פסק-דין בתיק עא 4168/07

ב. גילאור, נשיאה [אב"ד]:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת א' פריאל) בת.א 23055/00, מיום 25/1/07, לפיו נדחתה תביעת המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בגין עבודתו אצל המשיבה, מאחר שנקבע שהפיצוי המגיע לו נבלע בתגמולי המל"ל.

העובדות הצריכות לעניין

המערער, יליד 1946, עבד אצל המשיבה כפועל ייצור במפעל לייצור להבי טורבינה למטוסים. במהלך עבודתו אצל המשיבה חלה המערער בקצרת (אסטמה) בדרגה קשה, ונכותו הצמיתה נקבעה על ידי בית משפט השלום בשיעור של 40%.

המערער החל לעבוד אצל המערערת בשנת 1986, במחלקת ציפויים. במהלך עבודתו נחשף המערער לחומרים כימיים הכוללים אלומניום, סיליקון, אמוניום, כלוריד, קרומיום כרביד, כרום וניקל. בשנת 1996 החל המערער לסבול מקשיי נשימה בעת מאמץ. כשמצבו החמיר פנה לרופאה התעסוקתית של המפעל וזו אבחנה שהוא סובל ממחלת הקצרת.

במשך שנים רבות ועד שנת 1995 היה המערער מעשן כבד אשר עישן כחפיסת סיגריות ביום.

תביעתו של המערער בבית הדין לעבודה התקבלה, הוא הוכר כנפגע בעבודה, תוך שנקבע שתנאי עבודתו גרמו למחצית מהנכות בלבד. פרופ' קרמר מטעם המל"ל העריך נכותו הכוללת בשיעור 60% מתוכה ייחס מחצית לתנאי עבודתו.

ד"ר בריק מטעם המערער העריך את נכותו הצמיתה עקב תנאי עבודתו במפעל בשיעור של 50%. ד"ר רובין מטעם המשיבה העריך את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור של 40%, מתוכה ייחס מחצית לתנאי העבודה ומחצית לעישון המופרז. נוכח הפער בין המומחים מונה ד"ר גרייף מטעם בית המשפט, אשר היה תמים דעים עם ד"ר רובין הן באשר לשיעור הנכות והן באשר לחלק שיש לייחס לתנאי עבודתו.

עיקר המחלוקת בבית המשפט קמא התמקדה בשאלת החבות, הקשר הסיבתי לנזק, ובגובהו.

בהחלטה מיום 2/3/06 קיבל בית המשפט את בקשת הצדדים לאשר הסכמתם הדיונית לוותר על חקירת המצהירים, מבלי שתהא בכך הסכמה לתוכנם. סיכומי הצדדים הוגשו ללא שמיעת ראיות.

פסק דינו של בית משפט השלום

בית משפט השלום קבע את אחריותה של המשיבה למחצית מנזקי התובע. נקבע שגם אם סופקו למערער אמצעי מיגון, הוא היה חשוף לחומרים מזיקים במשך כל תקופת עבודתו. העובדה שהפסקת חשיפתו לחומרים מזיקים לא הביאה להטבה במצבו של התובע אינה שוללת את הקשר הסיבתי בדיוק כמו שהפסקת העישון אינה שוללת את הקשר הסיבתי בינה לבין המחלה. על יסוד האמור נקבע שהוכח הקשר הסיבתי בין המחלה של המערער לבין עבודתו בשירות המשיבה. עוד נקבע, שהוכח גם כי המערער היה מעשן כבד ושחשיפתו לחומרים המזיקים שמקורם בעישון טבק גרמה אף היא לנזק חמור במערכת הנשימה שלו. שני הגורמים תרמו באופן שווה להופעת המחלה, ועל כן נקבע שלצורך הערכת הפסדיו של המערער תלקח בחשבון מחצית משיעור הנכות שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, דהיינו 20%. טענתו של המערער שהמשיבה אחראית למלוא הנזק מכוח "עיקרון הגולגולת הדקה" נדחתה. השופטת פריאל נמקה זאת בכך שאורח החיים שניהל המערער לאורך השנים אינו בבחינת "תכונה חבויה" של הניזוק שבגינה התפרצה אצלו המחלה. גם לולי נחשף לחומרים מזיקים דינו שהיה חולה בקצרת בשל העישון המופרז לאורך השנים, וגורם זה הצטרף לגורם הנוסף, התעסוקתי, כך ששני הגורמים החיצוניים למערער חברו יחדיו ובעטיים של השניים חלה המערער. כן נדחתה טענת התובע שעל המשיבה רבץ הנטל להוכיח שיעור תרומתו של העישון למחלה. נקבע שאף שד"ר גרייף כתב בחוות דעתו שהעישון "תרם" להבדיל מ"גרם" למחלה, הרי בחינת דבריו בהקשר הנכון מראה כי המומחה נתן לשני הגורמים - התעסוקתי והעישון - משקל זהה. בנסיבות אלו, נקבע, נותר נטל הראיה על כתפי המערער מתחילתו של המשפט ועד לסופו.

בית משפט השלום העריך את נזקי המערער בסך 545,740 ש"ח, אלא שהסכום נבלע בתגמולי המל"ל ועל כן התביעה נדחתה.

טענות הצדדים

עיקר טענות המערער לפנינו באשר לתחולת העיקרון של הגולגולת הדקה על עניינו, ובשאלת העברת נטל הראיה למשיבה.

לטענת המערער, העישון בעבר הוא חלק מתכונותיו או חסרונותיו, אשר חוסים תחת עקרון הגולגולת הדקה. על המשיבה לקבלו "כמות שהוא", גם עם רקע של עישון. לטענתו, רק לו היה מוכח שהוא סבל מקצרת עובר להעסקתו במפעל, לא הייתה תחולה לדוקטרינה. בעניינינו, אין מחלוקת שלא היה רקע קודם של בעיות נשימה, אלא מחלתו פרצה בתקופת העסקתו במפעל. עוד טען, שהחלת הדוקטרינה אינה עומדת בניגוד לקביעותיו של ד"ר גרייף, שהינן עובדתיות-רפואיות גרידא. נטען, שבנסיבות העניין היה צריך הנטל להוכיח היעדר קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלתו לעבור לכתפי המשיבה. בגין רשלנות המשיבה איננו יודעים מהו החלק "העצמאי" של העישון ואין שום הגיון, לדבריו, לקבוע פטור של 50% רק בגין קשיי ההוכחה.

המשיבה טוענת מנגד, שאין מקום להחלת העיקרון של "גולגולת דקה". העישון אינו בגדר "רגישות מיוחדת" שגרמה להתפרצות המחלה, מה גם שהמחלה בכל מקרה הייתה מתפרצת על רקע העישון, גם לולי נחשף לחומרים מזיקים. אשר לנטל הראיה בשאלת הקשר הסיבתי לנזק, טוענת המשיבה שאין כל קושי או אי בהירות, וקביעותיו של ד"ר גרייף, עליהן המערער אינו חולק, חד משמעיות הן, כך שאין לדבר על "נזק ראייתי". לחילופין, המשיבה טוענת שאם הנטל עליה, עמדה בו לפי קביעת ד"ר גרייף.

דיון

עיקרון הגולגולת הדקה