פסק-דין בתיק עא 4516/07

1.         הערעור שבפנינו הוא על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחדרה (כב' הרשמת קרן מרגולין-פלדמן) מיום 20.5.07 בתיק הוצל"פ 12-09913-06-5, בש"א 512/07 + 513/07, שלפיה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת התנגדות, וכן הורתה כב' הרשמת על חידוש ההליכים בתיק ההוצל"פ.

2.         המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בחדרה בקשה לביצוע שלושה שיקים בהם אחזה בסכום של 20,000 ש"ח כל אחד מן השיקים, בערבותו האישית של המערער. לטענת המשיבה, נמסרה האזהרה בדבר ביצוע השיקים לכתובתו של המערער ביום 10.8.06, על ידי שליח מטעם רשות הדואר, אך המערער סירב לחתום על האזהרה. ביום 22.10.06, הטילה המשיבה עיקול על חשבון הבנק של המערער, ובהמשך גם הגיעו מעקלים בשני מקרים שונים, ביום 30.11.06, וביום 22.12.06, לביתו של המערער שהיה נעול ודוחו"ת העיקול הושארו במקום.

3.         המערער הגיש תצהיר נושא תאריך 27.12.06, וזאת בתמיכה לבקשתו להארכת מועד להגשת התנגדות ביחס לביצוע השיקים, וכן בתמיכה להתנגדותו לביצועם. בתצהיר זה טען המערער שבתחילת 12/2006 הגיעו מעקלים לדירתו וביקשו לבצע עיקול ברישום בבית, הוא לא היה בבית, אך קיבל את דו"ח העיקול וניגש לעורך דין בויראת (המייצג את המערער בהליך זה), על מנת שזה יטפל בנושא. המערער שהה בחו"ל מיום 14.12.06 עד 25.12.06 ואזי נתברר לו שעורך דין בויראת קיבל לידיו, בעקבות פנייתו לב"כ הזוכה, אישור מסירה בו נרשם שכביכול הגיע לביתו השליח מג'די, אך לטענת המערער הוא לא ראה את מג'די, לא פגש בו, לא סירב לקבל ממנו מכתב כלשהו או אזהרה, והוא גם לא ידע כלל על קיומו של תיק הוצאה לפועל.

4.         באשר לשיקים נשוא תיק ההוצל"פ טוען המערער שהם נמסרו לידיו בתמורה לעבודה שהוא ביצע ביחד עם קבלן אחר. השיקים נמסרו לשותפו לעבודה, שפדה אותם, והמערער קיבל משותפו 25,000 ש"ח בשיק המשוך על חשבון בנק השייך לזוכה. השותף קיבל לידיו גם הוא שיק נוסף בסכום דומה, והזוכה קיזזה עמלה בסך 10,000 ש"ח.

5.         טוען המערער שהוא כלל איננו חתום על השיקים נשוא תיק ההוצאה לפועל. מציין המערער שעורך דין בויראת הציג בפניו את צילום שלושת השיקים ואת החתימות על גבי שיקים אלה, אך החתימות אינן שלו, והוא גם איננו חתום כערב אישית בגין שיקים אלה. יתר על כן, הזוכה גם לא ביקשה ממנו לחתום על ערובה אישית למי משלושת השיקים נשוא התיק. טוען המערער בתצהירו שהחתימה על השיקים היא זיוף לכל דבר והוא מסכים שיתמנה גרפולוג שיבדוק את החתימות.

6.         בהחלטה נשוא הערעור שבפנינו, שניתנה לאחר שהמערער נחקר בחקירה נגדית בפני כב' הרשמת, נאמר:

"...אני רואה את המבקש כמי שקיבל את האזהרה לידיו בראשית חודש דצמבר, לכל המאוחר למחרת יום העיקול - 1.12.06".

יצויין שההתנגדות לביצוע השיקים הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 28.12.06, הגם שלפי תקנה 106(א) של תקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, המועד להגשת התנגדות הוא 20 יום מיום שהומצאה האזהרה.

7.         בהמשך מוסיפה ומציינת כב' הרשמת, שלפי אישור מסירה נמסרה האזהרה ביום  10.8.06. אזהרה זו נמסרה לפי קביעתה של כב' הרשמת כדין, וכאשר המסירה מתבצעת באמצעות הדואר, אין צורך לציין על גבי אישור המסירה כי האזהרה הודבקה במען.  חזקה על פקיד הדואר שאם סירב בעל הדין לקבל לידיו את המסמך, כי אז ידביק השליח את כתב בית הדין בכתובת ביתו של הנמען.

8.         כב' הרשמת הגיעה למסקנה שההתנגדות הוגשה באיחור. מכיוון שהמועד להגשת התנגדות נקבע בחיקוק, הרי הארכתו מחייבת טעם מיוחד. משלא היה בפני כב' הרשמת נימוק שיהא בו כדי להצדיק את העיכוב הרב בהגשת ההתנגדות, נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

9.         על כך מונח בפנינו ערעורו של המערער אשר מלין על דחיית בקשתו להארכת מועד, וטוען בין היתר שאין לנעול את שערי בית המשפט בפני צד שבפיו טענה עניינית לגופו של עניין, וגירסתו של המערער היא כי החתימות על שלושת השיקים אינן חתימותיו, וכי מדובר במעשה זיוף, והוא מעולם לא התבקש לחתום על ערובה אישית לאיזה משלושת השיקים נשוא הדיון.

10.        מונחים בפנינו עיקרי הטיעון של המערער ושל המשיבה. עמדת המשיבה היא שהחלטתה של כב' הרשמת מנומקת ומבוססת היטב, ואין מקום להתערב בה. אין למערער, כך נטען, טעמים מיוחדים שיהא בהם כדי להצדיק את הארכת המועד וכמו כן סבורה המשיבה שגם אין בסיס לטענות ההגנה של המערער שהועלו לדעת המשיבה באופן סתמי לחלוטין וללא פירוט.

11.        לאחר ששקלנו בדבר סבורים אנו שדין הערעור להתקבל.

12.        ערים אנו לכך שכב' הרשמת קבעה בהחלטתה שהאזהרה נמסרה למערער כדין ביום 10.8.06, אך יחד עם זאת קבעה כב' הרשמת בהחלטתה (עמ' 6 סיפא - 7 רישא):

"ומשכוונת הפסיקה לעניין מסירת האזהרה כתנאי למניין המועדים להגשת התנגדות הינה כי ידע החייב על זכותו להגיש התנגדות במועדים הקבועים בחוק, אני רואה את המבקש כמי שקיבל את האזהרה לידיו בראשית חודש דצמבר, לכל המאוחר למחרת יום העיקול - 1.12.06".

13.        נוסיף שערים אנו לכך שבחקירתו הנגדית בפני כב' הרשמת, בישיבה מיום 20.5.07, אישר המערער שלאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלו ביום 22.10.06 (עמ' 2 לפרוט' שורות 19-20) הוא התקשר לב"כ המשיבה עו"ד מוסטפא מחאג'נה והם קבעו ביניהם פגישה ליום 11.11.06. המערער גם אישר בהמשך עדותו, שם, שהוא פגש את ב"כ המשיבה במשרד וב"כ המשיבה לא היה מוכן ליתן לו צילום של התיק.

כן סיפר המערער שנפגש עם עו"ד מוסטפא ג'בארין ששאל אותו לגבי חתימתו. המערער השיב לו שהחתימה איננה שלו (עמ' 2 לפרוט' ישיבת 20.5.07). מכאן ניתן להסיק שכבר  בתאריך 11.11.06 ידע המערער על נקיטת הליכי ההוצאה לפועל נגדו.

14.        בטרם נמשיך בדיון אנו רואים לנכון לציין שיש לדחות את טענת המשיבה אשר סבורה שיש לדחות את הערעור על הסף בהעדר סמכות עניינית. לטענתה, החלטה על דחיית בקשה להארכת מועד היא החלטה אחרת של רשם והסמכות לדון בהשגה עליה נתונה לאותו בית משפט שבו מכהן הרשם, ובמקרה שבפנינו: בית משפט השלום בחדרה (בש"א 15816/08 מיום 23.10.08).