פסק-דין בתיק עא 4369/07

פסק-דין

1.         הרשמת המלומדת דחתה בקשה של המשיבה-הנתבעת לחייב את המערערים 1 ו- 2 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.  עם זאת, חייבה הרשמת הנכבדה את המערערת 3, שהיא חברה פרטית ואחת התובעות, בהפקדת ערובה בסך 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית. כן קבעה  כבוד הרשמת כי תופקד התחייבות אישית של מנהלי החברה, הם המערערים 1 ו- 2, לשאת בהוצאות שיוטלו, אם יוטלו, על המערערת 3.

2.         ב"כ המשיבה תומך במסקנותיה של הרשמת הנכבדה. הוא מצביע על כך שהחברה לא היתה בעלת דין בהליך של בוררות, שנוהל באותו עניין ובקשר לאותו סכסוך בין בעלי הדין כאן.  מכך למדה המשיבה, שעניינה של המערערת 3 אינו זהה לחלוטין לאלה של המערערים 1 ו- 2.  עוד מצביעה המשיבה על כך שמדובר בחברה שאינה פעילה, שבאופן פורמאלי נמחקה מפנקס החברות, וכי, לכן, ברור שאין לה אמצעים משלה,  ועל כן הקביעה, כי יש לחייבה במתן ערובה להוצאות, מובנת מאליה.

3.         הסכסוך שבין בעלי הדין מתייחס לפעילותם של המערערים 1 ו- 2 בעבר כסוכנים וכמפיצים של מוצרי המשיבה.  לפי הנטען, הפסיקה המשיבה את ההתקשרות עם המערערים, ובשל נסיבות הפסקת ההתקשרות, טוענים המערערים, שנגרם להם נזק כספי, בגינו תבעו פיצוי בבוררות ובתובענה הנוכחית.  עד כמה שניתן להבין את הטענות המתייחסות לחברה המערערת 3, הרי מדובר באישיות משפטית שבאמצעותה ניהלו המערערים 1 ו- 2 את ענייניהם הכספיים מול המשיבה. לא מדובר בגוף  הנושא זכויות או חובות באופן נפרד מהמערערים 1 ו- 2.  אם צודקים המערערים 1 ו- 2 בטענותיהם כלפי המשיבה (וברור שבהקשר זה אין אני מביע כל דעה), הרי לא יהיה מקום  להכשיל את תביעתם רק בשל העובדה שכספים  של עסק ההפצה עברו דרך  החברה המערערת 3. אפילו  המערערים 1 ו-2 קיבלו את זכויות ההפצה בעצמם מאת המשיבה, הרי, לכאורה, אינני רואה מניעה לכך שמצאו לנכון לנהל את הצד הכספי של עסק ההפצה באמצעות חברה.  בשלב הנוכחי נראית לי ההפרדה בין המערערים 1 ו- 2 לבין המערערת 3 מלאכותית במידה מסויימת.  אם סברה הרשמת המלומדת, כי יש הצדקה לדחיית הדרישה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות מאת  המערערים 1 ו- 2, כי אז  ראוי היה לקבוע  דין זהה לגבי  המערערת 3, שמעמדה ויכולתה תלויים באלה של יתר המערערים.  הרשמת המלומדת צדקה לחלוטין בחיוב המערערים 1 ו-2 לשאת בהוצאות שיוטלו, אם יוטלו, על המערערת 3. מעבר לכך, אינני רואה הצדקה לחיוב של המערערת 3 בהפקדת ערובה במזומן או בערבות בנקאית . הערעור מתקבל במובן זה, שהחיוב בהפקדת ערובה במזומן או בערבות בנקאית שהוטל על המערערת 3 בטל. אין שינוי בחיוב המערערים 1 ו-2 להפקיד התחייבות אישית של כל אחד מהם לשאת בהוצאות משפט שיוטלו על המערערת 3. העתק של התחייבויות אלה יומצא במישרין לבא כוח המשיבה. 

4.         אני קובע את הוצאות המשפט בערעור שבפניי וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח+ מע"מ להיום, לפי התוצאות בהליך העיקרי.

ניתן היום י' בחשון, תשס"ח (22 באוקטובר 2007) במעמד הצדדים.

אלה ר.ל. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: