פסק-דין בתיק עא 4157/07

זהו גלגולה החמישי של ההתדיינות בין הצדדים שתחילתה בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה נגד המערערת - מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון בגין סכומים ששולמו ביתר ע"י המשיבה עבור הוצאות פיתוח.

מדובר בפרוייקט שנבנה ע"י המשיבה לפי חוזה שנעשה בין הצדדים ביום 10/1/91, ולפני למעלה מ-16 שנה, להקמת 161 יחידות דיור באתר בניה בנשר.

בקצרה יתואר כי המערערת הוציאה למשיבה ביום 16/2/92 תחשיב החזר הוצאות פיתוח כמתואר במוצג ל/3. אין חולק כי בעת הוצאת החשבון ל/3 בניית הפרוייקט הסתיימה. כ-3 שנים לאחר משלוח החשבון ל-3 שלחה המערערת למשיבה ביום 30/5/96 חשבון מתוקן בגין החזר הוצאות פיתוח ובאופן שנדרש מהמשיבה לשלם סכום נוסף של 517,104 ש"ח (נכון לחודש יוני 1991).

תביעתה הראשונה של המשיבה הוגשה בתיק אז' 28090/00 בו ניתן פסק-דין ב-9/5/04. המערערת חוייבה להשיב למשיבה סכום של 412,632 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5/12/00.

בימ"ש קמא דחה את טענת הקיזוז של המערערת מהטעם שלא הוכחו הסכומים שאותם היא ביקשה לקזז מהתביעה.

הערעור על פסה"ד שהוגש ע"י המערערת לביהמ"ש המחוזי בע"א 2625/04 נתקבל באופן שהדיון הוחזר לבימ"ש שלום על מנת שיבדוק מחדש אם אכן עמדה המערערת בנטל השכנוע בהוכחת טענת הקיזוז אליבא דקביעת ביהמ"ש המחוזי הנתונים במסמכים שעליהם ביססה המשיבה את טענת הקיזוז הוגשו ללא התנגדות מצידה של המשיבה. המשיבה הגישה בקשה לרשות ערעור על פסק-דין זה ברע"א 8999/05. בקשתה נדחתה, אולם בהבהרה שנרשמה בהחלטת השופטת ע.ארבל הודגש שהמסמכים שהגישה המערערת יבחנו אל מול הראיות שהוגשו מטעם המשיבה.

בפסה"ד שניתן ע"י השופט אלייקים, אליו הוחזר הדיון, כאמור, בפעם השניה, נדחתה טענת הקיזוז. השופט אליקים הטעים כי:

 "המסמכים שהציגה המערערת, לקט נתונים תאורטים בלא אבחנה ביניהם ובלא מידע מינימלי מי בדק, מי מדד ומתי ולכן היא לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, לא באשר לשטחי הדירות, לא באשר למרכיב עבודות פיתוח החצר בפועל (שטחי חניה) ולא באשר לצפיפות גם אם היתה מתקבלת שיטת החישוב לפיה פעלה" (סעיף 61 לפסה"ד).

בערעורה שבה המדינה וטוענת כי יש לחשב את הוצאות הפיתוח לפי הדרך המתוארת על ידה, ובמיוחד לפי חישוב הוצאות הפיתוח שנערך על יסוד הנחיות בענין החזר פיתוח כללי לשנת 1986 שהיו חלק ממסמכי החוזה; בניית 164 יחידות דיור; היתרי הבניה לפרוייקט לפי חלוקה למגרשים; וחישוב הוצאות הפיתוח בהתבסס על הצפיפות המחושבת כיחס שבין מספר יחידות הדיור לבין שטח המגרשים.

זה המקום לציין כי לאחר שהדיון הוחזר לבימ"ש השלום, הגישה המערערת בקשה להבאת ראיות נוספות. הבקשה נדחתה, בין היתר, מהטעם שתוכנה אינו מתיישב עם ההלכה בדבר הגשת ראיות נוספות לאחר שמסתיים שלב ההוכחות. בהתייחסו לתצהיר אודות הראיות הנוספות שאותן ביקשה המערערת להגיש, ציין השופט אליקים שכל כולו "עדות שמיעה בלתי קבילה".

בערעורה תוקפת המערערת גם החלטה זו.

יודגש בעניין זה כי לאורך כל ההתדיינות נמנעה המערערת מלהביא לעדות את בעלי התפקידים שהיו מעורבים בפרוייקט, כמו מר מסיקה ארמנדו, מנהל הפרוייקט והמפקח של משרד הבינוי בשטח, מר אנגלסברג, מנהל המחלקה הטכנית של מחוז חיפה ומר חיים רון, מהנדס האגף במשרד הראשי או מי מהמפקחים שהיו בפרוייקט מטעם המערערת.

לא נסתרה טענת המשיבה כי המערערת יכלה להזמין את העדים האמורים בכל שלב.

מקובלים עלינו נימוקיו של בימ"ש קמא. אשר על כן יש לדחות את טענות המערערת בדבר החישובים התאורטיים שהועלו על ידה לביסוס טענת הקיזוז.

התחשיבים ומשקלו של כל אחד מהם, נבחנו ע"י בית משפט קמא כשנתן אמון בתצהירו של מנהל המשיבה, מר לוי, שהוגש עוד בשלב הראשון של ההתדיינות ובו ההסברים גבי דרך החישוב, כפי שנערכו על ידו מידיעה אישית.

למעלה מהנדרש, מקובלת עלינו עמדת המשיבה, שגם קיבלה ביטוי בפסקי-הדין של בית משפט השלום, בין אם תיקרא "מניעות" ובין אם תיקרא "השתק ע"י מצג" (כטענת ב"כ המערערת) שהמשיבה הסתמכה על חשבון הוצאות הפיתוח הראשון במכירת הדירות בפרוייקט והדרישה כ-3 שנים לאחר סיום הבניה מעמידה אותה בפני שינוי לרעה.

אנו דוחים את הערעור  ומחייבים את המערערת לשלם למשיבה את הוצאות הערעור (כולל שכ"ט עו"ד) בסך 15,000 ש"ח + מע"מ.

ניתן היום י' בטבת, תשס"ח (19 בדצמבר 2007) העדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.