פסק-דין בתיק עא 3781/06

א.         בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בקריות (כב' השופט ערן נווה) מיום 3.9.06 בת.א. 930/03 (מאוחד עם ת.א. 367/04) לפיו חוייבה המערערת לשלם למשיבים את הסכום של 63,000 ש"ח (בצרוף הפרשי הצמדה וריבית על סכום של 43,000 ש"ח) בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מן הסכום שנפסק ומע"מ כחוק על שכר הטרחה.

ב.         אלה הנסיבות הצריכות לעניין:

1)        המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה"), התובעת בת.א. 930/03, והנתבעת בת.א. 367/04, היא חברה פרטית בע"מ העוסקת בענף הבניה.

           המערערת, שהיא הנתבעת בת.א. 930/03, והתובעת בת.א. 367/04, היא חברה לפיתוח בע"מ (להלן: "המערערת").

2)        המערערת נבחרה במכרז לבניית שתי יחידות של גני ילדים בסכנין (להלן: "הפרויקט").

3)        ביום 19.5.2001 נחתם חוזה בין המערערת והמשיבה לביצוע העבודות על-ידי המשיבה בפרויקט תמורת 90% מסכום המכרז (בתוספת מע"מ). בחוזה הוסכם שכל חומרי הבניה וחומרי העזר לרבות הציוד, יהיו על חשבון המשיבה.

4)        המשיב מס' 2 הוא ערב לקיום החוזה. המשיב מס' 3 הוא בעל עניין במשיבה  וערב אישית לפיצוי למקרה והמשיבה תפסיק את ביצוע העבודות בפרויקט בטרם הן תסתיימנה.

5)        העבודה החלה כמתוכנן, אך המשיבה השלימה, וגם זאת באיחור, רק את שלב בניית השלד בפרויקט, ובפועל העבודה לא הגיעה לידי סיום.

6)        נסיבות הפסקת העבודה שנויות במחלוקת בין הצדדים:

           א.         לגירסת המערערת, המשיבה  היא זו שהפסיקה מיוזמתה את העבודה.

לגירסת המשיבה, העבודה הופסקה על-ידי המערערת שלא קיבלה את התשלום מעיריית סכנין.

ב.         לטענת המשיבה, העבודה הופסקה על ידי המערערת שלא קיבלה את התשלום מעיריית סכנין.

7.         המשיבה הגישה כנגד המערערת תביעה (ת"א 930/03) בה תבעה פיצוי בגין: חומרים וציוד שנרכשו לשם ביצוע הפרויקט, פגיעה במוניטין, אובדן רווח צפוי, תשלומים מאוחרים, הפרשי הצמדה וכן פיצוי בשל אחזקת כספים שלא כדין המגיעים למשיבה מעיריית סכנין. המשיבה העמידה את תביעתה על סכום של 153,294 ש"ח.

8.         המערערת הגישה אף היא תביעה (ת"א 367/04) בה תבעה: פיצוי מוסכם  בשל עזיבת הפרויקט (בסך 100,000 ש"ח), פיצוי בסך 5,000 ש"ח עבור כל יום איחור במסירת הגנים לעיריית סכנין, החזר הוצאות בגין ביטוח האתר, תשלום לאיזוטופ, ותשלום בגין רכישת טרקטור.

ג.          פסק דינו של בית-המשפט קמא.

1)         בימ"ש קמא קיבל את טיעוניה של המשיבה, לפיהם לא היה בכוונתה להתחמק מחובתה החוזית להמשיך בביצוע הפרויקט.

בימ"ש קמא קבע כי עדותו של מנהל המשיבה היתה אמינה יותר מזו של מנהל המערערת, אשר לו היה אינטרס ברור ומכריע בהפסקת העבודה, וזאת נוכח אי- עמידת עיריית סכנין בהתחייבויות כלפיו. דבר זה מגובה במכתב ובעדויות שנשמעו.

2)         בימ"ש קמא קבע כי משעה שהכריע כי לא המשיבה הפרה את החוזה, וכי ההוראה על הפסקת העבודות ניתנה על-ידי המערערת - הרי דין תביעת המערערת לפיצויים להידחות.

3)         בימ"ש קמא קבע כי החזקת העיכבון בידי המערערת היתה שלא כדין וכי הוא לא שוכנע מן הראיות כי יש לקזז את הסכומים לטובת המערערת.