פסק-דין בתיק עא 556/08

בפניי בקשה לדחית הערעור, אשר הוגש בתיק ע"א 556/08, על הסף, מחמת איחור בהגשתו.

הערעור הוגש על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם עיסא סעיד), שניתנה ביום 14.4.08, לפיה חייב ראש הוצאה לפועל את המשיבה בתשלום החוב הפסוק, על פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: " החוק"), לאחר שהמשיבה העבירה סכום לגביו קיבלה צו עיקול, לצדדים שלישיים, בטענה להמחאת זכות קודמת.

הערעור הוגש ביום 1.6.08 ולפיכך טוען המבקש, בבקשה דנן, כי הוא הוגש באיחור, שכן המועד להגשתו הינו, על פי סעיף 80(ב) לחוק ותקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979,          15 ימים ממועד מתן ההחלטה ואין חולק כי מנין ימים זה עבר קודם להגשת הערעור.

בתגובתה, אשר הוגשה ללא תצהיר תמיכה, טוענת המשיבה, כי כלל הוא שאין ביהמ"ש מתעלם מכתבי בית-דין המונחים בפניו וכי המועד להגשת הערעור הינו 45 ימים ולא 15 ימים וזאת - לאור האמור בסעיף 48(ב) לחוק, לפיו דין החלטת ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף זה, כדין פסק דין של בימ"ש שלום.

לטענתה, ההוראה אשר בסעיף 48(ב) לחוק גוברת על כל הוראה כללית ולכן יש לילך בהתאם לתקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת מנין 45 ימים להגשת ערעור בזכות.

אין מקום לקבל טענה זו, אשר נטענה, פעמים רבות, בעבר ונדחתה.

נפסק, לא אחת, כי הסדרי הערעור בהליכי הוצאה לפועל הינם הסדרים מיוחדים, אשר חוקקו במטרה ליעל את ההליכים ולקצרם וכי המועד להגשת ערעורים בזכות על החלטות ראש ההוצאה לפועל, אשר נחשבות כפסקי דין ואשר הערעור עליהן הוא בזכות ולא ברשות, הינו 15 ימים ולא 45 ימים, כטענת ב"כ המשיבה.

ראו, למשל, רע"א 7768/95 - יונה רוזנר ואח' נ' פי.אפ.איי. אסטבלישמנט . פ"ד מט(5), 159 ,עמ' 161-162, שם אמר כבוד השופט טירקל, במפורש, בהתייחס להוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו בענין ערעורים:

"מתוך הוראות אלה - ובעיקר מתוך השוואתן להוראות תקנות סדרי הדין בענייני ערעורים - משתמעת הכוונה לקבוע דרך מיוחדת לבירורם של ערעורים על החלטות וצוים של ראש ההוצאה לפועל, שהיא שונה במהותה, ולא רק בצורתה, מדרך הערעור הרגילה לפי תקנות סדרי הדין [...]"

"יתר על כן, המועד להגשת הערעור לפי תקנה 120(ג) לתקנות ההוצל"פ הוא חמשה עשר ימים מיום מתן הרשות לערער, או מיום ההחלטה שהערעור עליה הוא בזכות."

אף לי הזדמן לדון בענין בבש"א (מחוזי חיפה) 16924/07 - רחל ירום נ' אוניברסיטת חיפה             (18.11.07), שם אמרתי:

"חוסר ההלימה האמור לעיל והבלבול, אשר יוצרות תקנות ההוצל"פ, אינם חדשים וכבר נכתבו בעניין זה החלטות ופסקי דין רבים, כאשר בחלק גדול מהם הביא חוסר בהירות זה למתן הארכות מועד.

ראו למשל (רשימה חלקית בלבד): רע"א 2939/98 - שמחוני-לופו חברה לבניין בע"מ נ' בז'ה רוזה; ע"א (חיפה) 2780/01 - נחום פרבר נ' קאדרי בסאם; בר"ע (ירושלים) 815/05 - בנק ירושלים בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז ירושלים; בש"א (חיפה) 17708/06 - המועצה המקומית מג'אר נ' עאדל סלים ח'ורי; בר"ע (תל-אביב-יפו) 2444/04 - כיי ברוס בע"מ (בפרוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר שבע".

במקרה דנן - כלל לא התבקשה הארכת מועד וממילא אין מקום להאריך מועד, ללא בקשה ונימוקים.

אולם, גם לו הייתי רואה בבקשה, בקשה להארכת מועד, לא היה מקום להאריך את המועד, לאור אשר נאמר על ידי בבש"א (חיפה) 16924/07 הנ"ל, כדלקמן:

"[...] אין מדובר בנושא חדש, או בתקנות חדשות, אלא עסקינן בסוגיה אשר נדונה רבות בשנים האחרונות.

דווקא לאור פסקי הדין וההחלטות הרבות, אשר ניתנו במהלך השנים בנוגע להחלת תקנות ההוצל"פ ולא תקנות סדה"ד על הגשת בקשות רשות ערעור וערעורים על החלטות של ראש ההוצאה לפועל, בהם צויינה אי ההלימה בין תקנות ההוצל"פ לבין תקנות סדה"ד ובהם הובהר, שוב ושוב, באופן חד משמעי ועקבי, כי הדרך והמועדים נקבעים על פי תקנות ההוצל"פ ולא על פי תקנות סדה"ד, קשה לומר שמדובר בנושא שאינו בהיר די צרכו. עד מתי ראוי לאפשר למי שמאחר בהגשת ערעור בזכות על החלטת ראש ההוצאה לפועל, להאחז בחוסר בהירות זו. האם לא די בהררי המילים אשר נכתבו בעניין זה עד כה?"

דומני שהגיעה העת לומר, שלא ניתן לקבל עוד, בסוגיה זו, טענות בדבר טעות שבדין, שכן, כיום, מדובר בהלכה ברורה וידועה ועל בעלי הדין להקפיד על הגשת ערעורים על החלטות ראשי ההוצאה לפועל, גם אלה אשר הערעור עליהן הינו בזכות, בתוך 15 ימים.

אמנם, כלל הוא, כי ביהמ"ש ישתמש בסמכותו להאריך מועדים מקום בו "הענקת הסעד דרושה למניעת תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עימן" - ע"א 230/87 - יצחק שקולניק נ' יגאל זכאי, פ"ד מו(3) 279, 285-286 וכן ב"ש 79/82 (ע"א 201/80) ישראל ארגמן חברה לבנין בע"מ ואח' נ' ברנפלד, פ"ד לו(2) 362, אולם בחינת הערעור דנן, לגופו, אינה מעלה סיכויים של ממש להצלחתו, בין היתר לאור המועדים בו בוצעו הפעולות השונות, שם ובין היתר לאור העברת הכספים ע"י המשיבה בטרם הוכרעה בקשת המבקש ולאור כך שהמשיבה אף לא הגישה לראש ההוצאה לפועל את המחאת הזכות לה היא טוענת.