בית משפט השלום (כב' השופט כ' מוסק), כי "אם עוקל חשבון הבנק, העיקול לא יחול על כספי הפנסיה". בה בעת הורה על עיכוב ההליכים.

          בתאריך 5/6/04 חודשו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, זאת לאחר שבית משפט השלום דחה את בקשתה של החייבת לביטול פסק הדין. או אז, פנה ב"כ המשיבים למערער בדרישה להעביר לידיו את הכספים המעוקלים בהתאם לתשובת המערער מיום 23/2/04. דא עקא, בתשובה לדרישה זו מסר המערער לב"כ המשיבים כי כספי העיקול הועברו לחייבת, וזאת לאור החלטת בית משפט השלום כי העיקול לא יחול על כספי פנסיה ולאור אישור שקיבלו מהביטוח הלאומי האמריקאי, לפיו הכספים שהועברו לחשבון החייבת הם כספי פנסיה.

          המשיבים לא השלימו עם תשובת המערער והגישו לראש ההוצאה לפועל בקשה לחיוב הבנק בתשלום סכום העיקול לפי סעיף 48 לחוק. הבקשה נקבעה לדיון. שני הצדדים, הן המשיבים והן המערער, לא צירפו תצהיר כלשהו בתמיכה לטענותיהם. המשיבים השליכו יהבם על תשובתו של המערער מיום 23/2/04 לצו העיקול, כי רשם עיקול  על כספי החייבת בסך 32,774 ש"ח; ואילו המערער הסתפק בהגשת מסמך מטושטש, המהווה, לטענת המערער שלא אומתה בתצהיר, "אישור מהביטוח הלאומי האמריקאי, כי הכספים שהועברו דרך בנק המזרחי הנם כספי פנסיה" (נספח ג' לתגובת המערער בהוצל"פ). עם תום שמיעת הסיכומים ולאור הערותיו של ראש ההוצאה לפועל, בקשו באי כוחו דאז של המערער שהות, על מנת לבחון אם להגיש תצהיר בתמיכה לטענות המערער. ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשה זו חרף התנגדותם של המשיבים וקבע, שאם יוגשו תצהירים יקבע מועד דיון נוסף לצורך חקירתם של המצהירים. אלא שבסופו של דבר הודיעו ב"כ המערער שאין בדעתם להגיש תצהיר. על יסוד התשתית העובדתית שהונחה לפניו קבע ראש ההוצאה לפועל, כי לאור תשובתו של המערער לצו העיקול עמדו המשיבים בנטל לשכנע, כי המערער העביר לחייבת כספים הנכללים בעיקול. מכאן ואילך עבר הנטל למערער לשכנע, כי קיים "הצדק סביר" להעברת הכספים המעוקלים לחייבת, אך המערער לא הרים את הנטל המוטל על שכמו. לאור האמור לעיל קיבל ראש ההוצאה לפועל את הבקשה וחייב את המערער לשלם למשיבים את סכום העיקול בסך 32,774 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כמו כן חויב המערער בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ש"ח. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

המסגרת הנורמטיבית

3.       וזו לשונם של סעיפים 47-48 לחוק ההוצאה לפועל:

47. מסירת נכסים מעוקלים

הצד השלישי חייב למסור לידי המוציא לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה באופן, במועד ובמקום שראש ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב - עליו לשלמם למוציא לפועל בהגיע זמן פירעונם; היה הדבר כרוך בהוצאות, ישולמו לו ההוצאות הסבירות לפי נסיבות העניין.

 48. חיוב של צד שלישי

(א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי ראש ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון.

(ב) בדיון לפי סעיף זה ינהג ראש ההוצאה לפועל כאילו היה בית משפט הדן בבקשה בדרך המרצה, ולעניין ערעור והוצאה לפועל, דין החלטתו כפסק-דין של בית משפט שלום.

4.       על פי ההלכה הפסוקה, בשלב הראשון של הדיון לפי סעיף 48 לחוק שומה על המבקש לשכנע, כי קיימים "נכסים מעוקלים" או "חובות", שלא הועברו על ידי הצד השלישי למוציא לפועל, בניגוד לחובתו לפי סעיף 47 לחוק. רק אם עלה בידי המבקש  לעשות כן עובר הנטל אל הצד השלישי להראות, כי היה קיים "הצדק סביר" לפעולתו. במילים אחרות: "...אין החובה המותנית הנזכרת בסעיף 48(א) מתעוררת אלא לאחר שהנושה הוכיח, בין על דרך חקירה ובין על דרך של הבאת ראיות, שבידי הצד השלישי אכן מצויים הנכסים נשוא צו העיקול או שהיו מצויים בידיו" (רע"א 5222/93 גוש 1992 בנין בע"מ נ' חברת חלקה 168 בגוש 6181 בע"מ, בפסקה 5; וראו גם רע"א 4883/00 קוטב נ' מנורה).

          בענייננו היה, אפוא, על המשיבים לשכנע תחילה, כי הכספים שהועברו על ידי המערער לחייבת נכללו בגדר צו העיקול, לאמור: כי היו כספים המוחזקים לטובתה אצל המערער, שאינם כספי פנסיה שהוחרגו מגדר צו העיקול בהחלטתו מיום 25/2/04 של בית משפט השלום; רק אם עלה בידי המשיבים לעשות כן עובר הנטל אל המערער להראות, כי היה קיים "הצדק סביר" להעברתם של הכספים לחייבת בניגוד לצו העיקול.

          אשר לנטל המוטל על שכמיהם של המשיבים בשלב הראשון של הדיון ראוי להטעים, כי הוכחה שהכספים שהיו מופקדים בחשבונה של החייבת אצל המערער אינם כספי פנסיה, המוחרגים מגדר צו העיקול, מהווה לדידם של המשיבים הוכחת יסוד שלילי. זאת ועוד: כל העובדות הצריכות לעניין זה נמצאות בידיעתו המיוחדת של המערער. בנסיבות אלה, כמות ההוכחה הנדרשת מן המשיבים על מנת לצאת כדי חובת הראיה הנה זעירה ביותר. אם המשיבים הביאו ולו קמצוץ ראיה בעניין זה והמערער לא הביא מטעמו ראיות לסתור - עשוי אותו קמצוץ ראיה לבסס עמידה בנטל השכנוע (ראו והשוו: י' קדמי, על הראיות חלק שלישי, מהד' תשס"ד, בעמ' 1492-1496, וכן בעמ' 1510- 1514).

דיון והכרעה בערעור

5.       האם הרימו המשיבים את הנטל המוטל על שכמם בשלב הראשון של הדיון? על שאלה זו יש להשיב בחיוב. כזכור, בתשובתו לצו העיקול הודה המערער, כי הוא מחזיק בכספים לטובת החייבת בסך 34,565 ש"ח וכי רשם עיקול על סך של 32,774 ש"ח, זאת לאחר הפחתת סך של 1,740 ש"ח הפטור מעיקול על-פי דין. מדובר בהודאת בעל דין המלמדת לכאורה, כי הכספים המוחזקים על ידי המערער הם "נכסים מעוקלים". לאור העובדה שעניין הפנסיה הנו יסוד שלילי מבחינת המשיבים, הנתון בידיעתו המיוחדת של המערער, מספיקה הודאתו דנן של המערער גם כדי להראות לכאורה, כי הכספים אינם כספי פנסיה.

מסקנתנו נתמכת בדבריו של ד' בר -אופיר בספרו: הוצאה לפועל הליכים והלכות, הוצאת פרלשטיין, מהד' חמישית 2001, בעמ' 452: