פסק-דין בתיק עא 4445/07

ב"כ המערער:

מדובר על מקרה שביהמ"ש המחוזי והעליון המליצו על נקיטת הליכי הוצל"פ. היה תיק הוצל"פ פתוח. במשך 8 חודשים התנהלו הליכים. אדם קיבל לידיו את מלוא הסכום בסך 520,000 ש"ח ומסרב להחזיר את מחציתו כיפ שנקבע בערכאת הערעור.

פנינו להוצל"פ. כרגע התיק נסגר על פי ראש ההוצל"פ. יש פסק דין חלוט שאומר שהוא צריך להחזיר את הכסף. על בסיס זה ועל בסיס מכירת הרכב יש להכריז עליו כעל פושט רגל.

כרגע יש ערעור ובקשה לסעד זמני. הגשנו את הבקשה בתיק זה מיד כשהדבר התאפשר.

ב"כ המשיב:

לא לחינם חברתי לא צירפה את החלטות ביהמ"ש השלום, המחוזי והעליון. היא התחילה ואמרה שהיתה המלצה של ביהמ"ש המחוזי. המשיב נכנס למעין שותפות עם המבקש בחברה שהפעילה מרכזים רפואיים בבנימינה וזכרון יעקב. המשיב השקיע כסף בחברה מצד אחד ומצד שני הלווה כסף לחברה. סופו של יום, ביהמ"ש השלום קבע שהמערער כאן הונה את המשיב, גזל את כספו, רוקן את החברה מתוכן ומשך את כל הכספים לחברה אחרת שהפעיל ודרכה ביצע את כל הפעולות ולקח את כל הכסף לכיסו. על רקע הזה, בין היתר, היות והיו נימוקים נוספים כמו העובדה שהלקוח שלי לא קיבל את אותן מניות עד היום, קבע בימ"ש השלום בחדרה כי על החברה שהמשיב הלווה לה כסף להשיב את כספו ועל המערער כערב לאותם חיובים, להשיב את הכספים.

בערעור ביהמ"ש המחוזי קבע כי את כספי ההלוואה המשיב צריך להחזיר ללקוח שלי ואילו את ההשקעה לא. ביהמ"ש המחוזי לא קבע דבר אופרטיבי בשאלת ההשבה. 

ב"כ המערער:

הלקוח שלי שילם את הכסף לפני שנפתח תיק ההוצל"פ. ניהלנו הליכים בהוצל"פ.

מדובר על אדם שיכול להבריח נכסים ומדובר בבקשה דחופה. לא מדובר בעיקולים שיגרמו נזק למשיב. ללקוח שלי כרגע נגרם נזק אדיר.

הדיון נקבע ליום 30.4 ונדחה לאוקטובר. הוגשה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזה על פושט רגל. המשיב לא התנגד להתראה לפשיטת רגל.

הבקשה היא לעכב החלטה שכבר יושמה. לכן אין לנו בקשה להטלת עיקולים זמניים. הסעד היחיד שיש לנו הוא פה. מדובר במצב שעל סמך החלטת הרשמת לסגור את התיק, הלך הוא ופתח תיק הוצל"פ בחדרה כנגד מרשי. יש הליך פש"ר שבמסגרתו מתבקש סעד זמני. מדובר באדם שמודה שהוא חייב כסף. קיים חשש ממשי שהנכס יוברח.

פסק-דין

1.         בין בעלי הדין מתנהלים הליכים בתיקי הוצל"פ. טענת המערער היא, שבשל שינוי שהוכנס בפסק דין שניתן בבימ"ש השלום בחדרה על ידי ערכאת ערעור הוא זכאי להחזר של כספים ששילם לבעל הדין שכנגד קודם לפסק דינה של ערכאת הערעור. נטען שהתשלום לפי פסק הדין של בימ"ש השלום נעשה בפועל מבלי שננקטו, אז, הליכי הוצל"פ.

2.         המערער טוען עוד כי חרף עמדתו הנ"ל, סירב ראש ההוצל"פ לאפשר לו המשך הליכי הוצל"פ וכן לא נעתר לבקשתו להטלת עיקולים זמניים במסגרת תיק ההוצל"פ.

3.         בחודש אוגוסט 2006 החל המערער גם בהליכי פשיטת רגל נגד המשיב, תיק פש"ר
1180/06. לא ניתן צו כינוס נכסים מכיוון שעמדת המשיב, שם, היא כנגד ההליך שננקט נגדו.

4.         המערער ביקש מכב' הרשמת, במסגרת תיק פשיטת הרגל, הטלת עיקולים זמניים לגבי החוב הנטען על ידיו. בהחלטה נשוא הערעור דחתה הרשמת המלומדת את הבקשה וכתבה כי כל עוד לא ניתן צו לכינוס נכסי החייב, אין מקום להטלת העיקולים וכי עיקולים בגין חוב בתיקי הוצל"פ יש לבקש שם או במסגרת ערעורים על החלטת ראש ההוצל"פ.

5.         אחרי ששמעתי את עמדות הצדדים, אני סבור שהחלטת כב' הרשמת בדין יסודה. אין מחלוקת שבין בעלי הדין תלויים ועומדים הליכי הוצל"פ. אין גם מחלוקת שבמסגרת הליכים אלה ניתן להעניק את הסעד הזמני לו עותר המערער. טענתו הבסיסית של המערער היא כי הוא זכאי לכספים מהמשיב בעקבות פסק דין שניתן בערכאת הערעור. על בסיס טענה זו הוא יכול, אם לא עשה כן עד עתה, לנקוט בהליכי הוצל"פ. אם הליכים אלה נדחו מסיבה שאינה נראית למערער, הוא יכול לבקש לערער על החלטת ראש ההוצל"פ ובמסגרת ערעור כזה, הוא גם יכול לעתור למתן סעד זמני. העובדה  שהמערער בחר לנקוט גם בהליכי פשיטת רגל, אינה מצדיקה הענקת סעד זמני במסגרת הליכים אלה, כאשר דרך המלך היא במסגרת הליכי ההוצל"פ.

6.         בנסיבות אלה של אפשרות קבלת סעד במסגרת הליכי הוצל"פ או ערעור עליהם, אינני סבור שיש מקום להתערבות מצידי בהחלטת כב' הרשמת המסרבת את אותו סעד ממש במסגרת הליכי פשיטת רגל.