פסק-דין בתיק עא 4765/07

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת חנה לפין-הראל) שניתן ביום 17.6.07 בת"א 4417/04 ולפיו נדחתה תביעת המערערים.

1.         המערערים והמשיב הם הבעלים של דירות ברח' דאונס 7 בחיפה (להלן: הבית המשותף").

ביום 3.3.95 נחתם בין הצדדים הסכם (להלן: " ההסכם") שעניינו החלפת שטחים באופן שכל אחד מהצדדים יחזיק באופן בלעדי בשטחים שיוצמדו לדירתו. נעמוד להלן על עיקרי ההסכם.

( - ) בסעיף 2 נקבע שהצדדים יחליפו ביניהם את המקלט ואת מרפסת המקלט הרשומים בתשריט הבית המשותף כשייכים למשיב באופן שיוצמדו ויהיו שייכים למערערים, ומנגד, המקלט ומרפסת המקלט הרשומים כשייכים למערערים, יוצמדו ויהיו שייכים למשיב. כמו כן יחולק כל השטח הקדמי של המגרש לשני חצאים, שכל אחד מהם יוצמד לדירות הצדדים.

( - ) בסעיף 3 נקבע כי כל צד נותן למשנהו את הסכמתו מראש לבצע בניה או שיפוץ בחלקו.

( - ) בסעיף 4 נקבע כי המשיב יבנה על המגרש המשותף מבנה בסמוך למקלט ומדרגות שיובילו ממגרש החניה לקומת המקלט. גג המבנה והאויר מעליו יהיה שייך למערערים שיהיו רשאים לבנות מעליו מבנה או מרפסת או לעשות בגג כל שמוש כפי שימצאו לנכון.

( - ) בסעיפים 5-7 נקבע כי שני הצדדים יעבירו את מיכלי הגז ממקומם הנוכחי, כי המשיב יעביר את מערכת החשמל וארון החשמל לצד שלו, והמשיב מתחייב לנקות את השטח בצורה יסודית ולהביא את הגינה למצב בו היתה לפני תחילת עבודות השפוצים שהוא מבצע בקומה העליונה השייכת לו.

( - ) סעיף 8 הוא מוקד הדיון ונביאו להלן בשלמותו:

" שטח החניה יחולק בין הצדדים כך שהחניה הימנית לחזית תוצמד לצד א' (המשיב - י.ע.) והחניה השמאלית לצד ב' (המערערים - י.ע.) . צד ב' ישתתף בעלות הבניה בסכום שלא יעלה על 10,000 ש"ח (עשרת אלפים ש"ח) ללא שינוי למעט תנאי עלות מקסימלי. המחסנים שיבנו בעתיד מתחת לחניה יהיו שייכים לצד א' המחסן השמאלי ולצד ב' המחסן הימני מחזית הבנין".

( - ) בסעיף 9 להסכם נקבע שהמערערים יבטלו את הכניסה הקיימת לדירתם ויבנו מדרגות חדשות מצד שמאל של הבנין במרחק 3 מטרים מהכניסה לבית של המשיב, וכי המשיב יבנה מדרגות חדשות וגגון לכניסה בהתאם לתוכניות האדריכלות שעמדו בפני הצדדים.

2.         המערערים טענו כי המשיב הפר את התחייבותו בסעיף 8 להסכם, ובמקום שתי חניות כמוסכם בנה רק גרם מדרגות, ונותר שטח לחניה אחת בלבד. כן טענו כי המשיב פעל בניגוד להסכם בכך שהבקשה שהגיש לצורך מתן היתר בניה כללה חניה אחת בלבד.

בתביעה שהגישו כנגד המשיב בבית משפט קמא, תבעו המערערים כי המשיב יחוייב לשלם להם את עלות בניית החניה בסכום של של 50,000 ש"ח (בהפחתת השתתפות עצמית שלהם בסך 10,000 ש"ח כפי שנקבע בסעיף 8 להסכם) + 10,000 ש"ח בגין עגמת נפש.

כן טענו המערערים כי המשיב התחבר למערכת המים שלהם והשתמש במים לדירתו ולגינתו והעמידו סכום התביעה בראש נזק זה ע"ס 5,000 ש"ח, כמחצית מחשבון המים בו נשאו משך  התקופה מושא התביעה. 

3.         בית משפט קמא בחן את חומר הראיות ומצא כי המשיב הגיש לעיריה בקשה להיתר בניה שכללה שתי חניות. ברם, בשל התנגדויות של השכנים אושרה רק חניה אחת. לכן, נדחתה טענת המערערים, כי המשיב פעל כביכול מלכתחילה לסכל את האפשרות לבנות שתי חניות.

המשיב הצהיר כי הוא מסכים שהשטח שאושר לבנית חניה אחת יהא שייך למערערים, כך שנותרה לדיון השאלה מי צריך לממן את בניית החניה של המערערים ומה עלות הבניה. אין מדובר בחניה רגילה, אלא בחניה שהקמתה מצריכה, בין היתר, עבודות חציבה וחפירה. המערערים צרפו חוות דעת מטעמם ולפיה עלות בניית החניה מגיעה לסך של 50,000 ש"ח, בעוד שעל פי חוות הדעת מטעם המשיב, עלות הבניה עומדת על כ-20,000 ש"ח.

בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי, שהמערערים זנחו את תביעתם לקיים את סעיף 8 של ההסכם, ומשנת 1995 ועד שנת 2003 לא מצאו לנכון לפנות אל המשיב בענין זה. לענין פקיעת ההסכם מחמת זניחתו הפנה בית משפט קמא, בין היתר, לע"א 3991/96 וילוז'ני נ' מעלות השרון, פד"י נב(5) 278, 286 (1998).

לגבי התביעה הנוגעת לשימוש במים, נקבע בפסק הדין, שהמערערים לא הוכיחו מה הסכום בו חוייבו בגין השמוש במים שנעשה ע"י המשיב, ועל כן נדחתה התביעה גם בראש נזק זה.

סופו של דבר, שתביעתם של המערערים נדחתה על כל ראשיה ובית משפט קמא חייב אותם בהוצאות המשיב בסך 7,000 ש"ח בצרוף מע"מ.

4.         על כך נסב הערעור דכאן.