פסק-דין בתיק עא 4017/07

ש' וסרקרוג - ס' נשיאה :

1.         הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת כמאלה ג'דעון), מיום 19/11/06 בת"א 12483/03, בו נדחתה תביעתם של המערערים לחייב את המשיבה להוסיף ולשלם למערער מס' 1 סכומים, מעבר לאלה ששולמו לו בגין שירותים שסיפק, על פי הסכמים שנחתמו בין הצדדים.

            כמו כן חייב בית משפט קמא את המערערים להוסיף ולשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

2.         אין חולק כי המשיבה (להלן: המועצה ) פרסמה בחודש יולי 1992 מכרז לניהול מחלקת הגביה שלה.

            המערער מס' 1 (להלן: מר לייב ), שעבד אז תחת השם המסחרי ח.י.ל. פרויקטים, זכה במכרז וביום 5/11/92 נחתם הסכם בין המועצה למערער באמצעות השם המסחרי הנ"ל, למתן שירותי ניהול למחלקת הגביה. היקף פעילותו הועמד על שלושה ימים בשבוע תמורת תשלום של 7,900 ש"ח כולל מע"מ ונסיעות, אשר אמורים היו להשתלם לו מידי חודש בחודשו, באמצעות החברה לאוטומציה. תוקפו של ההסכם היה לשלושה חודשים מיום 5/11/92 ועד ל- 5/2/93.

על פי ההסכם ניתנה הזכות למועצה להפסיק את ההתקשרות בהתראה של 30 יום או להאריכו בשנה נוספת, על בסיס אותם תנאים. מאחר שמר לייב עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם, ואף לשביעות רצונה של המועצה, המשיך לתת את שירותיו האמורים גם לאחר תקופת ההסכם הנ"ל, מבלי שהצדדים חתמו על הארכה נוספת. במשך כל אותה תקופה שולם הסכום החודשי של 7,900 ש"ח, כמפורט לעיל.

3.         ביום 1/9/93 צומצם היקף המשרה של המערער, ליום אחד. גם החוזה החדש נקבע למשך 3 חודשים. התמורה המוסכמת על פי ההסדר החדש הועמדה על שליש מן המחיר שנקבע בהסכם הראשון, בצירוף הפרשי הצמדה ובתוספת 20% (להלן: התמורה המופחתת ).

הסכם זה כונה על ידי בית משפט קמא, וכך יכונה גם על ידנו - ההסכם השני.

מר לייב המשיך ונתן שירותים למועצה על בסיס ההסכם השני, עד לסוף שנת 2001 מבלי שבין הצדדים נחתם מסמך בכתב לצורך כך.

4.         בהסתמך על ההסכם השני, שלח מר לייב דרישות תשלום למועצה, כאשר אלה התבססו על התמורה המופחתת. משנת 1999 העבירה המועצה למר לייב את התשלומים הנ"ל דרך המערערת מס' 2 (להלן: חב' עוז ), שמר לייב בעל מניות בה ומנהלה.

5.         בדצמבר 2001, הודיעה המועצה למר לייב על הפסקת ההתקשרות עימו וזאת החל מיום 31/12/01. ביום 1/1/02, בעקבות מו"מ נוסף שהתנהל בין הצדדים נחתם הסכם חדש לפיו התחייב מר לייב לספק שירותי הדרכה ויעוץ שוטף למחלקת הגביה של המועצה, וזאת תמורת תשלום חודשי בסך של 3,672 ש"ח ללא מע"מ. תוקפו של ההסכם נקבע לתקופה של שנה, עד ליום 31/12/02 (להלן: ההסכם השלישי ).

            בסוף שנת 2002 הפסיק מר לייב את עבודתו אצל המועצה. בתביעה שהוגשה על ידי המערערים בבית משפט קמא ביום 6/7/03, תבע מר לייב הפרשי הצמדה וריבית שלא שולמו לטענתו על פי ההסכם הראשון והעמיד את סכום החוב על 557,685 ש"ח.

טענות בעלי הדין בבית משפט קמא :

6.         בכתב התביעה טענו המערערים כי יש לערוך חישוב של התמורה המגיעה להם בגין כל תקופת העבודה האמורה על פי התמורה המתחייבת לפי ההסכם הראשון, ולבטל את ההסכם  השני.

            כמו כן תבעו המערערים לחייב את המועצה לשלם להם הפרשי ריבית והצמדה כחוק על תשלומים אלה (ראה סעיפים 22 ו- 23 לכתב התביעה).

7.         המועצה אישרה את תקופת העסקתו של מר לייב עד 31/12/02, אך דחתה את טענת המערערים כי עומדת להם הזכות לתשלום תמורה על פי ההסכם הראשון.

המועצה הדגישה כי מעולם לא נטען על ידי מר לייב כי החשבונות שהוגשו מטעמו הם חלקיים בלבד, ובכל מקרה ניתנה לו על ידי המועצה מלוא התמורה המגיעה לו על פי ההסכמים שנחתמו.

פסק-דין של בית משפט קמא :