פסק-דין בתיק עא 4825/07

בפניי שני ערעורים, אשר הוגשו על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחדרה (כבוד הרשם שמעון רומי), מיום 11.9.07, בתיק הוצל"פ מס' 3-00-13792-12 (להלן: " תיק ההוצל"פ"), אשר ניתנה בעקבות זימון המחזיקה לחקירה, על פי סעיף 46(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967  (להלן: " החוק") ובקשה לחייבה בתשלום החוב הפסוק, על פי סעיף 48 לחוק. בהחלטתו קיבל כבוד ראש ההוצאה לפועל את בקשת הזוכה, לחייב את המחזיקה, היא המערערת          בע"א 4825/07 - המשיבה בע"א 4975/07 (להלן: " המועצה"), בתשלום החוב הפסוק, ובהתאם - חייב אותה לשלם לזוכה יחיה שאדר, המשיב  בע"א 4825/07 - והמערער בע"א 4975/07  (להלן: " הזוכה"), סך 149,289 ש"ח, כערכם ביום 23.6.04.

החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל ניתנה, לאחר דיון שהתקיים בנוכחות הצדדים, במהלכו נחקר גזבר המועצה.

העובדות ;

1.         מקור חובה של החייבת למועצה,  הוא בפסק דין, אשר ניתן, ביום 5.5.04, בת.א. 3375/99 בבית משפט השלום בחדרה (להלן: " פסק הדין"), לפיו חויבה המועצה לשלם למשיבה הפורמלית, ליר גידור, שהינה החייבת בתיק ההוצל"פ (להלן: " החייבת"), סכום כולל של 372,773  ש"ח.

1.         בתשובת מחזיק לצו עיקול, אשר הוצא בתיק ההוצל"פ, לבקשת הזוכה (להלן: " העיקול השני"), השיבה המועצה, ביום 27.5.04, שהיא מחזיקה, לזכות החייבת, סך של 149,289 ש"ח (להלן: " הסכום המעוקל"), בלבד וזאת, לאחר שבוצעו על ידה, כנגד חובה לחייבת, קיזוזים בגין חוב החייבת למועצה (בסך כולל של 141,684 ש"ח).

למרות צו ראש ההוצאה לפועל, אשר הומצא למועצה ביום 23.6.04 והורה לה להעביר לזכות הזוכה את הסכום המעוקל, לא העבירה המועצה סכום זה לזוכה עד שביום 26.7.04 הוטל על זכויות החייבת, אצל המועצה, עיקול נוסף, על פי פקודת המיסים (גביה) (להלן: " פקודת המיסים"), לזכות משרד האוצר, בסכום של 1,712,000 ש"ח (להלן: " העיקול השלישי").

כן התברר, כי קיים עיקול קודם על פי פקודת המיסים, לזכות משרד האוצר, ע"ס 562,614 ש"ח, אשר הוטל, אצל המועצה, ביום  29.3.00, (להלן: " העיקול הראשון"), אולם סכומו של העיקול השלישי כולל גם את סכום העיקול הראשון.

לאור האמור לעיל, פנתה המועצה, עוד ביום 23.8.04, בבקשה אל בימ"ש השלום בחיפה, בדרך של טען ביניים, בה ביקשה כי ביהמ"ש יורה לה למי לשלם את סכום העיקול. בהחלטתו מיום  5.12.04, הורה ביהמ"ש למועצה, להעביר לאוצר המדינה 75.6% מהסכום המעוקל ואל הזוכה - 24.4% ממנו.

בעקבות טען הביניים העבירה המועצה אל הזוכה סכום כולל של 48,814 ש"ח.

טענות המועצה ;

2.         המועצה טוענת, כי זכויות החייבת כנגדה, על פי פסק הדין, כפופות לחובותיה של החייבת כלפיה, הנובעים מארנונה והיטלים שונים - חובות, על פי דין, אשר היו קיימים עובר להטלת העיקול.

לכן, לטענתה, הקיזוזים מסכום פסק הדין בוצעו על ידה כדין וכפי שהעיד הגזבר -  בוצעו ע"י איחוד כרטסות הנהלת החשבונות הנוגעות לחייבת.

עוד טוענת המועצה, כי מעת שהכספים שולמו על ידה, בהתאם להחלטת ביהמ"ש בטען הביניים וחולק בין שני הזוכים, לא היה מקום לחייבה בתשלום החוב הפסוק על פי סעיף 48 לחוק.

לטענתה, היה לה הצדק סביר לעיכוב העברת הכספים על פי צו העיקול, אולם גם אם ייקבע שלא כך הדבר, ההליך של סעיף 48 לחוק אינו ההליך המתאים לחייבה בגין הנזק שנגרם עקב כך.

בכל מקרה, היה, לטענתה, על ראש ההוצאה לפועל לנכות מהסכום המעוקל את הסכום אשר הועבר לזוכה על פי ההחלטה בטען הביניים.

המועצה טוענת עוד, כי ראש ההוצאה לפועל שגה בכך שלא הפחית מחיובה, את הסכום שכבר העבירה לזוכה על פי ההחלטה בטען הביניים.

טענות הזוכה ;

3.         הזוכה טוען, כי בטרם השיבה המועצה לצו העיקול, היא לא היתה רשאית לקזז את החובות אשר  חבה לה החייבת, אלא היתה חייבת להעביר לזוכה את כל סכום פסק הדין.

לטענתו, כאשר קיימים מספר נושים, נתונה רק לתאגיד בנקאי, לאור מעמדו המיוחד כמקור עיקרי להזרמת אשראי לציבור, זכות לקזז חשבונות של לקוח.