פסק-דין בתיק עא 3908/06

השופט רון סוקול

1.         ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת ת' נאות-פרי, מיום 10.9.2006, בת"א 16716/01, ולפיו חויב המערער - מר אליהו אשורי (להלן: "אשורי") - לשלם למשיב -המערער שכנגד (להלן: "המינהל") סך של 195,833 ש"ח, וכן חויב לשלם דמי שימוש ראויים עד הפסקת השימוש במקרקעין נשוא הדיון.

2.         אשורי הוא חבר מושב צרופה (להלן: "המושב"), המחזיק כבר-רשות במקרקעין הידועים כגוש 10977 חלקה 76 (להלן: "הנחלה") שבבעלות מדינת ישראל, מכוח הסכם משולש שבין המינהל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל והמושב (להלן: "ההסכם המשולש"). אשורי קיבל מהמושב זכות להחזיק כבר-רשות במשק 76 שהוא חלק מהנחלה (להלן: "המשק").

3.         בתביעה שהגיש המינהל לבית משפט השלום כנגד אשורי, נטען כי על-פי ההסכם המשולש שמכוחו מחזיק אשורי במשק, הוגבל השימוש במשק לצורכי חקלאות, מגורים ומבני ציבור. כן נטען כי כל בניית תוספת למבנים קיימים מותנית בקבלת הסכמת המינהל מראש.

            המינהל טען כי בניגוד להוראות אלו הקים אשורי במשק שלושה מבנים בהם נעשו שימושים מסחריים; מבנה אחד בשטח של 179 מ"ר שימש כבית החלמה, ובו 7 חדרי טיפול (להן "בית ההחלמה"), מבנה שני בשטח של 188 מ"ר שימש כחנות הידועה בשם פיצ'פקעס (להלן: "הגלריה"), ומבנה שלישי בשטח של כ- 800 מ"ר שימש כחנות ספרים הידועה כ"חנות של איתמר" (להלן: "חנות הספרים").

4.         בתביעתו עתר המינהל להורות לאשורי להרוס את המבנים, לשלם דמי שימוש ראויים, דמי היתר והיוון ולסלק ידו מהמשק. בסעיף 17 לכתב התביעה טען המינהל כי דמי השימוש הראויים לכל שנה, כשהם מחושבים על-פי טבלה לשימושים חריגים, הם 205,981 ש"ח. המינהל טען כי יש לחייב את אשורי בתשלומי דמי שימוש למשך 7 שנים שקדמו ליום הגשת התביעה וכן עבור השנה השוטפת (דהיינו השנה שבה הוגשה התביעה), ובסך הכול הועמד סכום התביעה על סך של 2,048,249.55 ש"ח.

            בסעיף 20(ג) לכתב התביעה הוסיף המינהל ותבע כי אשורי ישלם סך שנתי של 205,249.46 ש"ח צמוד למדד יוקר המחיה בגין דמי שימוש ראויים בנחלה מיום הגשת כתב התביעה ועד מועד פינוי הנחלה בפועל.

5.         אשורי מצדו לא כפר בבניית המבנים ובשימושים שנעשו בהם, אולם טען כי המבנים נבנו לפני שנים רבות, והתביעה להריסתם התיישנה. כן טען כי ננקטו נגדו הליכים נוספים; כי משקים רבים במושב עושים שימוש מסחרי במבנים; וכן טען כי שווי דמי השימוש הראויים הוא נמוך מהשווי שנתבע, ומכל מקום, הואיל והוא נכה בשיעור 100%, יש ליתן לו סעד מן הצדק.

6.         נציין כי אשורי טען גם כי הוכרז כפסול דין ומונה לו אפוטרופוס. טענה זו, שנדחתה על-ידי בית משפט קמא, הואיל ונטענה באיחור, נזנחה בערעור, ואפוטרופסו של אשורי התייצב לדיון ואישר לבא כוחו של אשורי לייצגו בהליך.

פסק הדין בבית משפט קמא

7.         בית משפט קמא דחה את עתירת המינהל לצוות על הריסת המבנים, אף כי קיבל את הטענה שאלו נבנו ללא היתר. בית המשפט הפנה לפסקי הדין שניתנו בהליכים פליליים נגד אשורי שבהם נקבע, בסופו של דבר, כי המבנים לא ייהרסו, ורק ניתן צו האוסר שימוש בהם שלא על-פי ייעודם של המקרקעין. עוד קבע בית משפט קמא כי לא הונחה בפניו תשתית ראייתית מספקת לעניין סעד ההריסה. לאור קביעה זו העמיד בית משפט קמא את המחלוקות אך ורק על התביעות הכספיות.

8.         לבית משפט קמא הוגשו חוות דעת של שמאים מטעם שני בעלי הדין; חוות דעתו של השמאי גולדשטיין מטעם המינהל וחוות דעתו של השמאי פרמינגר מטעם אשורי. בית המשפט ציין כי בחוות דעת המינהל אין התייחסות לדמי ההיתר ולהיוון לדמי החכירה, ולכן דחה את טענות המינהל ככל שהן נוגעות לשני אלו.

9.         בית משפט קמא בחן את חוות הדעת שהוגשו בפניו והגיע למסקנה כי יש להעדיף את הערכותיו של השמאי מר פרמינגר, למעט לעניין מרכיב אחד - ההפחתה בגין שימוש חליפי. בהתאם קבע בית המשפט כי על אשורי לשלם דמי שימוש ראויים כדלקמן:

-עבור שנת 1997, הואיל ובמהלכה נעשה שימוש רק בגלריה דמי השימוש יעמדו על סך של 5,153 ש"ח.

-עבור שנת 1998  בה נעשה שימוש רק ב-865 מ"ר, הועמדו דמי השימוש על סך של 22,371 ש"ח.

-עבור השנים 1999 ועד ליום פסק הדין נקבעו דמי שימוש בסך של 168,309 ש"ח.

בסך הכול חויב אשורי לשלם למינהל 195,833 ש"ח.

עוד קבע בית משפט קמא כי על אשורי לשלם למינהל סכומים זהים לגבי כל מ"ר מיום פסק הדין ועד שיופסק כל שימוש שאינו חקלאי במבנים.

10.        לאחר מתן פסק הדין הגיש אשורי בקשה לבית משפט השלום לתיקון טעות בפסק הדין (בש"א 15417/06). בבקשה נטען כי השימוש במבנים נפסק במועדים שונים עוד בטרם מתן פסק הדין, ועל כן לא היה מקום לחייב את אשורי לשלם דמי שימוש עד ליום פסק הדין. עוד נטען כי לא הובאו ראיות לגבי השימושים במבנים לאחר הגשת התביעה, וכי המינהל לא תבע דמי שימוש לתקופה זו.

            בקשתו זו של אשורי נדחתה, לאחר שבית המשפט קבע כי אין מדובר בטעות סופר, וכי אם נפלו טעויות במועדים שנקבעו בפסק הדין, זהו עניין לערעור.