פסק-דין בתיק עא 4743/07

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנהריה ( כב' השופט מר א' שחורי) מתאריך 6.7.2007 בתיק אז 2447/05.

2.       בפסק דינו של בית המשפט קמא חויב המערער לשלם למשיב סך 17,127 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.1.2000 ועד ליום 19.7.2005 (יום הגשת התביעה), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.7.2005 ועד לתשלום בפועל. כמו כן חייב בית המשפט קמא את המערער לשלם למשיב הוצאות בסך 500 ש"ח, ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

3.       המערער והמשיב היו חברים, ובנוסף לכך התקיימו בינהם יחסי מסחר. המשיב שימש בתקופה הרלבנטית כסוכן של קיבוץ יד מרדכי, וסיפק למערער, בשנת 1998, שירותי האבקה בסכום של 14,081 ש"ח, ובחודש אוגוסט 1999 סיפק לו שתילי עגבניות וסחורה אחרת, בסכום של 3,046 ש"ח.

4.       בבית המשפט קמא טען המשיב, כי את התמורה שהיה צורך לשלם לקיבוץ יד מרדכי שילם הוא מכיסו, ועל כן עתר לכך שבית המשפט קמא יחייב את המערער להשיב לו את ששילם במקום המערער עבור השירותים והסחורה שהמערער קיבל.

5.       תביעתו של המשיב בבית המשפט קמא התקבלה, וזאת לאחר שבית המשפט קמא מצא, כי גרסת המשיב אמינה ונתמכת באישור קיבוץ יד מרדכי ביחס לכך שהמשיב שילם לו עבור שירותי האבקה. ביחס לשתילי העגבניות, ממילא הודה המערער כי קיבל אותם מאת המשיב.

6.       המערער טען בערעורו, כי בית המשפט קמא שגה בפסק דינו, שכן לא היו בפניו הראיות הדרושות על מנת לחייב את המערער בחוב שנטען על ידי המשיב. המערער אף הצביע על כך, שתביעת המשיב הוגשה על סף תקופת ההתיישנות, וטען, שאין זה סביר שהמשיב ישב בחיבוק ידיים משך כ- 7 שנים, כאשר המערער חייב לו את סכומי הכסף הנטענים. עוד טען המערער, שהמשיב פעל כסוכנו של קיבוץ יד מרדכי, ועל כן הקיבוץ היה זכאי לפרעון החוב ולא המשיב, ששימש כשלוחו.

          עוד הוסיף המערער וטען, שלא הוכח ששירותי האבקה סופקו בפועל, לא הוגשה תעודת משלוח או חשבונית, שיכולות להוכיח הטענה כי שירותים אלה סופקו למערער, ואף לא היה מקום שבית המשפט קמא יתייחס למכתבה של הגב' ורד ענבר, מעובדות הקיבוץ, שתמכה בגרסתו של המשיב. נטען ביחס למכתב זה, כי למכתב לא צורפו המסמכים הרלבנטיים מהנהלת החשבונות של הקיבוץ, והגב' ענבר לא נחקרה בפני בית המשפט קמא.

          עוד טען המערער, כי עדותו של המשיב הייתה עדותו יחידה, שלא נתמכה בראיות חיצוניות, ועל כן לא ניתן היה לסמוך עליה, ולמעשה תביעת המשיב התיישנה.

7.       המשיב לעומת זאת טוען, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, שכן בפסק הדין נקבעו ממצאים עובדתיים, על בסיס מהימנותם של המערער והמשיב שהעידו בפני בית המשפט.

8.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט לדחות את הערעור.

          בסופו של דבר הערעור הוא ערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא, ולא מצאתי עילה להתערב באלה, במיוחד לאור העובדה, כי בית המשפט קמא שמע את המערער ואת המשיב, והעדיף את גרסתו של המשיב, שנתמכה במסמכים שונים. ביחס לגרסת המערער קבע בית המשפט קמא, כי גרסתו עמומה ואינה אחידה, והוא לא עשה מאמצים לאתר מסמכים אצל רואה החשבון שלו. לכך יש להוסיף, כי חלקים מגרסת המערער, כמו למשל בנוגע לעיסקאות שעשה עם המשיב ביחס לרכישת שתילי עגבניות, תאמו למעשה את גרסת המשיב.

          את השיהוי בהגשת התביעה הביא בית המשפט קמא בחשבון בכך שלא חייב את המערער לשלם למשיב ריבית בגין החוב עבור התקופה שמיום 1.1.2000 ועד למועד הגשת התביעה (19.7.2005).

          ככל שהדברים אמורים בטענת ההתיישנות, מצא בית המשפט, כי סכומי הכסף ששולמו על ידי המשיב לקיבוץ יד מרדכי שולמו בחודש אוגוסט 1998. לעניין זה אעיר, כי הקיבוץ הוציא את החשבונית בתאריך 29.7.2008, ועל כן, מסתבר הדבר שהחשבונית נפרעה רק לאחר מכן, במהלך חודש אוגוסט 1998. תביעת המשיב הוגשה בחודש יולי 2005 בשל תשלום שהמשיב שילם במקום המערער לכל המוקדם בחודש אוגוסט 1998, ומכאן שצדק בית המשפט קמא כאשר דחה את טענת ההתיישנות שנטענה.

9.       אשר על כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני דוחה את הערעור.

(ב)      הנני מחייב את המערער לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

(ג)      מתוך הערבות הבנקאית שהופקדה על ידי המערער יועבר סכום של 3,465 ש"ח לידי ב"כ המשיב, והיתרה תועבר למערער.

ניתן היום, כ"א באלול, תשס"ח (21 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.

מזכירות בית המשפט תשלח העתקים לב"כ הצדדים.