פסק-דין בתיק עא 4707/07

השופטת דיאנה סלע:

            בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' ש. שר) מיום 29.5.07  ב-ת.א. שלום חי' 11158/92.

1.         רקע עובדתי

א. המערער יליד 12.4.69, נפגע במהלך עבודתו אצל המשיב 1 (להלן: המשיב) ביום 9.11.85, בהיותו קטין, שעה שהרים אבן כבדה עם אדם נוסף, זו נשברה ונפלה על רגלו השמאלית, וגרמה לו לשבר בשתי אצבעות (להלן: תאונת העבודה). הוא טופל באמצעות חבישה בלבד.

המשיבה 2 (להלן: המשיבה) הינה המבטחת של המשיב 1.

ב. ביום 14.7.92 הגיש המערער תובענה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות תאונת העבודה שעבר. פרופ' דוד מנדס, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה האורטופדית, קבע כי בגין התאונה נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור 1%.

ג. ביום 11.4.95, הסמיכו הצדדים את בית משפט השלום בחיפה, (כב' הש' כמאל ח'יר) ליתן פסק דין על דרך הפשרה הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק, לאחר שהמשיבים הגיעו להסכמה לפיה המשיב יישא ב-30% מנזקי המערער והמשיבה תישא ב-70% מנזקיו.

מסיבות שאינן ברורות, לא ניתן פסק דין בתובענה אלא בשנת 07', לאחר פרישתו של כב' הש' ח'יר. משביקש כב' הש' שר, אליו הועברה התובענה, מהצדדים להסמיכו ליתן פס"ד לפי סעיף 79א' לחוק, סירב לכך המערער, אם כי הסכים למתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק. הצדדים הגישו סיכומים משלימים, וביום 29.5.07 ניתן, כאמור פסק הדין.

2.         בפסק דינו, קבע בית המשפט קמא, כי האחריות לתאונה מוטלת על המשיב, וכי למערער אין כל אשם תורם. באשר לנזק, קבע בית המשפט כדלקמן:

"סבורני כי יש לפסוק לתובע סך של 1,000 ש"ח נכון ליום בו הסתיימו הראיות, יום 11.4.95".(עמ' 2 לפסק הדין, ש' 19-20).

בית המשפט ציין כי הריבית היא בשיקול דעתו, וקבע כדלקמן:

"7,000 ש"ח נושא הפרשי הצמדה מלאים וכן ריבית בטרם מתן פסק דין, כפי שחלה מעת לעת, מיום 1.4.95 ועד להיום ומיום מתן פסק הדין הפרשי הצמדה וריבית מלאים. (הסכום כפי ששוערך על ידי בית המשפט הינו 16,911 ש"ח נכון להיום)". (עמ' 3 לפסק הדין, ש' 3-5). על הסכומים שנפסקו הוסיף שכר טירחת עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ.

בקשת המשיבה לתיקון טעות בפסק הדין וטענתה כי במקום 1,000 ש"ח, שיערך בית המשפט 7,000 ש"ח, נדחתה בהחלטתו של כב' הש' קמא אשר קבע:

"בפסק הדין לא נפלה שגיאה שכן הסך של 1,000 ש"ח התייחס לשנים אחורה, בעוד הסכום של 7,000 ש"ח שנפסק בסופו של יום מתייחס לשנים 95' ואילך".

3.         המערער מלין בעיקר על הסכום שנפסק בגין הכאב והסבל ואופן חישוב הריבית שיש להוסיף לסכום הפיצוי, וכן על גובה שכר טירחת עו"ד. לטענתו, מאחר שהתאונה ארעה לפני יותר מ-20 שנה מיום מתן פסק הדין, היה על בית המשפט להוסיף לסכומים הפרשי הצמדה מלאים מיום התאונה ועד היום. בנוסף לכך, טעה בית המשפט עת קבע כי שכר הטרחה יעמוד על גובה של 13% בלבד, שעה שאיננו עוסקים בתאונות דרכים, והיה עליו לקבוע כי שכר הטירחה יעמוד על 20% בתוספת מע"מ.

עוד טען המערער כי בית המשפט שגה, עת קבע לו פיצוי בסך 350 ש"ח בלבד בגין אובדן שכר לעבר, כי היה עליו לקבוע פיצוי מלא בהתאם לאישורי המחלה ומסמכי המל"ל וכן לפסוק פיצויים בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד. בנוסף לכך, נאלץ לקבל עזרת צד ג', להוציא הוצאות כדי להבדק בפני מומחים רפואיים, וכל אלה לא נפסקו לו.

4.         המשיבים דוחים מכל וכל את טענות המערער, מפנים את בית המשפט לסיכומיהם בבית משפט קמא וטוענים כדלקמן:

א. פסק הדין ניתן על דרך הפשרה ולא ניתן לערער עליו אלא במקרה נדיר ביותר. לטענתם, כאשר נתנו את הסכמתם לפסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד -1984, הסכימו גם לצמצם את הבאת הראיות והעדים, מתוך הכרה כי פסק הדין יהיה מוסכם על הצדדים ולא נשוא לערעור.

השתהות המערער בהגשת התביעה והעיכוב במתן פסק הדין, גרמו למשיבים נזק רב וסיכלו את יכולתם לשחזר את הארוע, להביא עדים, לאסוף חומר ראיות ולעקוב אחר מצבו הרפואי של המערער.

            ב. לגופו של עניין, פגיעתו של התובע היתה קלה יחסית, הטיפול הרפואי שניתן לו בקופת חולים היה חבישה בלבד, והוא קיבל אישורים בגין אי כושר לתקופה של 38 ימים. לפי מיטב ידיעתם של המשיבים, הגיש המערער תביעה למל"ל וקיבל דמי פגיעה. מכל מקום, אל המשיבים לא פנה עד יום 22.11.91.