פסק-דין בתיק עא 4104/04

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופטת חנה ינון), לפיו חוייבה המערערת לשלם למשיבה סך של 581,221 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,500 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

העובדות :

2. בחודש אפריל 1993 רכשה "לידר ניהול ופיתוח בע"מ" (המשיבה מס' 1; להלן: "לידר") שני גנרטורים מתוצרת חברה בחו"ל בשם אסקון (להלן: " אסקון") בניהולו של אורניוס דיקומטיס (להלן: "אורניוס").

לידר שילמה עבור שני הגנרטורים כדלקמן: עבור הראשון - 105,000 דולר בהעברה בנקאית לחו"ל ביום 21.04.1993, ו- 300,000 ש"ח אשר הועברו לחברת "ו.ש.ר. ציוד לבנין ודרכים בע"מ" כסוכנת בישראל של חברת אסקון (להלן: "ו.ש.ר"), וזאת ביום 01.09.1993.

בתאריך 06.12.1994 פנתה המערערת "המהפך אגודה שיתופית להובלת משאות בירושלים בע"מ" (להלן: "המהפך" או "המערערת" בהתאמה) ללידר וביקשה ממנה לרכוש את אחד הגנרטורים האמורים אשר שימש כגנרטור חלופי וללא שימוש.

לעניין התמורה, טענה לידר כי הוסכם שבמידה שחברת אסקון לא תשלם את התמורה בגין הגנרטור תישא המהפך בתשלום. סיכום זה הועלה על הכתב ולידר ראתה בו כתב התחייבות. הגנרטור האמור נמסר למהפך, אולם לטענת לידר המהפך לא שילמה עבורו. מאידך, טענה המהפך כי עובר לפעולות אלו היא פנתה לחברת אסקון וביקשה לרכוש גנרטור והאחרונה הודיעה לה שגנרטור שבבעלותה (בבעלות אסקון) מוחזק בישראל אצל לידר, ולכן המהפך רשאית לקחתו לשימושה.

לימים נטען על ידי המהפך כי שילמה את תמורת הגנרטור ישירות לחברת אסקון בחו"ל, ולכן אינה חבה דבר.

3. בית המשפט קמא בחן את הראיות שהובאו בפניו. מנהל לידר - כך כונה בפסק הדין - מר  דניאל אברמוב, העיד בתצהירו כי הסיכום בין לידר למהפך היה שהתמורה עבור הגנרטור תשולם על ידי חברת אסקון, במסגרת כלל קשריה העסקיים עם לידר, ובמידה שאסקון לא תשלם, כי אז תישא המהפך בתשלום בגין הגנרטור. למטרה זו, כאמור, ניתן כתב התחייבות מיום 06.12.1994 אשר קבע כדלקמן:

"הנדון: קניית גנרטור K.V.A 1000

אנו נותנים בזה התחייבות באם העסקה ביניכם לבין אורניוס לא תצא לפועל אזי אנו המהפך אגו"ש נשלם עבור הגנרטור הנ"ל, וזאת בסכום שנע בין 95,000$ ל- 100,000$ אמריקאי, לא כולל מ.ע.מ והובלה".

                                                                        בכבוד רב,

                                                                        "המהפך"

(להלן: "כתב ההתחייבות").

הגנרטור הועבר למהפך, אולם אסקון לא שילמה עבורו ללידר. לפיכך, ביקשה לידר לממש את ההתחייבות, כאמור בכתב ההתחייבות, ופנתה בתביעה למהפך.

מנגד העיד מנכ"ל המהפך, מר ציון כהן, כי המהפך רכשה את הגנרטור מאסקון, לאחר שנאמר לה על ידי אסקון שגנרטור חדש מצוי אצל לידר, והיא סיכמה עם אסקון שהתשלום יעשה ישירות אליה, וכך גם עשתה. אלא שכאשר באה המהפך לקחת את הגנרטור מחצריה של לידר (שם הוא הוחזק), נמסר לה על ידי לידר כי קיימת התחשבנות בינה (בין לידר) לבין אסקון וכי אסקון חייבת לה כספים. מאחר ונאמר למהפך ש "אין לה מה לדאוג, עם מתן כתב ההתחייבות וכי החוב יסגר", חוב שעמד אז על סך של 30,000 דולר, ומאחר והמהפך נזקקה באופן דחוף לגנרטור מחשש השבתת מחצבתה - החליטה המהפך לקחת את הסיכון וחתמה על כתב ההתחייבות, מתוך הנחה שהחוב בין לידר לאסקון יסגר בהקדם וכמובטח.

השותפים  - היינו דוד צימברליק, מנהל חברת ו.ש.ר, ואורניוס, מנהל חברת אסקון - כך נטען,  הודיעו למהפך כי הגנרטור בבעלותם והעלימו את העובדה כי למעשה הגנרטור הינו בבעלות חברת לידר, לה שולם על ידי לידר סך של 300,000 ש"ח בגין רכישתו ביום 01.09.1993.

4. בית המשפט, לאחר שבחן את כלל הראיות שהיו בפניו, העדיף את גרסת מנהל לידר, מר אברמוב, כדברי אמת על פני גרסת עדי המהפך, אשר לא שכנעו באמיתות גרסתם ובהגיונה. אף שמנהל המהפך קיווה כי לידר ואסקון תגענה לכלל הסדר כספי - תקווה שנתבדתה - חתמה המהפך על כתב ההתחייבות בשל כך שסברה שהנושא יבוא על תיקונו ועשתה כן  בשל היותה בלחץ מקצועי. גם ציון כהן, מטעם המהפך, העיד שחתם על כתב ההתחייבות כאילו הוא ערב לסכום שננקב בו, במידה ולא יוסדר החוב, כי אז הוא יישא בתשלום בלית ברירה. כדבריו:

"כיוון שהם שאמרו 'אתה לא זה שתרים את הגנרטור הזה עד שלא תחתום על ערבות שהם ישלמו את החוב הזה'. אורניוס הבטיח לי חגיגית, הוא ודודי, אנחנו נגמור איתם את ההתחשבנות, אין לך מה אין בינינו פניות כל כך גדולות, אז אני בשביל חוב של 30,000 דולר, אני אעכב את המפעל שלי? אז אני חתמתי לו על ערבות"(פרוטוקול עמ' 20, ש' 18-24, עמ' 21, ש' 1-8).

5. בית המשפט הגיע למסקנה כי "עסקת אורניוס", קרי: ההתחשבנות בגין עסקיהם של לידר ואורניוס כשלה, ולכן במקרה זה נכנסה לתוקפה התחייבות המהפך, על פי הסכום שננקב בכתב ההתחייבות. משלא קיבלה לידר את כספה מן המקור לו ציפתה, הרי על המהפך לשאת בחיוב. לאור זאת, התקבלה התביעה והמהפך חוייבה לשלם את מלוא סכום התביעה ללידר.