פסק-דין בתיק עא 4712/07

1.   החברה המערערת הגישה תביעה ביום 8.6.05 כנגד שמונה נתבעים. נתבע סעד של פיצוי כספי בסך 2,600,000 ש"ח. הטענה, בקליפת אגוז, היא שהנתבעים או מי מהם הביאו לכך שהחברה חתמה על הסכם לפתיחת מוסד אקדמי בישראל עם "מוסד אם" בבריטניה, כאשר הסכם זה כלל אופציה חד צדדית של מוסד האם להביא את ההסכם לידי סיום בהודעה מוקדמת של ששה חודשים מראש. אופציה זו, כאשר הופעלה, הביאה להתמוטטותה של החברה, שכן לא היה באפשרותה לעמוד בהתחייבויות שקיבלה על עצמה בראשית הדרך כלפי תלמידים. הטענה היא, כי עריכת ההסכם בדרך בה נערך היתה משום סיכון בלתי סביר ובלתי ראוי שהאורגנים של החברה הביאו עליה באותו מועד. בסעיף 12 (ג) לערעור הנוכחי אומרת המערערת כי היא טוענת בתביעתה שהנתבעים לקחו סיכון בלתי סביר בשמה, סיכון ביחס בלתי ראוי ובלתי סביר להון העצמי שהשקיעו בחברה, ובלשונם: "נקטו מימון דק ובלתי אחראי לסיכון עצום שקיבלו בשם החברה, בעצם החתימה על הסכם ההתקשרות".

2.   לאחר הגשת התובענה הנדונה ננקטו כנגד החברה, הליכים, בין השאר בתיק אזרחי 559/00 של בימ"ש זה, וביום 15.8.05 חוייבה החברה לשלם שם 300,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.7.98. עוד חוייבה, שם, החברה בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח + מע"מ. בעלי הדין דיווחו, כי ערעורים שהוגשו על פסק הדין האמור, נדחו בבית המשפט העליון במחצית השניה של 2007, ע"א 9766/05.

3.    החיוב מחודש אוגוסט 2005 הביא לנקיטת הליכי פירוק נגד החברה, תיק פש"ר 784/05 של בימ"ש זה. בהחלטה מיום 2.11.06 החליטה הנשיאה ב. גילאור למנות את עו"ד אופיר דידי כמנהל מיוחד. לגבי ההליכים בתיק אזרחי 628/05 שהוגשו, כאמור, על ידי החברה, צויין בהחלטה הנ"ל: "אני מתירה לחברה להמשיך את ההליכים שננקטו על ידה נגד הנתבעים, כפוף לכך שהוצאות ההתדיינות, במקרה והחברה תחוייב לשלם כספים בגין ההתדיינות, תחולנה על מר שאול אריך (בעל השליטה בחברה), שיתן התחייבות בכתב בהתאם להוראה זו". בהחלטה נאמר גם, כי אין במתן הרשות להמשכת ההליך המשפטי כדי לפגוע בהחלטות שניתנו במסגרת אותו הליך.

4.   עוד קודם למתן הרשות להמשך ההליכים על ידי בית המשפט של הפירוק, הורתה כב' הרשמת בהחלטה מתאריך 1.2.06, על פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, על חיוב המערערת-התובעת בהפקדת ערובה כספית בסך 150,000 ש"ח במזומן, וכן התחייבות בכתב של לפחות שניים ממנהליה להבטחת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד במקרה והתובענה שהוגשה על ידיה תידחה או תימחק. דנתי בערעור על החלטה זו ביום 24.1.07 (ע"א 3187/06) ובפסק דין מאותו יום מחקתי את הערעור מבלי לפגוע בזכותה של המערערת לחזור לכב' הרשמת באותו נושא. סברתי, שיש בהוראות שניתנו על ידי בית המשפט של הפירוק, לרבות הגשת התחייבויות שבהתאם לאותן הוראות, משום נסיבה חדשה המצדיקה שיקול נוסף של ההוראות שניתנו על ידי כב' הרשמת. עוד אמרתי בסעיף 5 של פסק הדין, כי אם תוגש בקשה כזאת, לעיון מחדש כאמור, "תדון בה, כמובן, כב' הרשמת בדרך הרגילה ולאחר שתשמע את כל הנוגעים בדבר".

בדיון היום, נאמר לי, כי כב' הרשמת דנה בבקשה שהוגשה לה בדרך של טענות בכתב.

5.    אין מחלוקת, למעשה, בין בעלי הדין, שקופתה של החברה שבפירוק ריקה, כך שלא תוכל לעמוד בחיוב אפשרי בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד אם תחוייב באלה בהליך העיקרי. בהחלטה האחרונה שניתנה על ידי כב' הרשמת ביום 13.6.07 היא ציינה, כי מדובר בתביעה מורכבת "שעלולה להתארך זמן ניכר". עוד נאמר, כי העובדה שרשומים על שם בעל השליטה בחברה נכסי מקרקעין שונים, אין בה די כדי להבטיח את הוצאות המשיבים. למעשה חזרה הרשמת להחלטתה מיום 1.2.06. שם הוסבר גם כי סיכויי התובענה אינם נראים לכב' הרשמת חזקים במיוחד, מכיוון ש"יש רגליים לטענה כי ללא אותו סעיף בהסכם בגינו מיוחסת הרשלנות, לא היתה חברת האם מסכימה לכריתת ההסכם... יתרה מכך בעלי המניות ובעליה הנוכחים של התובעת קיבלו על עצמם את ההסכם שעומד בבסיס קיומה [של התובעת] כפי שהוא ולא מן הנמנע כי יוכח שהם מנועים מלטעון כנגד הסכם הבסיס...", שם סעיף 5 קטע שני.

6.    אחרי ששמעתי היום בהרחבה את טענות הצדדים, אני סבור, כי ראוי לקבל במידה מסויימת את עמדת המערערת. השאלה המתייחסת לסיכויי התובענה לא יכולה להיות מוכרעת בשלב הנוכחי לחובתה. אם מדובר היה בתביעה חסרת סיכוי לחלוטין, כי אז חזקה על בית המשפט של הפירוק שלא היה נותן רשות להמשיך את ניהולה. התביעה איננה תביעה של מנהלה הנוכחי של המערערת, או של מי שהיה מנהלה במועד בו ניתק מוסד האם את קשריו עם המערערת. התביעה היא של החברה, לגבי הסכם היסוד שנעשה בינה לבין מוסד האם. התביעה איננה של המנהל  שהתחייב לשאת בהוצאות המשפט.  התשובה שניתנה על ידי כב' הרשמת, ולפיה אלמלא הניסוח, כפי שנעשה, לא היתה ההתקשרות באה לעולם, אינה תשובה כלל ומכל מקום אינה בגדר תשובה שניתן לתת אותה לפני שמיעת המשפט. זה גם אינו השלב של בחינת האחריות, של הנתבעים השונים. בהחלט ייתכן, שבסופו של יום, תוטל אחריות על אורגנים כאלה או אחרים של החברה, שמילאו תפקיד במועדים שונים. אני סבור שהשאלה הרלוונטית כיום, היא רק האם ראוי למנוע מהחברה הבאת טענתה לגבי ההסכם עם מוסד האם בפני בית המשפט בשל העדר אפשרות מעשית להבטיח את הוצאות המשפט העשויות להיפסק לחובתה. בשלב הנוכחי של ההליך, אני סבור, שהמערערת רשאית להנות מהספק.

אני מצביע בהקשר זה על סעיפים 252, 253 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 הקובע את חובות הזהירות של נושאי משרה ודירקטורים. ראו: ע"א 610/94 1989/94 גדליה בוכבינדר נ' כונ"ר כמפרק בנק צפון אמריקהפ"ד נז(4)289, 320-321 סעיפים 26 סיפא, 28, 46 לפסק-דינו של הנשיא א' ברק (11.5.2003) תוך ציטוט פסק-הדין האנגלי בעניין Re City and Equitable Fire insurance Co. [1925] Ch. 407,שהובא כבר על-ידי השופט מ' לנדוי ב-ע"א 333/59 רוטלוי נ' ברשאי פ"ד יד 1156. "דירקטור סביר צריך להתעניין בענייני החברה ולהכיר אותה.  עליו להיות מודע למצבה הפיננסי", כתב השופט ברק בסעיף 46 לפסק-דינו הנ"ל. ב-רע"א 5969/07 Keryx Biopharmaceuticals נ' ר מ פ א נכסים

(8.8.07) הזכיר השופט א' רובינשטיין כי באותו עניין נדונה עילת תביעה לכאורית של חברה כנגד נתבעת זרה בגין "טענות של מצגי שווא, מימון דק וכו' " (שם, סעיף ב' סיפא).  ב-ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח' אלקטרוניקה נאמר מפי השופט א' ריבלין כי "בית משפט זה, אף שלא באופן פוזיטיבי ומפורש, הכיר,...בעילת המימון הדק כעילה להרמת מסך".  וכן: ד"ר אירית חביב סגל, "דיני חברות" (ת"א אפריל2007) פרק ו' עמ' 295 טכסט לה"ש 43-45.  גם מהצעת החוק שקדמה לתיקון מס' 6 לחוק החברות ניתן ללמוד כי הרמת מסך במקרה של מימון דק תתבצע (רק) כאשר החברה באמצעות מנהליה פעלה באופן הפוגע בטובת החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ולעמוד בהתחייבויותיה. ב-פש"ר מח' ת"א יפו 1765/02 בש"א 15522/04 עו"ד שלמה נס כנאמן בהסדר נושים של פויכטוונגר נגד יעקב ויניגר (29.10.06) נדונה אפשרות של הטלת אחריות אישית על דירקטורים שלפי הטענה אישרו עסקאות באופן תמוה וללא לימוד והכנה מתאימים ובהיקף שעלה פי כמה על הונה העצמי של החברה, במסגרת בקשות לפי סעיפים 373, 374 לפקודת החברות [נוסח חדש].  הבאתי דברים אלה כדי להדגיש שהחזות הקודרת לגבי עילות התביעה של החברה (או של המפרק) שבהחלטת כבוד הרשמת נראית לי בשלב המוקדם הנוכחי, נמהרת יתר על המידה.  למעשה לא ניתן הייה ללמוד מטענות המשיבים-הנתבעים, כי עמדתם היא שהתביעה נעדרת עילה.

7.   בעל השליטה בחברה הציע לתת התחייבות עצמית מלאה לכל חיוב אפשרי של המערערת (בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד) יחד עם ערבות בנקאית בסך 40,000 ש"ח, להיום. אין מחלוקת, שמדובר באיש עסקים המנהל את עסקיו בישראל. במצב כפי שתואר עד כאן נראה לי סביר לקבל עמדה זו.

למניעת ספק, אדגיש גם אני את מה שנאמר כבר על ידי בית המשפט של הפירוק, דהיינו, שאין בהערותיי כאן כדי לקבוע דבר באשר לשאלות המהותיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין (ודברים דומים אמרתי בסעיף 5 סיפא לפסק דיני מיום 24.1.07).

8.   אני מורה איפא כדלקמן:

אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטות כב' הרשמת מהתאריכים 30.1.06 1.2.06, 13.6.07 במובן זה, שבמקום החיובים שהוטלו על המערערת-התובעת בהחלטות הנ"ל, אני מחייב את המערערת-התובעת בהפקדת ערובה לפי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, כדלקמן: (א) התחייבות אישית של שאול אריך; (ב) ערבון במזומן בסך 40,000 ש"ח (או ערבות בנקאית על הסך הנ"ל, בלתי מוגבלת בזמן, צמודה למדד ממועד הוצאתה ומופנית אל כל אחד מהנתבעים בהליך העיקרי הנ"ל, שתופקד בתיק בית המשפט). המועד להפקדת הערובה הוא עד יום 4.3.08 שעה 12:00. העתק מההודעה בדבר הפקדת הערובה כאמור כאן, ישלח על ידי המערערת לכל אחד מהנתבעים-המשיבים בהליך העיקרי.

9.      אינני עושה צו בדבר הוצאות בערעור שבפניי.

ניתן והודע בפומבי היום כ"ח בשבט, תשס"ח (4 בפברואר 2008) במעמד ב"כ הצדדים הנ"ל. העתק הפרוטוקול ופסק-הדין נמסר לנוכחים במעמד השימוע. עותק מתוקן ומעודכן נשלח לב"כ בעה"ד בדואר ביום 6.2.2008.

ד.ברזילי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: