פסק-דין בתיק עא 4170/07

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת ש. פומרנץ) מיום 18.12.06, בת.א. 6239/05, לפיו חוייבו המערערים לשלם למשיבה את הסכום של 145,612.74 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

כמו כן הערעור הוא על החלטתה של כב' הרשמת מיום 4.12.06 (בש"א 17112/05), לפיה נדחתה בקשתם של המערערים לקבלת רשות להתגונן כנגד תביעתה של המשיבה שהוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר, פרט לכך שכב' הרשמת הורתה להפחית מסכום התביעה שהגישה המשיבה את החיוב בארנונה בגין שנת 1997 במלואו, וכן 25% מן החיוב הכולל של הארנונה לגבי שנת 1998, לרבות ריבית והפרשי הצמדה.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה.

המשיבה היא רשות מקומית שבתחום שיפוטה מצוי גם הנכס שבו מתגוררים המערערים. ביום 5.4.05, הגישה המשיבה תובענה בסדר דין מקוצר על סך 157,092 ש"ח כנגד המערערים בגין ארנונה כללית, ובכלל זה גם אגרת ביוב, מים, אגרת כיבוי וכו'.

לכתב התביעה צירפה המשיבה תדפיס חשבון (נספח א') שנועד לשקף את מצב חובם של המערערים ופרטי הנכס, וכן צירפה המשיבה לכתב התביעה את תדפיס פירוט החוב של המערערים לעיריה נושא תאריך 1.3.05 (נספח ב' של כתב התביעה) ובו פירוט החיובים לתקופה מ- 1997 עד 2005 (כולל) לרבות הפרשי הצמדה וריבית.

ג.          המערערים הגישו בקשה לרשות להתגונן (בש"א 17112/05) הנתמכת בתצהירו של המערער מס' 2 מר יוסף סיסו.

בתצהירו מיום 28.9.05, טוען המצהיר (המציין כי הוא עושה את תצהירו בשמו ובשם רעייתו המערערת מס' 1), שמשהוגשה התביעה בתאריך 5.4.05 התיישנו החיובים שהמשיבה תובעת ביחס לשנת 1997, לגביה חל החיוב ביום 1.1.97, וכן ביחס לשנת 1998, לגביה חל החיוב ביום 1.1.98.

עוד נטען בתצהיר שחיובי הארנונה ביחס לשנת 1997, כבר נתבעו במסגרת תביעה שהגישה המשיבה כנגד המערערים בעבר, ביום 1.6.97, בת.א. 11145/97.

טענה נוספת המועלית בתצהיר היא שחיובי הארנונה והחשבון היו על שמו של המערער מס' 2 מר יוסף סיסו ולא על שם רעייתו.

כותב המצהיר שהבית רשום על שם רעייתו ואולם הוא מתגורר בבית מאז בנייתו, יחד עם רעייתו ועם משפחתו. בשנת 1997, הוגשה התביעה דאז רק כנגד מר יוסף סיסו, אך לא כנגד רעייתו.

גם לאחר מכן הונפקו החיובים רק על שמו של המערער מר יוסף סיסו וחשבון הארנונה אצל המשיבה התנהל על שמו בלבד. רק לאחרונה, כך טוען מר יוסף סיסו בתצהירו, הועברו החיובים שהתנהלו בחשבון לחשבון על שם רעייתו.

טוען המצהיר שלא ניתן לבצע חיוב של רעייתו באופן רטרואקטיבי לגבי התקופה שבה החיובים והחשבון היו על שמו בלבד.

מוסיף המצהיר מר יוסף סיסו וטוען, שמנספח ב' לכתב התביעה  (הכוונה לפירוט החוב לתקופה שמיום 1.6.97 עד 2005) עולה כי נכללו בתביעה חיובים שגויים. כך, למשל, החיוב בגין שנת 1999 גבוה מן החיוב בגין שנת 2000, והחיוב בגין שנת 2003 גדול מן החיוב בגין שנת 2004. הפרשים אלה, כך טוען המצהיר, אינם מתקבלים על הדעת.

כמו כן טוען המצהיר שהמשיבה חייבה את המערערים בגין שטחים ביתר.

לטענת המצהיר הגישה רעייתו תחילה בקשה להיתר בניה המתייחסת לשטחי מגורים של 250 מ"ר ובנוסף גם מחסן וחניה ועוד מרפסות ואולם בפועל, נבנו שטחים קטנים יותר.

דא עקא, לטענת המצהיר, כל דרישות התשלום התייחסו לשטחים המצויינים בבקשה המקורית להיתר בניה, תוך התעלמות מתוכנית השינויים המשקפת את המצב הקיים, דהיינו, השטח במצב הקיים קטן ב- 30% מן השטח שתוכנן במקור, ולמרות פניות מרובות של המצהיר לעיריה ובקשותיו לתקן את הנתונים לגבי גודל הנכס, הדבר לא נעשה.

לפיכך טוען המצהיר שיש להפחית מסכום התביעה 30%, כמו כן יש להפחית את החיובים בגין השנים  1997 ו- 1998, שהתיישנו, וכן את החיובים השגויים שאותם פירט קודם לכן, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

ד.         לאחר שבאי כח שני הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב, ניתנה ביום 4.12.06 החלטתה של כב' הרשמת.

בהחלטה זו קבעה כב' הרשמת שאכן יש להפחית מסכום התביעה את חיוב הארנונה המתיחס לשנת 1997 במלואו, כולל הפרשי הצמדה וריבית.