פסק-דין בתיק עא 4421/07

1.         תביעה שהלכה ונסתבכה מעבר למידתה, כך שבחלוף כעשר שנים נמצאים הצדדים בפרוזדור וטרם הגיעו לטרקלין. לסופו של דיון בפנינו, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הסמיכו בית משפט זה ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לחומר שבפניו, על מנת לשים קץ להתדיינות ביניהם.

אין לנו אלא להביע תקוותנו כי פסק הדין אכן יסיים את הסכסוך רב-השנים שבין הצדדים.

2.         המערערים רכשו דירה מהמשיבה בהתאם להסכם מכר מיום 8.5.96 (להלן: " הדירה"). ביום 11.8.98 עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעה למתן פסק דין הצהרתי על ביטול הסכם המכר, מאחר שהמערערים לא שילמו את מלוא התמורה בהתאם להסכם המכר. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, נחתם בין הצדדים ביום 3.1.99 הסכם בוררות שקיבל תוקף של החלטה, ולפיו הועברו המחלוקות בין הצדדים להכרעת בורר. הצדדים התדיינו בפני הבוררת עו"ד צביה סטרנס ובמהלך הבוררות הגיעו להסכם פשרה (להלן: " הסכם הפשרה"). בהסכם הפשרה הוצהר כי קיימים ליקויים ופגמים בריצוף בכל הדירה וכן רטיבות בתקרת חדר השינה ובסלון מעל הפנלים. הוסכם כי הצדדים יבחנו אם ניתן להטיל האחריות על חברת אלוני, שסיפקה את הריצוף, באופן שחברת אלוני תהחליף את כלל הריצוף הפגום בדירה. 

כן הוסכם כי אם יתברר שהפגמים בסלון ובמטבח אינם באחריותה של חברת אלוני, מתחייבת המשיבה לבצע את כל הפעולות ההכרחיות להסרת הפגמים. בהסכם הפשרה הודגש כי המשיבה מתחייבת לתקן אך ורק את הליקויים בריצוף הסלון והמטבח בלבד (ככל שיתברר כי אלו אינם באחריות חברת אלוני), ולתקן את הרטיבות בתקרת חדר השינה והרטיבות בסלון מעל הפנלים.

הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק בורר ופסק הבורר אושר ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת"א 698/02.

3.         יכול הקורא לסבור כי בכך הסתיים הסכסוך בין הצדדים. אלא, שבנקודה זו התגלעה מחלוקת בין הצדדים אם המשיבה מילאה את התחייבויותיה על פי הסכם הפשרה.

אין חולק כי  חברת אלוני סירבה להכיר באחריותה. לטענת המשיבה, נוכח תשובת חברת אלוני, התייצבו עובדים מטעמה בדירה עם מכונת ייבוש ומכונה לשאיבת מים, פרקו  מספר מרצפות והחלו בעבודות ייבוש החול שמתחת לרצוף. אלא שהמערערים החלו לדרוש, בניגוד להסכם הפשרה, כי המשיבה תחליף את כל הריצוף בדירה, ולא איפשרו לה להשלים את בצוע התיקונים בהתאם להסכם הפשרה (ראה תצהירו של מר ידיד מיום 25.12.2005 בפני בית משפט קמא).

מנגד, טענו המערערים כיאחד מבעלי המניות במשיבה הגיע לדירה, שבר 7 מרצפות ומשנתברר כי החול מאוד רטוב ויש צורך להוציא ולהחליף את כל החול ואת כל הרצוף בסלון ובמטבח, עזב את הדירה. כעבור כחודשיים, ולאחר תיאום בין הצדדים, הגיע שוב לדירה עם מכונת ייבוש ומשאבה, שהחלה בשאיבה של כמות מים נכבדה מתחת למרצפות הדירה. לאחר מספר ימים התקלקלה משאבת המים שנלקחה מהמקום על ידי המשיבה, ובסופו של דבר, נותרה רטיבות בכל הדירה ובכל קירות הדירה (תצהיר המערער מיום 9.10.05 בבית משפט קמא).

4.         ויהי לאחר הדברים האלה, עתרו המערערים לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת"א 698/02 הנ"ל, בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בית המשפט ניסה להביא את הצדדים להסכמה על החזרת התיק לבוררת על מנת שתבחן אם הסכם הפשרה בוצע אם לאו. משלא נסתייע הדבר, נקבע בהחלטתה של כב' השופטת וסרקרוג מיום 22.5.03 כי ההליך לפי פקודת בזיון בית משפט, בו נקטו המערערים, אינו ההליך המתאים, ודחתה את הבקשה.

5.         הלכו המערערים והגישו בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה חדשה (ת"א 828/03) לפסק דין הצהרתי לביטול הסכם הפשרה (שכאמור קיבל תוקף של פסק בורר ואושר על ידי בית המשפט). בדיון מיום 6.12.04 הציע בית המשפט למערערים להסב את תביעתם לתביעה נזיקית כספית בגין הנזקים והתיקונים שלא נעשו על פי הסכם הפשרה.

משכך, מחקו המערערים את תביעתם בבית המשפט המחוזי, וביום 15.3.05 הגישו תביעה כספית לבית משפט השלום בחיפה (ת"א 5149/05), היא התביעה שעמדה בפני בית משפט קמא.

            המערערים העמידו תביעתם על הסך "הצנוע" של 515,647 ש"ח ואלו ראשי הנזק העיקריים:

נזקים בדירה כתוצאה מהפרת הסכם הפשרה על פי חוות דעת מומחה - 128,700 ש"ח.

ירידת ערך של הדירה על פי חוות דעת שמאי - 138,600 ש"ח.

נזקים שנגרמו לארונות מטבח ושיש מטבח על פי חוות דעת שמאי - 22,000 ש"ח.

שכר דירה ראוי מיום הסכם הפשרה בחודש 4/02 ועד להגשת התביעה בשנת 2005 - 92,400 ש"ח.

תשלום ארנונה מיום הסכם הפשרה בחודש 4/02 ועד להגשת התביעה בשנת 2005 - 22,500 ש"ח.

ועל כל אלו יש להוסיף תשלומים למומחים, הפרשי הצמדה וריבית, פיצוי בגין עגמת נפש ועוד.

בישיבת קדם המשפט השנייה, בית משפט קמא עורר ביוזמתו את השאלה לתחולת מעשה בית דין או השתק פלוגתא (טענה שאף לא הועלתה על ידי המשיבה בכתב הגנתה). לאחר שהצדדים סיכמו בכתב בשאלה זו, קבע בית המשפט בפסק דינו מיום 1.3.07 כי יש לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין שבהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק בורר ופסק דין.  עם זאת, אפשר בית משפט קמא לתובעים להגיש תביעה מתוקנת לסעד של ביטול פסק הדין או אכיפתו.