פסק-דין בתיק עא 3809/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת פליגלמן פנינה) אשר דחה את תביעת אזולאי חיים (להלן: "המערער") כנגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה") לתגמולי ביטוח בגין נזק שאירע לאופנוע ים.

ואלה העובדות הרלבנטיות לערעור :

המערער היה בעלים של אופנוע ים מסוג ימאהה GP 1200 מספר רישוי 2023482 (להלן: "האופנוע"). את פוליסת הביטוח לאופנוע מכר למערער סוחר ומכונאי של אופנועי ים, מר איל יצהרי, שמילא יחד עימו את טופס הצעת הביטוח, ואין חולק כי המשיבה הוציאה למערער פוליסת ביטוח לכלי שיט, הוא האופנוע, לזמנים הרלבנטיים לפסק הדין. אין גם חולק כי מר איל יצהרי אינו סוכן ביטוח מורשה. 

במהלך נסיעה ביום 22.05.2000 ניזוק האופנוע והעגלה שנשאה אותו. לאחר דין ודברים שבין הצדדים דחתה המשיבה את תביעת המערער בשל הטענה כי לא עמד בחובת הגילוי החלה עליו, שכן בהצעת הביטוח אשר מילא המערער לא דיווח על כך שפוליסה קודמת לאופנוע בוטלה על ידי חברת ביטוח אחרת.

השאלות שבמחלוקת לפני הערכאה הדיונית היו כדלקמן:

1)       מהו הדין החל במקרה של ביטוח מהסוג הנדון (כלי רכב ימי)?

2)       האם עמד המערער בחובת הגילוי הנדרשת ממנו על פי הדין החל או שמא מעשיו מביאים לבטלות הפוליסה ושחרור המשיבה מחובתה לתשלום?

בפסק הדין קבעה השופטת הנכבדה כי הדין החל הוא הדין האנגלי, ודחתה את טענות ב"כ המערער כי הדין החל הוא הדין הישראלי, מכמה טעמים: הטעם האחד, תחולת הדין האנגלי מעולם לא היתה שנויה במחלוקת ומעולם לא היוותה פלוגתא בכתבי הטענות; הטעם השני, על פי הוראות הפוליסה שבין הצדדים הדין המוסכם הוא הדין האנגלי; הטעם השלישי, סעיף 72 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, הוציא את הביטוח הימי מפורשות מתחולתו.

באשר לשאלה האם הפר המערער את חובת הגילוי הנדרשת ממנו, התשובה בפסק הדין היתה כי אכן כך הווה. כפי שמציינת השופטת הנכבדה בעמ' 4 "התובע הפר את חובת הגילוי הנדרשת ממנו אף לו חל על העניין הדין הישראלי". על פי פסק הדין המערער מילא את הצעת הביטוח יחד עם מר איל יצהרי, שהוא בעלים של החברה הידועה בשם "סופר ג'ט". משהגיעו לחלק בהצעת הביטוח העוסק בשאלה 'האם הצעת ביטוח של המצהיר לחברת ביטוח אחרת נדחתה?' בחר שלא להשיב כלל, וזאת בהמלצת מר יצהרי. מסתבר שהצעת הביטוח לחברת הביטוח "ציון" בעניין אותו כלי שיט נדחתה בשל סוגו של האופנוע שאיננו בר תיקון במדינת ישראל. על פי טענתו של המערער מר יצהרי הנ"ל היה סוכן של המשיבה, טענה שנדחתה על ידי האחרונה מכל וכל ואף בית המשפט בפסק הדין מצא לדחותה. המערער לא זימן את מר יצהרי לעדות, ולעניין זה ההלכה בדבר הימנעות מהבאת ראיה חלה לחובתו. עוד ובנוסף, מר יצהרי, שהיה נתבע בכתב התביעה המקורי, נמחק הימנו מיוזמת המערער מבלי שניתן לכך הסבר ראוי. משום כך קבע בית המשפט בפסק הדין אין לעצותיו של מר יצהרי כל השפעה באשר להתחייבות המשיבה. על כן, דחתה הערכאה הדיונית עתירה לקביעה עובדתית כי יצהרי היה שליח של המשיבה.

ממשיך פסק הדין כי ההימנעות מלציין את העובדה שחברת ביטוח אחרת דחתה את הצעת הביטוח בגין האופנוע הספציפי השפיעה על החלטתה של המשיבה לקבל את ההצעה. במלים אחרות, אילו היה המערער מפרט את עצם הדחייה על ידי חברה אחרת היה בדברים כדי להשפיע באופן משמעותי ורלבנטי כלשון פסק הדין (ראה עמ' 8) על הסכמת חברת הביטוח לביטוח במקרה דנן.

מסיימת השופטת הנכבדה את פסק הדין:

"יחד עם זאת, אני מוצאת לנכון להעיר כי יש טעם לפגם בעובדה שהנתבעת לא ערכה את הבירור בסוגיה זאת עם קבלת הצעת הביטוח, משהיה עליה להבחין בכך שלא ניתנה כל תשובה על השאלה הרלבנטית. אף על פי כן, סבורתני כי מחדלה של הנתבעת בעניין זה אינו מגיע בחומרתו להימנעותו הברורה, המפורשת והתמוהה של התובע מלעמוד בחובת הגילוי הנדרשת ממנו משהעיד כי בחר באופן מודע שלא לציין את המידע".

על פסק דין זה הערעור שבפנינו, כאשר על פי נימוקי הערעור הטענה העיקרית היא כי המחדל של הימנעות המערער מלהשיב נכונה על דחיית הביטוח על ידי חברות אחרות קטן ממחדלה של המשיבה אשר נמנעה מלשאול שאלות או מלבדוק תשובות בעייתיות או חסרות בהצעת הביטוח; שכן על אף שהמערער לא ענה לשאלה הספציפית באופן מודע, הנה גם המשיבה נמנעה מלבקש תשובה ברורה לשאלה בטרם קיבלה את הצעת הביטוח.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים לפנינו, לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון, אנו סבורות כי דין הערעור להידחות.

אין ספק כי המערער הודה בהודאת בעל דין כי בחר במודע ובמתכוון שלא לענות על שאלות אשר לא היו נוחות לו, ולפחות לא הודיע כי פוליסת הביטוח הקודמת שלו בוטלה על ידי "ציון חברה לביטוח בע"מ", מהטעם כי אין בישראל מי שיכול ומוסמך לתקן נזק שנגרם לאופנוע מהסוג הספציפי. המערער היה מודע לקושי שתשובה חיובית לשאלה אם נדחה על ידי חברת ביטוח אחרת היתה גורמת לו. מכאן שאין המערער בגדר תם לב והוא בגדר מי שלא גילה למשיבה עובדות מהותיות בעת המשא-ומתן לכריתת חוזה הביטוח. בדין, איפוא, זכאית היתה המשיבה להשתחרר מחובותיה על פי פוליסת הביטוח.

בדין פסק בית המשפט בערכאה הדיונית כי הדין חל על יחסי הצדדים הוא הדין האנגלי וסוכן הביטוח שימש במקרה דנן כשלוחו של המערער עצמו.

בפוליסת הביטוח נקבע באופן מפורש כי היא כפופה לדין האנגלי וכך גם הדברים בהתאמה על פי הוראות חוק חוזה ביטוח. הוראות הדין האנגלי במקרה דנן אינן דין זר הואיל וחוק הביטוח הימי האנגלי משנת 1906 חל בארץ בהיותו דין מכוח הוראות סימן 46 לדבר המלך במועצתו.

בכל מקרה, בין אם על פי הדין האנגלי ובין אם על פי חוק חוזה ביטוח מעשיו של המערער עובר לכריתת חוזה הביטוח, משהסתיר ביודעין ומתוך כוונה ברורה את העובדה כי חברת ביטוח אחרת ביטלה את הפוליסה כי אופנוע הים שלו לא היה בר תיקון ולא פירט את כל התביעות ו/או האירועים הביטוחיים שקדמו להצעתו לביטוח, הרי נסיבות אי הגילוי הנ"ל משחררות את המשיבה מכל חבות כלפי המערער. הכל גם ובהתחשב במחדליה של המשיבה.

לא מצאנו ממש גם ביתר טענות המערער. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.