פסק-דין בתיק עא 4007/07

השופט רון סוקול

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות, כב' השופט ערן נוה, בת.א. 285/03, שניתן ביום 20.11.2006, ולפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 409,627 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.1.2003 ובצירוף הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.

2.         המערערת (להלן: "העירייה") פרסמה בשנת 1994 מכרזים שונים לביצוע עבודות פיתוח בשטח שיפוטה והתקשרה על-פיהם בהסכמים לביצוע עבודות עם המשיבה. מדובר בעבודות פיתוח ושיקום כבישים, סלילת מדרכות ותאורה. בכתב התביעה שהגישה המשיבה לבית משפט קמא טענה כי העירייה נותרה חייבת לה תשלומים שונים בגין העבודות שבוצעו עבורה. כתב התביעה מפרט ארבעה הסכמים שנכרתו בין הצדדים לביצוע עבודות:

(א)        עבודות שיקום כבישים על-פי הסכם מס' 13/94. לגבי עבודות אלו נטען כי המשיבה השלימה את ביצוע כל העבודות הנדרשות, אולם העירייה נותרה חייבת לה סך של 207,839 ש"ח.

(ב)        עבודות תאורה על-פי הסכם מס' 6/95. נטען כי המשיבה השלימה את ביצוע כל העבודות שנדרשו ממנה, אך העירייה נותרה חייבת לה סך של 36,348 ש"ח.

(ג)         עבודות תאורה על-פי הסכם מיום 24.3.1998. נטען כי המשיבה ביצעה את כל העבודות על-פי הסכם זה, אך העירייה נותרה חייבת לה סך של 83,515 ש"ח.

(ד)        עבודות שיקום מדרכות ותיקון ריצוף על-פי הסכם מס' 4/98. נטען כי עבודות אלו בוצעו במלואן, אך העירייה נותרה חייבת סך של 5,707 ש"ח.

סכום החוב הכולל עמד נכון ליום התביעה (12.1.2003) על סך של 409,622 ש"ח.

3.         העירייה התגוננה מפני התביעה וכפרה ביתרת החוב הנטענת.

לגבי התביעה לתשלום יתרת החוב בגין עבודות שיקום הכבישים - מכרז 13/94 - טענה העירייה כי המשיבה לא השלימה את העבודות, ולכן החשבון הסופי שהוגש לא אושר. כן טענה כי התביעה התיישנה.

            לגבי ההסכם לביצוע עבודות תאורה - חוזה 6/95 - וההסכם מיום 24.3.1998, טענה העירייה כי התביעות התיישנו. כמו כן הכחישה הנתבעת את דרישת החוב וטענה כי החשבונות שצורפו לכתב התביעה לא אושרו.

            ביחס לעבודות שיקום המדרכות - הסכם מס' 4/98 - נטען באופן כללי וללא פירוט כי המשיבה אינה זכאית לתשלום.

4.         לאחר שהחלו ההליכים בתיק הודיעה העירייה כי היא חוזרת בה מטענות ההתיישנות שהעלתה.

            הדיון בבית משפט קמא התנהל על-פי תצהירים שהוגשו וחקירת המצהירים, והצדדים סיכמו טענותיהם. המצהיר מטעם המשיבה, המהנדס דימטרי ז'בנסקי, חזר בתצהירו ובעדותו על טענות כתב התביעה. כן טען כי המשיבה תיקנה את כל הליקויים טעוני התיקון שבאחריותה. העירייה מצידה צרפה דרישות רבות שנשלחו למשיבה לתיקון הליקויים, אשר לא תוקנו, ועל כן לעדותו של מהנדס העירייה לא אושר החשבון הסופי. לגבי עבודות התאורה נטען על-ידי מהנדס העירייה, מר גרימברג, כי החשבונות אושרו והועברו לתשלום לגזברות העירייה. כך גם ביחס לעבודות שיקום המדרכות.

5.         בסיכומי הטענות העלתה העירייה טענה נוספת, והיא כי המשיבה זנחה בסיכומיה את תביעתה לתשלום עבור עבודות התאורה והמדרכות, ועל כן טענה שיש לדחות את התביעה בפריטים אלו.

6.         בית משפט קמא דחה את טענת העירייה כי המשיבה זנחה את התביעה לתשלום עבור עבודות התאורה והמדרכות,  תוך שהפנה להתייחסות הקצרה של המשיבה לתביעותיה אלו בסעיף 50 לסיכומים. בית משפט קמא לא התייחס לכל טענה נוספת בנוגע לעבודות התאורה והמדרכות. לגבי עבודות הכבישים קבע בית משפט קמא כי בהיעדר חוות דעת של מומחה לא ניתן לקבל את הטענה כי נותרו ליקויים בעבודות, ועל כן קבע שיש לקבל את תביעת המשיבה במלואה.

7.         בערעור בפנינו טוענת העירייה כי טעה בית המשפט בפסיקתו. לטענתה, בית המשפט התעלם מטענותיה בנוגע לעבודות התאורה והמדרכות ובעיקר טענת הפירעון. העירייה מבהירה כי היה על המשיבה להציג את החשבונות ולהביא עדויות לסתור את הטענה שכל דרישותיה שולמו. משלא עשתה כן, דין תביעתה ביחס לעבודות אלו להידחות.

            בנוגע לעבודות הכבישים טוענת העירייה כי טעה בית המשפט כאשר הטיל עליה את הנטל להוכיח את הליקויים בעבודות. לדבריה, אין מדובר בטענת קיזוז. המשיבה, כך לטענתה, אינה זכאית ליתרת התשלומים הואיל ולא השלימה את עבודות השיקום והסלילה. הנטל להוכחת השלמת העבודות - כך לגישתה - מוטל על המשיבה, ולא עליה, ומשנכשלה המשיבה להרים את הנטל, דין תביעתה ליתרת החוב עבור שיקום הכבישים להידחות.

8.         נעיר כי עיון בכתבי הטענות, בתצהירים שהוגשו על-ידי העירייה ובסיכומי הטענות בבית משפט קמא מעלה כי טענות העירייה בבית משפט קמא לא נטענו באופן ובבהירות שהן נטענות כעת. בשל כך לא נמצאה התייחסות של בית משפט קמא לכל הטענות, וספק אם היה ראוי, בנסיבות אלו, לבקר את פסק הדין בלשון בוטה, כפי שעשתה העירייה בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון.