פסק-דין בתיק עא 5116/07

ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם דאוד מאזן, כתוארו אז), מיום 11.12.07, בתיק הוצל"פ 5-04-04010-02 (להלן: " תיק ההוצל"פ"), אשר ניתנה במסגרת טענת  "פרעתי".

הערעור הינו על קביעותיו של כבוד ראש ההוצאה לפועל בשני עניינים:

האחד- על כך שבחשבו את החוב בתיק, דחה כבוד ראש ההוצאה לפועל, את דרישת המערערים לחייב את המשיבים (להלן: " החייבים"), בהוצאות אשר הוציא המערער מס' 1 (להלן: " הבנק למשכנתאות"), לפינויים מדירתם.

השני- על כך שכבוד ראש ההוצאה לפועל פסק רק שכ"ט עו"ד בתיק ההוצל"פ בעוד שהיה עליו לפסוק שכר כונס, למערער מס' 2  (להלן: " הכונס"), כאמור בתקנות 3-4 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכנסי נכסים), התשס"ב-2002 (להלן: " תקנות שכה"ט").

בשתי הזדמנויות בוצעו הליכי פינוי החייבים מדירתם:

הפינוי הראשון-

הפינוי הראשון נקבע ליום 15.7.04 והודעה על כך הומצאה לחייבים ביום 9.6.04.

ביום 24.6.04 הגישו החייבים בקשה לביטול מינוי הכונס ועיכוב הליכי הפינוי, בקשה אשר נדחתה ע"י ראש ההוצאה לפועל ביום 28.6.04.

ביום 13.7.04 (יומיים בלבד לפני מועד הפינוי), הגישו החייבים בקשה נוספת לעיכוב הליכי הפינוי.

בהחלטתו מאותו יום - 13.7.04 קבע ראש ההוצאה לפועל, כי ההליכים יעוכבו למשך 60 יום, " כדי לברר את עומק הפיגורים", כנגד הפקדת סך של 15,000 ש"ח.

אין חולק שסכום זה הופקד ע"י החייבים רק לאחר מועד הפינוי וכי עקב הפקדתו הוחזרו להם מפתחות הדירה.

החייב טוען, כי הוא הגיע למשרדי הכונס בבוקר יום הפינוי, בשעה 09:30, על מנת לשלם את הסכום, אולם נאמר לו במשרדי הכונס, כי לא ידוע להם דבר על פינוי. לכן המשיך החייב בעבודתו (כנהג מונית), עד אשר, בשעה 11:00 לערך הודיעה לו אשתו, טלפונית, כי הגיעו אנשים לבצע פינוי וכי אם לא ישולם הסך הנ"ל עד שעה 12:00 במשרדו של הכונס, יבוצע הפינוי. החייב עזב את עבודתו והגיע למשרדי הכונס אולם, לטענתו, לא נתנו לו להיכנס.

הכונס טוען שהחייב השתולל במשרדו ותקף אותו פיזית ואילו החייב טוען שהוא זה שהותקף. בגין האירוע במשרד הכונס הגיש הכונס תלונה למשטרה ( מב/3) והחייב הגיש, בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, הליך על פי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, אשר עדיין מתברר.

בהקשר לפינוי זה מפנים החייבים אל החלטה בבקשה לביטול עיקול, אשר ניתנה ע"י כבוד השופטת פריאל, ביום 29.6.04, בבש"א 6859/04 (ת.א. 1972/96), במסגרת תביעה שהגיש בנק דיסקונט בע"מ נגד החייבים בגין ערבותם לחוב בחשבון עו"ש, של חברה בשם מרחבי ישראל בע"מ ואשר במסגרתו הוטל עיקול זמני על כספי קופות תגמולים של החייבים בבנק דיסקונט. בהחלטתה קבעה כבוד השופטת פריאל, כי העיקול הזמני, אשר הוטל ע"י בנק דיסקונט, על הכספים אשר בקופות התגמולים, יבוטל וכי הכספים יועברו לבנק למשכנתאות לכיסוי חובם של החייבים, למעט החלק אשר מעוקל ע"י נושים אחרים, אשר יישאר מעוקל גם לטובת בנק דיסקונט (להלן: " ההחלטה").

למרות שאין חולק שהכספים לא הועברו עד מועד הפינוי וכי הם הועברו רק לאחר למעלה משנה ממועד ההחלטה, טוענים החייבים, כי בשל ההחלטה היה על הבנק למשכנתאות להימנע מביצוע הפינוי. טענה זו מתבררת, כאמור, במסגרת הליך לפי סעיף 58 לחוק.

עוד יש לציין, כי עניין זה, של העברת הכספים מקופות התגמולים, הובא בפני בימ"ש זה (כבוד השופט גרשון), בבר"ע 1785/04. בפרוטוקול הדיון ( מב/4ב) טען החייב: " אני לא ידעתי את הסכום (הכוונה לסכום החוב לבנק למשכנתאות) ולכן לא ידעתי איזו הוראה לתת (לבנק דיסקונט). כב' השופטת פריאל ביקשה מאיתנו לדבר עם עו"ד ברינט על מנת שנעביר לו את הכסף ואני אדע מהו הסכום".

כבוד השופט גרשון קבע, בהחלטתו, מיום 1.12.04, כי על קופות הגמל להעביר את הכספים לקופת ההוצאה לפועל וכי הכספים יועברו לידי הבנק למשכנתאות רק לאחר שראש ההוצאה לפועל יערוך בירור בדבר גובה החוב.

בהליך זה לא אוכל לקבוע מי מהצדדים אחראי לכך שהכספים בקופות הגמל לא הועברו לתיק ההוצל"פ מייד לאחר החלטת כבוד השופטת פריאל (ענין אשר נדון בפני ראש ההוצאה לפועל בהליך אשר הגישו המשיבים לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל), אם כי ניתן לקבוע, על פי האמור לעיל, כי היה זה בשל מחלוקת על גובה החוב, כך שנראה, לכאורה, כי לחייב היה, לפחות, חלק בכך.

כך או כך, אין צורך שאדרש לכך, שכן יכולים היו החייבים להביא את ההחלטה בפני ראש ההוצאה לפועל, מיד עם קבלתה ולבקש עיכוב הפינוי. אכן החייבים הגישו ביום 13.7.04 (כשבועיים לאחר ההחלטה) בקשה לראש ההוצאה לפועל לעיכוב הפינוי (הבקשה לא צורפה על ידם לתשובתם ולא אוכל לדעת אם טענה זו נטענה בה).