פסק-דין בתיק עא 4024/04

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם א' שילה מיום 13.12.04 (ת.א. 2600/04 בש"א 24868/04, בש"א 25280/04) לפיה קיבל את בקשת המשיבה להטלת עיקולים זמניים וכן הורה על עיכוב יציאתו של המערער מן הארץ.

מהעובדות אשר הוכחו בפני כב' הרשם עולה כי התובעת - המשיבה בערעור, עוסקת במסחר בתבואות, איחסונן ומכירתן בישראל. הנתבעת הינה חברה העוסקת בסחר בתבואות שמקורן במזרח אירופה (להלן: "החברה") ובעל השליטה בה הוא המערער בערעור זה.

בתאריך 30.8.04 נכרת הסכם בין המשיבה לחברה לאספקת תבואות במועדים שנקבעו בחודש ספטמבר.

מאחר שהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה לאספקת התבואות, נאלצה המשיבה לרכוש תבואות ממקור אחר, במחיר יקר בהרבה, בשל עליית מחירן.

על פי חישובי המשיבה, הסתכמו הפסדיה בשל הפרת ההסכם הנטענת ב-702,000 דולר שהוא סכום התביעה.

עם הגשת כתב התביעה הגישה המשיבה בקשות להטלת עיקולים זמניים ולמתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המערער.

בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם, הוגשו תצהיריהם של חוקר פרטי אשר לגירסתו קיבל מידע על כך שהמערער הציע את ביתו ומכוניתו למכירה, של מנהל המשיבה שהעיד ביחס לעיסקה ונסיבות ההפרה, המערער וגיסו. שלושת העדים האחרונים נחקרו על תצהיריהם וב"כ המערער ויתר על חקירתו של החוקר הפרטי.

בתום שמיעת הראיות ועיון במסמכים, שהוצגו על ידי הצדדים, נחה דעתו של כב' הרשם כי הונחה התשתית הראייתית לקיומה של עילת תביעה וכן הוכח לשביעות רצונו שהמערער פעל לחיסול עסקיו בארץ וניסה לממש את רכושו על ידי הצעת ביתו ומכוניתו למכירה.

לאור האמור לעיל, החליט כב' הרשם לקבל הבקשות, מחמת קיומו של חשש להברחת נכסים, באופן שיקשה על ביצועו של פסק דין עתידי.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

בהודעת הערעור הארוכה והמנומקת, עשה בא כוח המערער כל שביכולתו בנסיון לקעקע את התשתית הראייתית, עליה ביסס כב' הרשם את החלטתו.

לאחר שבחנתי את הטענות שהועלו על ידו הגעתי למסקנה כי ההחלטה מעוגנת היטב בראיות, כך לדוגמא הוכח בעדותו של מר גנאדי וינוקורוב כי המערער ייפה את כוחו למכור את מכוניתו במחיר הנמוך ב-20% ממחירה בשוק ואילו המערער הודה בחקירתו הנגדית כי העביר את מניותיו בחברה לחברה בארה"ב לפני כשנה, לגירסתו, מנימוקי מיסוי וכי משפחתו עזבה את ישראל באוגוסט שנה זו.

באשר לנסיון למכור את הבית, החוקר הפרטי הצהיר כי שוחח עם מתווך שהסתמך על מידע שקיבל ממתווך אחר אשר כלל פרטים מדוייקים בקשר להצעת הבית למכירה. יתכן והיה מקום לפרט ביתר דיוק את מקורות המידע אולם משויתר ב"כ המערער על חקירת המצהיר, וכאשר עסקינן בתצהיר שניתן במסגרת הליך ביניים, המסקנה המתבקשת היא שהיה בתצהירו של החוקר הפרטי כדי לספק לפחות ראשית ראיה להוכחת גירסת המשיבה, לפיה המערער עוסק בחיסול עסקיו בישראל ומכירת רכושו במגמה לעזוב את ישראל.

הצטברות הנסיבות, המתוארות לעיל, מהווה תשתית ראייתית מספקת להוכחת החשש להכבדה ממשית על ביצועו של פסק דין עתידי.

בא כוח המערער מפנה להחלטתו של כב' השופט ת' אור ברע"א 2773/95, 2744/95 עתי"ם סוכנות החדשות הישראלית נ' שמואל שמואלי הקובע שאין לעכב יציאתו של חייב מהארץ כשאין בעיכוב היציאה כדי לסייע בגביית החוב וכל כולו מיועד להפעיל לחץ על חייב, תושב חוץ, אשר אין לו נכסים בישראל ואין לייחס לו שהוא מתכוון להבריח נכסים. אולם בשונה מהעובדות כפי שפורטו בענין שמואלי, בענייננו המערער אינו תושב חוץ ועד לאירועים נשוא התביעה שבפני התגורר עם משפחתו בישראל ואף רכש נכסים בתחומה; ונראה שאלמלא הצווים הזמניים שהוצאו על ידי כב' הרשם היה עולה בידו להבריח את רכושו מחוץ לגבולות המדינה.

גם האמור ברע"א 5937/97, 5935 רוני סיני ואח' נ' יעקב גלנץ ואח' פ"ד נב(1) 193, אין בו כדי לסייע למערער מאחר שבאותו ענין נקבע שאין באמור בתצהיר, שהוגש על ידי המשיב, כדי לשכנע שקיים חשש להכבדה על ביצועו של פסק דין.

מקובל על הכל, כי בדיון בבקשה למתן צו עיקול זמני, יש לאזן בין אינטרס התובע להגשים את זכויותיו, כפי שייקבעו בפסק הדין, לאינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע, תוך שימת דגש על העובדה, שבשלב שלפני מתן פסק הדין התובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויותיו החוקתיות של הנתבע.

יחד עם זאת, במסגרת האיזון בין האינטרסים המנוגדים, יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ובענייננו סבורה אני כי הכף נוטה לזכות המשיבה.

עוד עלי לשקול, את בקשת המערער לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, בהתחשב בשווי הנכסים אשר עוקלו, שיש בהם, לטענתו, כדי להבטיח את פרעון החוב.