פסק-דין בתיק עא 4683/07

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר ש. שר) מיום 29.5.07 בתיק אזרחי 13203/04, לפיו קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבים בחלקה והמערערת חוייבה לשלם למשיבים את הסכום של 75,000 ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח, וכן לשאת באגרת המשפט ששולמה על ידי המשיבים.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

ביום 15.7.1987 מכר מר אברהם בן משה ז"ל, אחיה המנוח (להלן: "המנוח") של המערערת, מגרש בשטח של 530 מ"ר בזכרון יעקב למשיבים (נספח ג' בתיק המוצגים של המשיבים).

כעולה מפסק הדין היה המנוח בעלים שביושר של המקרקעין הנ"ל הואיל ואלה לא היו רשומים על שמו, ולמעשה גם המשיבים עצמם לא יכולים היו להירשם כבעלים במשך תקופה ארוכה.

בכתב התביעה, על סך 249,528 ש"ח, שהגישו המשיבים כנגד המערערת נטען שהמשיבים שילמו את מלוא המסים בגין העברת המקרקעין על שמם, והמנוח חתם בפני המערערת על יפוי כח בלתי חוזר לטובת המשיבים, וביפוי כח זה מאשר המנוח שקיבל את מלוא התמורה בגין המקרקעין הנ"ל.

במשך שנים הוטעו המשיבים לחשוב שהם הבעלים של המקרקעין הנ"ל לאחר ששילמו את מלוא התמורה בגינם, לרבות המסים שחלו על העיסקה.

נטען בתביעה שהמערערת בחרה, לגירסת המשיבים, בדרך של תרמית והטעיה בכך שבמשך 14 שנים מאז חתימת ההסכם ועד ינואר 2001 הסתירה ולא גילתה למשיבים שאין ביכולתה ובאפשרותה להעביר מקרקעין אלה על שמם, ובדרך מקרה נודע למשיבים רק בינואר 2001 שמקרקעין אלה כלל לא היו בבעלותו, בחזקתו או בשליטתו של המנוח. עובדה זו נתגלתה למשיבים כשהובא לידיעתם בשנת 2001 שהמנוח הגיש תביעה כנגד אדם בשם ספיר בן-צוק וזאת בגין הבעלות על אותו מגרש שהמנוח מכר, כביכול, למשיבים בשנת 1987.

מכתב התביעה שהגיש המנוח כנגד ספיר בן-צוק עולה שהמנוח מודה למעשה בעיסקת מכירת המקרקעין למשיבים, לרבות הסכומים ששילמו המשיבים למנוח בגין אותה עיסקה, ולרבות סכומי הפיצויים שהמנוח הודה שהוא חייב לשלם למשיבים בגין מעשיו או מחדליו כלפיהם (ת.א. 18422/98, בית משפט שלום חיפה).

טענת המשיבים היא שהמערערת יחד עם המנוח ביצעו כלפיהם מירמה (לגירסת המשיבים) כשהם מציגים את המנוח כסוחר קרקעות ועל ידי מצגי שווא "מכרו" למשיבים מקרקעין שלא היו בבעלות המנוח וגבו בגינם את מלוא התמורה מן המשיבים.

לטענת המשיבים ביצעה המערערת, אחותו של המנוח, מירמה כלפיהם כשהציגה עצמה כעו"ד מטעם שני הצדדים (דהיינו, המנוח והמשיבים ) והציגה מצג לפיו המגרש רשום על שם המנוח ובכך גרמה למשיבים להתקשר עם המנוח בהסכם.

כמו כן הטעתה המערערת את המשיבים לחשוב שהמגרש הוא בבעלות המנוח או רשום על שם המנוח ובכך הביאה את המשיבים להתקשר עם המנוח בהסכם הנ"ל.

טענה נוספת של המשיבים בכתב התביעה היא שהמערערת, כמי שייצגה אותם בהסכם ובעיסקה הנ"ל, התרשלה בביצוע העיסקה שעה שלא בדקה את נושא הזכויות במקרקעין אלה, או שלא דאגה להעביר מקרקעין אלה על שם המשיבים, ומכאן חובתה לפצות את המשיבים על מלוא נזקיהם והפסדיהם.

עד כאן תמצית טענות המשיבים בכתב התביעה שלהם.

ג.          בכתב ההגנה נטען מטעם המערערת שעילת התביעה של המשיבים כנגד המערערת התיישנה.

עוד נטען שהיריב הנכון של המשיבים הוא עזבונו של המנוח שקיבל מן המשיבים את הכספים והוא זה שמכר להם את המגרש. כן נטען שהמשיבים מנצלים את העובדה שהמערערת היא אחותו של המנוח כדי לנסות להטיל עליה אחריות על מעשיו או מחדליו של המנוח.

לטענת המערערת מי שנהג בחוסר תום לב בכל הפרשה הוא ספיר בן-צוק שהתיימר למכור למנוח מגרש, אותו כבר מכר קודם לכן. המנוח נקט באמצעים (הגשת תביעה) נגד ספיר בן-צוק כדי לגרום להשבת הכספים שספיר קיבל מן המנוח, אך עקב מות המנוח והעובדה שעזבונו הינו בפשיטת רגל, לא היה מי שימשיך בהליכים נגד ספיר בן צוק.

עוד נאמר בכתב ההגנה שמטעם המערערת, בעמ' 2, סעיף 2 :

" הנתבעת מודה כי הינה עורכת דין במקצועה, הינה אחותו של המנוח וערכה הסכם בין התובעים למנוח, לבקשת המנוח. כל יתר הנטען מוכחש לחלוטין. ההסכמים שבין המנוח לקוני המגרשים נערכו על גבי טפסים מוכנים שהמנוח היה ממלא בעצמו על פי פרטי הקונים ומחתים אותם עליהם".

(ההדגשה שלנו)