פסק-דין בתיק עא 3799/04

1.         ערעור על החלטתה של כב' ראש ההוצל"פ (הרשמת גרינוולד - רנד) מיום 4.11.04, בה נתקבלה טענת ה"פרעתי" שהעלו המשיבים.

2.         מקורו של הסכסוך בין הצדדים, במשרדים שהמשיבה 2 והמערערת שכרו במשותף, כאשר על פי טענת המערערת, היא אף נתנה למשיבים שירותים שונים.

            חיובי הצדדים על פי הסכם השכירות הם "יחד ולחוד".

            בין הצדדים התגלע סכסוך, והיו להם טענות הדדיות זה כנגד זה. לאור זאת - פנו הצדדים להליכי בוררות.

            ביום 19.4.01, ניתן פסק הבורר, שקבע כי על המשיבים לשלם למערערת סך של 22,158 ש"ח + מע"מ. פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי, והוגש לביצוע בהוצל"פ.

3.         המשיבים העלו טענת "פרעתי". לטענתם, הם שילמו את חובות המערערת למשכיר במקומה, ויש לקזז סכומים אלה מחובם הפסוק נושא פסק הבורר.

            המערערת הגיבה לטענת ה"פרעתי", וטענה כי היא תהיה מוכנה לסגור את תיק ההוצל"פ, בכפוף לקבלות.

4.         הצדדים הגישו תצהירים משלימים, ביום 15.6.04 התנהל דיון בו נחקר גם המשכיר, מר אופנגל.

            באותו מועד קבעה ראש ההוצל"פ כי על הצדדים להיפגש ולבצע בירור חשבונאי ביחס לסכומים הנובעים מפסק הבוררות.

            הצדדים אכן נפגשו וערכו את הבירור- כאשר לטענת המערערת לא ניתן היה לברר את הפרטים הללו קודם לפתיחת תיק ההוצל"פ, לאור סירובם של המשיבים לשתף עימה פעולה.

            לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים מטעמם, וראש ההוצל"פ נתנה את החלטתה נושא הערעור דנן.

פסק הבוררות

5.         פסק הבוררות קבע, בין היתר,  בס' 50 בו מנגנון לביצוע ההתחשבנות בעתיד, אם המערערת תנטוש את המשרדים לפני תום תקופת השכירות.

            ס' 50 לפסק הבוררות קבע:

            " מוסכם כי דמי שכירות עתידיים וארנונה (היינו: אלה שלא טופלו בהתחשבנות הפנימית) ישולמו על - ידי הצדדים - מחצית כל צד. במקרה ומיקרו (המערערת, ר. ר. ) תנטוש את המשרדים לפני תום תקופת השכירות הראשונה שתסתיים בתאריך 25.7.01 חובה עליה לשלם ארנונה ושכירות (מחצית) בגין התקופה הנ"ל זולת אם תמצא שוכר חלופי או תגיע להסדר עם בעל הבית ( באופן שהנטל לא ייפול על אופיסר) (המשיבה 2, ר. ר. ). יחד עם זאת מוסכם כי חשבון החשמל ילשולם בתקופה שבה מיקרו לא תהיה כבר במשרדים על ידי אופיסר בלבד. אני נותן תוקף של פסק בורר למוסכם לעיל." (ההדגשה שלי, ר.ר.)

ההחלטה

6.         הרשמת קבעה בהחלטה נושא הערעור, כי המערערת עזבה את המשרדים במהלך חודש מרץ 2001, ועוד בטרם הסתיימה שנת השכירות הראשונה, וזאת - לדבריו של המשכיר, ללא הודעה מוקדמת. לכן, נדרשו המשיבים לשלם במקומה תשלומים שונים. הרשמת קבעה כי היא נותנת אמון מלא בעדותו של מר אופנגל.

            הרשמת קבעה כי נושא יתרת התמורה השנויה במחלוקת תיבחן לאור עקרונות תום הלב ביישום וביצוע פסקי דין. מכוח עקרון תום הלב, היה על המערערת לשאת בחיובים גם בגין חודש מרץ 2001, וחודש אוגוסט 2001, כדי שהנטל בגין חודשים אלה לא ייפול על המשיבים, בהתאם לעקרון שהנחה את הבורר בס' 50 לעיל בפסק הבוררות.

            לכן, קבעה הרשמת כי יש לקזז את הסכומים ששולמו על ידי המשיבים למשכיר בגין שכ"ד וארנונה עבור החודשים מרץ עד אוגוסט 2001 (לרבות תשלומים בגין חנייה עבור מרץ 2001 והפרשי שער).

            אם ייוותרו סכומים לתשלום לאחר הקיזוז - נקבע הם ישולמו תוך 30 יום מיום ההחלטה של ראש ההוצל"פ.

טענות המערערת

7.         המערערת טוענת כי ראש ההוצל"פ שגתה כאשר קבעה כי המערערת "נטשה" את המשרדים, וכן היא שגתה כאשר קבעה כי תקופת השכירות היתה עד ליום 31.8.01, שכן השכירות הסתיימה ביום 25.7.01. על המערערת לשלם רק מחצית מדמי השכירות והארנונה עד יום 25.7.01 בלבד, וכל סכום נוסף ששולם על ידי המשיבים למשכיר, שולם על דעת המשיבים בלבד. ראש ההוצל"פ טעתה, על פי הטענה, כאשר לא הבחינה בין תשלומים ששולמו ונובעים מפסק הבוררות, לבין תשלומים שאינם נובעים ממנו, וזאת חרף קביעתה לפיה הבירור החשבונאי יבוצע ביחס לסכומים הנובעים מפסק הבורר.