פסק-דין בתיק עא 3982/04

            השופט ד"ר קובי ורדי

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופט דותן) מיום 21/10/04 בת.א 3676/00 שדחה את תביעת המערער לפיצויים וקבע כי קפיצה מרכב נוסע במהלך נסיעה, של אדם שעלה לרכב כדי לקחת משם כלב, איננה תאונת דרכים.

            הרקע, העובדות והמחלוקות

2.         המערער, יליד 1962, תבע בכתב התביעה המתוקן פיצויי נזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונת דרכים בה נפגע ביום 2/6/96 באור יהודה כתוצאה מפגיעת רכב מסוג טנדר טויוטה (להלן: "הרכב" או "הטנדר") בו נהג המשיב 1.

            לטענת המערער, התאונה ארעה עקב שימוש ברכב מנועי וגרמה לו נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

לפיכך המשיב 1 אחראי כלפיו כנהג הטנדר והמשיבה 2 אחראית כלפיו כמבטחת השימוש ברכב, לפצותו על כל נזקיו.

            המשיב 1 הכחיש את האירוע כפי שטען לו המערער וטען שהתאונה אירעה עקב רשלנותו הבלעדית של המערער שקפץ מן הטנדר תוך כדי נסיעה.

המשיבה 2 טענה בכתב ההגנה המתוקן כי האירוע והנזק הנטענים, המוכחשים כשלעצמם, נגרמו בגין רשלנותו ו/או חוסר זהירותו של המערער, וכי לא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

            יש לציין שהמשיב 1 שלח הודעת צד ג' למשיבה 2 וזו טענה בתגובתה שמדובר בתאונה במתכוון.

3.         לפי גירסת המערער, הוא נהג ביום האירוע באיזור התעשיה באור-יהודה וראה לפניו טנדר טויוטה נהוג בידי המשיב 1 וכן ראה כי על ארגז הטנדר מאחור, נמצאת כלבת זאב שלטענתו היא כלבתו שלו.

            הוא נסע אחרי הטנדר עד שהטנדר נעצר, ירד מרכבו ועמד במרחק של כ-10 מטר מהטנדר ושרק לכלבה שנענתה לשריקתו ובאה אליו. מאותו רגע אינו זוכר את שאירע עד שהתעורר בבית החולים.

            לעומתו, לפי גירסת המשיב 1, הוא אכן נהג באותו יום בטנדר טויוטה באיזור התעשיה באור-יהודה כאשר, בארגז הטנדר היתה כלבת זאב שהיא כלבתו שלו. לטענת המשיב 1 היה סכסוך בינו לבין המערער ומשפחתו לענין הבעלות על הכלבה, כאשר הם אף ניסו לתקפו בעבר בגלל הכלבה.

            לטענתו, תוך כדי נהיגה, קיבל שיחת טלפון במכשיר הסלולרי שלו ואז האט את הטנדר ועלה על "רמפה" שבצד הבנין, כשהמנוע פועל. בשלב זה, ראה במראת הצד הימנית של הטנדר את המערער, כשהוא עומד ליד ארגז הטנדר ומנסה לשחרר את הכלבה. המשיב 1 התקדם עם הטנדר מספר מטרים קדימה, המשיך לעלות על ה"רמפה" והרגיש תנודות בארגז הטנדר, הסתכל במראה האמצעית וראה דרכה את המערער זורק את הכלבה מהטנדר, וקופץ מהטנדר.

            לטענת המשיב 1, הוא המשיך בנסיעה עוד כמה עשרות מטרים ועצר. כשסובב את ראשו ראה את המערער עומד. הוא החליט לסובב את הטנדר על מנת לנסות ולקחת את הכלבה אבל אז כבר לא ראה לא את המערער ולא את הכלבה.

            פסק הדין של בית משפט קמא

4.         בית המשפט קבע כי המערער לא הוכיח את גירסתו שהתאפיינה באי זיכרון של האירוע, והוא קיבל את גירסת המשיב 1 לפיה המערער עלה על ארגז הטנדר של הטויוטה, ותוך כדי נסיעת הטויוטה זרק ממנה את הכלבה, קפץ אחריה וכנראה נחבל.

            בית המשפט קבע כי לא מדובר במקרה זה ב"שימוש" ברכב שכן ירידה מרכב הינה ירידה בסיום נסיעה ולא קפיצה מתוכו במהלך נסיעה, כפי שעשה המערער.

מכל מקום, ואף בהנחה שמדובר בירידה מרכב וב"שימוש" ברכב מנועי, הרי השימוש לא היה "למטרות תחבורה" שכן הוא לא נעשה בגדרו של סיכון תעבורתי.

            בית המשפט קבע כי המערער לא עלה על הטנדר של המשיב 1 במטרה לנסוע בו, אלא אך במטרה לשחרר את כלבתו, שהיתה קשורה שם ולהחזירה לחזקתו, כאשר הוא לא נכנס לטנדר כדי לעשות בו שימוש כלשהו למטרות תחבורה, ועלייתו אל הטנדר וירידתו ממנו לא היו קשורים כלל לשימוש תעבורתי ברכב.