פסק-דין בתיק עא 4548/07

1.         המערערת, ילידת 1956, מורה במקצועה, היתה מעורבת בתאונת דרכים מיום 8.9.04 כאשר, אותה תיארה בס' 4 של כתב התביעה כך: "הגיח רכב צד ג' ופגע ברכב הנ"ל (מכוניתה של המערערת) בעצמה רבה. כתוצאה מהחבטה הטלטל הרכב והתובעת נחבלה בכל חלקי גופה. התובעת הצליחה להחלץ מהרכב, או אז נפלה ואיבדה הכרה, כשהיא שרועה על הכביש".

2.         בגין פגיעתה בתאונה היא הגישה לבית משפט השלום בחיפה תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן - החוק), שהתבררה בפני כב' השופט לבנוני.

3.         לבקשתה, מינה כב' השופט לבנוני מומחה רפואי (אורטופד) כדי לבדוק את תלונותיה, והטיל עליה לשאת בשכרו. אחר כך ויתרה המערערת על המינוי, והצדדים הסכימו כי התביעה תתברר על דרך הפשרה, כהוראת ס' 4(ג) לחוק, והגישו לערכאה הראשונה סיכומי טענות בכתב.

4.         בטיעניה בכתב חזרה המערערת על תיאור התאונה, פירטה כי מאז התאונה היא סובלת מכאבי גב וצוואר, מוגבלת בתנועות ונוטלת תרופות, והסבירה כי ויתרה על מינוי המומחה הרפואי "משיקול כלכלי".  עוד טענה כי היא מתקשה בעמידה ממושכת בפני תלמידים, וכי אף שלא נקבעה נכות נותרה לה הגבלה "מההיבט התפקודי, לעניין השתכרותה בעתיד". היא עתרה לפיצויים בסכום כולל של 33,000 ש"ח: הפסד השתכרות לעתיד בסכום של 20,000 ש"ח; כאב וסבל בסכום של 10,000 ש"ח והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים בסכום של 3,000 ש"ח.

5.         לביסוס תביעתה צירפה המערערת, בין היתר, אישור של מד"א על פינוייה ממקום התאונה באמבולנס,  טופס קבלה ביחידת הטראומה במרכז הרפואי כרמל שם נבדקה ולא נמצאו ממצאים גופניים חיצוניים של חבלה בגופה, וכן שני אישורים על טיפולי פיזיוטרפיה.

6.         בפסק הדין מיום 16.4.07 פסק כב' השופט לבנוני למערערת פיצוי גלובלי בסכום של 700 ש"ח; קבע  כי יתרת אגרת המשפט תחול עליה, וציין כי סכום הפיצויים האמור "מבטא אף את שכר טרחת עורך הדין והוצאות המשפט".

7.         כאמור, הפיצויים נפסקו על דרך הפשרה, ובנימוקי פסק הדין רשם כב' השופט לבנוני:

"אין בפניי בדל ראיה על העדר מן העבודה או טיפול רפואי כלשהו בעקבות התאונה. הונחו בפני שני מסמכים רפואיים משנת 2006 שאיני מייחס להם כל משמעות לעניין התאונה שבפניי, והם בבחינת נסיון שקוף מאוחר וכושל לקשור אותם לתאונה שבפניי. מן  הממצאים שאובחנו בחדר המיון הממצא היחיד הצריך לפנים היא הרגישות בעמוד השדרה הצווארי, שמן הסתם חלפה לבלי שוב לנוכח העדר כל טיפול ומעקב רפואי."

            הערכאה הראשונה ציינה שהמערערת לא טענה להפסד השתכרות בעבר, וכי "חסרת שחר, איפוא, היא עתירתה של התובעת לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד" את הפיצויים למערערת ראה כב' השופט לבנוני לפסוק למערערת "רק משום שעסקינן בהליך על דרך הפשרה". 

8.         לטענת המערערת, מיעוט הפיצויים בפסק הדין מצדיק את התערבות ערכאת הערעוןר, מה גם שהמערערת חוייבה לשלם את יתרת אגרת המשפט, והיא מבקשת כי נעמיד את הפיצויים ע"ס 15,000 ש"ח.

            עמדת המשיבה היא כי אל לנו להתערב בפסיקת הפיצויים, שניתנה על דרך הפשרה.

9.         אפשר, שאנו היינו פוסקים למערערת, לו ישבנו בערכאה הראשונה, פיצויים בסכום העולה על מה שנפסק, הנראה נוטה בבירור לצד הנמוך. אך השיקולים לכך פורטו בפסק הדין, והתערבות בפיצויים שנפסקו, במקרים כאלה, המתבררים על דרך הפשרה, היא נדירה. כבר נפסק לא אחת כי "העילות להתערבותו של בית משפט שלערעור בפסק דין מסוג זה, הן מצומצמות מעילות ההתערבות הרגילות ומופעלות במקרים של 'חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו'" (ע"א 67566/96 זוננשוילי נ' חוד, תקדיןעליון 97(4)) 622).

10.        משהסכימו הצדדים להכרעה בתביעה על דרך הפשרה, ומשמצאה הערכאה המבררת כי למעשה פרט לרגישות בצוואר לא נגרם למערערת כל נזק גופני, ובשים לב לשאר הנסיבות, איננו רואים להתערב בפיצויים שנפסקו.

11.        בנסיבות העניין, לאחר שהמערערת זוכתה בפיצויים, נורה כי הוראת הערכאה הראשונה, באשר לאגרת המשפט בס' 5 של פסק הדין, תתבטל.

12.        פרט לכך, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. הפקדון יוחזר למערערת.

ניתן היום א בתמוז, תשס"ח (3 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקי פסק הדין לב"כ הצדדים.